יש לי HOCD?
היי, פעם ראשונה שאני בפורום הזה ורציתי לשתף אתכם במשהו שעובר עליי כבר הרבה מאוד זמן.
לפני בערך 10 חודשים התחילו לי מחשבות שאני אולי גיי, זה התחיל בגלל שראיתי פורנו והגבר קצת משך אותי, לא בצורה ממש מובהקת לעומת האישה אבל עדיין הסתכלתי גם עליו. במשך הרבה זמן הייתי בדיכאון, הייתי שקט מהרגיל ולא שיתפתי אף אחד. כבר הגעתי למצב שהייתי שנייה מלצאת מהארון, אבל כשרציתי לבדוק אם אני הומו בצורה סופית, ראיתי סרטון ביוטיוב של גברים מתנשקים וזה ממש הגעיל אותי. אני לא יכול לדמיין את עצמי חי עם גבר ומקיים יחסי מין עם גבר אחר. במשך כמה חודשים התנזרתי מפורנו שיש בו גברים וזה לא הפריע לי. באותו זמן גם התחילו חששות שמעשים שעשיתי בגיל צעיר יותר מסגירות את העובדה שאני גיי. נגיד במקלחת אחרי שיעור ספורט הסתכלתי על מישהו לכמה שניות, או שלפני כמה שנים ראיתי פורנו של גברים לבד(עכשיו זה מגעיל אותי). עכשיו כל פעם שאני ליד מישהו שנראה טוב אני מתחיל להילחץ מזה שאני אולי מרגיש אליו משהו, וזה מדכא. אפילו אנשים שאני שונא, הם רק שמים איזה דאודורנט שמריח טוב ואני נכנס לדכאון ומחשבות. בזמן האחרון שומעים הרבה על אנשים שיצאו מהארון, מסיבה כלשהי הכתבות האלה גם משפיעות וגורמות לי לחשוב שאני אולי כמוהם. אני יודע שאני סטרייט אבל אני מתחיל לחשוב כמו הומו. אני נמשך לבנות אבל באותו זמן חושב שאני הומו. כל תמונה של גבר בלי חולצה תחזיר אותי למחשבות האלה. אני משתגע, כבר הגעתי למצבים שחשבתי לפגוע בעצמי בגלל זה.
עוד משהו, מחשבות כאלה היו לי לא רק עם הומוסקסואליות, אלא גם עם נטיות "לא רגילות" ודברים אחרים. נגיד, איכשהו הגיעה אליי תמונה עם אופי פדופילי-זה נגמר בכך שבמשך חודש פחדתי שאני פדופיל. ראיתי פורנו עם גבר ונגעלתי ממנו, ואז קצת נגעלתי מעצמי-במשך כמה שבועות פחדתי שאני טרנסג'נדר. ראיתי איזו סדרה שהראו בה אנשים מסתממים ופחדתי שאדרדר לסמים. עכשיו כל פעם שאני קורא כתבה על דנה אינטרנשיונל או דברים כאלה אני פוחד שאני כמוה ואז אני צריך להוכיח לעצמי שאני גבר. זה מרגיש לי ממש לא טבעי, כאילו אנשים נורמלים לא מתנהגים ככה. אנשים לא צריכים כל הזמן להיאבק במחשבות שלהם, להוכיח לעצמם שהם מה שהם רוצים ואמורים להיות. את הדברים האלה סיפרתי רק לאימא שלי וכל פעם שסיפרתי לה על "סטייה" אחרת היא אמרה שזה בגלל השעמום וכי אני הרבה בבית וזה משפיע עליי בבריאות הנפשית. אני רואה חברים שלי, הם נראים לגמרי שלמים עם עצמם, כאילו אני היחיד פה שעוד שנייה קורס לתוך עצמו, כל הזמן בורח מהמחשבות שלי. כאילו יש לי איזה צד הומואי נסתר שרק מחכה שאני אתן לו לצאת. ראיתי תמונות הומו-ארוטיות וזה ממש הגעיל אותי, חיכיתי לסוג של "עוררות מינית" שאף פעם לא הגיעה. מחשבות על סקס עם גבר דוחות אותי ממש, לא משנה כמה טוב הוא נראה. היו פעמים שכשחשבתי על זה כמעט הקאתי. אבל עכשיו כשאני חושב על מערכת יחסים, אני עדיין חושב על חברה אבל באותו זמן "די, הגיע הזמן שתפסיק להתכחש לעצמך ותמצא חבר הומו". עכשיו גם מאוד מעניין אותי לקרוא על אנשים שיוצאים מהארון, סרטונים ביוטיוב של אנשים שמדברים על