יש לנו ילד חדש!
לפני שבוע ביום שלישי ילדתי את אוריה (ו' בשורוק, כמו אוריה החיתי), ועכשיו אנחנו כבר שבוע אחרי, מסתגלים למצב החדש. בינתיים נמרוד משתדל להתעלם מהמצב החדש (בהתחלה הוא התייחס אליו בתור "התינוק שלך": "אמא, התינוק שלך בוכה"), ודווקא אביגיל, הגדולה, הגיבה קשה: מצד אחד התרגשה ושמחה שכבר יצא התינוק, ורוצה המון להחזיק אותו עליה (ועושה את זה באחריות ויפה), ומצד שני - גל של מצבי רוח בין דיכאוניים לתוקפניים, שצריך המון סבלנות בשבילם. העובדה שהייתה לנו בתוך השבוע הקצר הזה גם אזכרה לאח של בעלי שנפטר לפני שנתיים, וגם הגיע פורים, וגם אמא יולדת - כל זה בטח לא קל לה. אז אני משתדלת לאסוף סבלנות, במיוחד אחרי שביומיים הראשונים אחרי שחזרתי מביה"ח לא הייתי מספיק סבלנית, לצערי (הנה, כבר יש רגשות אשמה!), ולדבר איתה על השינוי שחל בחיים של כולנו, ולאפשר לה לפרוק את המתח, אבל לא להתפרק לגמרי... טוב, לאט לאט נתרגל כולנו...
ואם כבר - אז בהזדמנות זו סיפור על "שקיפות בחינוך": בשבת, יצאתי עם אביגיל ועם הכלבה החדשה שלנו נלי, לטיול התאווררות קצר. בדרך הסברתי לאביגיל, שכל פעם שקוראים לכלבה והיא באה, צריך לשבח אותה, כדי שתלמד לבוא לקריאה, ולעשות מה שמבקשים ממנה. בערב, בבית, הייתי עסוקה, ואוריה בכה. רציתי לגשת אליו, אבל אביגיל הקדימה אותי, ונתנה לו מוצץ, שהרגיע אותו. אמרתי לה כל הכבוד על המחשבה והפעולה, והיא ענתה לי:"אמא, את לא צריכה לשבח אותי על זה, אני אעשה את זה בכל מקרה, גם אם לא תגידי לי כל הכבוד..."
אז אני שקופה או לא?
לפני שבוע ביום שלישי ילדתי את אוריה (ו' בשורוק, כמו אוריה החיתי), ועכשיו אנחנו כבר שבוע אחרי, מסתגלים למצב החדש. בינתיים נמרוד משתדל להתעלם מהמצב החדש (בהתחלה הוא התייחס אליו בתור "התינוק שלך": "אמא, התינוק שלך בוכה"), ודווקא אביגיל, הגדולה, הגיבה קשה: מצד אחד התרגשה ושמחה שכבר יצא התינוק, ורוצה המון להחזיק אותו עליה (ועושה את זה באחריות ויפה), ומצד שני - גל של מצבי רוח בין דיכאוניים לתוקפניים, שצריך המון סבלנות בשבילם. העובדה שהייתה לנו בתוך השבוע הקצר הזה גם אזכרה לאח של בעלי שנפטר לפני שנתיים, וגם הגיע פורים, וגם אמא יולדת - כל זה בטח לא קל לה. אז אני משתדלת לאסוף סבלנות, במיוחד אחרי שביומיים הראשונים אחרי שחזרתי מביה"ח לא הייתי מספיק סבלנית, לצערי (הנה, כבר יש רגשות אשמה!), ולדבר איתה על השינוי שחל בחיים של כולנו, ולאפשר לה לפרוק את המתח, אבל לא להתפרק לגמרי... טוב, לאט לאט נתרגל כולנו...
