יש לי...

יש לי...

יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, כל כך הרבה עצות להעניק, כל כך המון אהבה לתת, יש לי כל כך הרבה מהכל. אבל האם יש למי? האם הם רוצים זאת? האם זה בכלל כדאי? האם הם רואים זאת נכון? עומדת מהצד ומביטה, רואה, מסתכלת, מנסה לשתוק, כל פעם שאני אומרת משהוא רק רע יוצא מזה, לא מסוגלת להעביר נכון את המסר. ויש המון מסרים רואה ומנסה לשתוק, רק מנסה ולא מצליחה. יודעת שבסופו של דבר רק מטעויות לומדים, אבל כואב לראות את הטעויות, יודעת שהם חושבים שהם בבועה שהיא רק שלהם, חושבים שלא אכפת להם מה אחרים אומרים, אבל כל כך אכפת, כל כך מפחדים מפגיעה כואבת בנפש, כל כך רוצים, כל כך מפחדים. ואני רואה, מביטה, מנסה לשתוק לא מצליחה, כל הזמן אומרת. וכל מה שאני אומרת, כואב. כל מילה חץ לנשמה, אבל איך אומרים להם שהכל מאהבה? איך מסבירים להם שהכל מדאגה? איך מסבירים למישהוא שזכותו להיות מאושר? למה צריך להתווכח על זה? אני כל כך אוהבת אתכם, כל כך דואגת לכם, כל כך רוצה כבר לחבק אתכם, עוד מעט וגם זה יגיע. כל כך מחכה..... ליהי
 

רותי ב.

New member
איכשהו, תמיד יש לי את ההרגשה

שההודעות שלך הן פרטיות, מיועדות לאנשים מסוימים. בכולופן, איתך עם ההתלבטויות.
 
רותי

תודה לך... ההודעות הן באמת מאוד אישיות ומיועדות לאנשים מאוד ספציפיים... מקוה שזה לא מפריע... אבל כאן אני מרגישה יותר בטוחה מאשר בפורום שלי איתך הסליחה ליהי
 

רותי ב.

New member
אז יש לי עוד שאלה:

אולי את מעדיפה שאני בכלל לא אגיב? ועוד אחת (פסח אז מותר קושיות): למה אי אפשר בפרטי???
 
רותי

אין לי בעיה עם תגובות באמת שלא... יש לי המון סיבות למה דווקא כאן ולא בפרטי אבל הסיבות הן מאוד אישיות ולא אוכל לפרט אותן... וחוץ מזה כאן אני יכולה יותר לכתוב בנוחות בלי תגובה מידית של הצד השני... וגם... אני בדרך כלל כותבת מוקדם בבוקר כשמי שאמור לקרוא את הדברים האלה עדיין ישן.... וחוץ מזה אם כבר פסח אז גם לי קושיה משלי... האם לא לשם כך נועד הפורום? ליהי
 

רותי ב.

New member
אם כבר שאלת, אז לדעתי

הפורום לא נועד להתכתבויות אישיות. * לא * .
 
למעלה