איך זה להיות הומו. זה מרגיש לי זר, מה שהם מספרים שם, שכל החיים הם נמשכו לגברים והסתירו את זה, אבל בד בבד זה גם מעניין לראות איך הם עברו את זה. מעבר לזה שאני מרגיש שאם אני אצא מהארון יכול להיות שזו תהיה הטעות הכי גדולה בחיים שלי, אני לא מרגיש משיכה לגברים, לא בשנתיים האחרונות לפחות (לפני זה הייתה, אבל חלשה מאוד יחסית לבנות). אנשים שואלים אותי אם אני סטרייט או הומו, אני אענה שאני סטרייט. לא שאני "לא בטוח במיניות שלי" (שזה די נכון) או שאני הומו (שזה די יחתום את העניין שאני כן, הומו). אבל מאז שהתחילו המחשבות האלה, המשיכה לגברים לא גדלה. אבל המשיכה לבנות ירדה(לא בצורה משמעותית אבל עדיין), היו בנות שרציתי להתחיל איתן לפני, ואז פתאום אני חושב "מה לעזאזל מצאתי בהן". אבל כשהייתה "הפסקה" עם המחשבות האלה, התאהבתי בבחורה אחת מהתיכון(זה פחות עכשיו מבעבר אבל אני עדיין מרגיש אליה משהו). אז אני מגיע למצב של פחד שיש לי רגשות לבן, בזמן שאני בקטע של בת(ושלם עם זה לגמרי). היה מצב שהייתי אובססיבי עם זה. חיפשתי תמונות של גברים שריריים בגוגל, וזה לא השפיע עליי בצורה כלשהי(אני לא אומר שבכלל לא, אבל עדיין, גם כשניסיתי לכפות על עצמי לחשוב עליהם בצורה מינית, לא הצלחתי. פשוט הרגיש לי לא נכון. טאבו). בעוד שמחשבות מיניות על בנות יש לי יחסית הרבה. עכשיו כל פעם שאני בא למקום חדש שיש בו בנים אחרים אני מתחיל לפחד שמא אני אתחיל לפתח אליהם רגשות. ואז חוזר אותו סרט של חרדות ממשהו שלא יקרה. אני מסתכל על בנים אחרים ברחוב ותוהה אם הם הומואים, אם אני אתחיל איתם אז ייצא מזה משהו. ואז אני מתעשת וזה עובר. כאילו מחשבות אסורות כאלה מאיזה צד בי שרוצה לעשות דברים שאני לא אמור לעשות. אני לא רוצה להתחיל עם בנים, אין לי בעיה עם מי שכן אבל אני יודע שזה לא בשבילי. אבל כשאני כן חושב על "להתחיל" עם בנים אני ישר שוב פוחד שאני הומו בארון. וחוזר חלילה, כל פעם שיש לי מחשבה לעשות משהו שהומו יעשה, אני ישר חושב שאני הומו. לא משנה מה, אפילו לשמוע זמר הומו ברדיו או להקות שהומואים אוהבים או לקרוא כתבות על דברים שהומואים אוהבים או לראות דברים שהומואים אוהבים. אני מתנזר מהכל בתקווה שזה יעזור לי להוכיח לעצמי שאני סטרייט. אני גם יותר מתעניין בספורט, יותר רואה תמונות של דוגמניות וכל הדברים שסטרייטים אוהבים לעשות לכאורה.
לא הלכתי עם זה לפסיכולוג עדיין. נראה לכם שיש לי הפרעה טורדנית בנוגע לנטייה המינית? תודה ומצטער שחפרתי
היי, פעם ראשונה שאני בפורום הזה ורציתי לשתף אתכם במשהו שעובר עליי כבר הרבה מאוד זמן.
לפני בערך 10 חודשים התחילו לי מחשבות שאני אולי גיי, זה התחיל בגלל שראיתי פורנו והגבר קצת משך אותי, לא בצורה ממש מובהקת לעומת האישה אבל עדיין הסתכלתי גם עליו. במשך הרבה זמן הייתי בדיכאון, הייתי שקט מהרגיל ולא שיתפתי אף אחד. כבר הגעתי למצב שהייתי שנייה מלצאת מהארון, אבל כשרציתי לבדוק אם אני הומו בצורה סופית, ראיתי סרטון ביוטיוב של גברים מתנשקים וזה ממש הגעיל אותי. אני לא יכול לדמיין את עצמי חי עם גבר ומקיים יחסי מין עם גבר אחר. במשך כמה חודשים התנזרתי מפורנו שיש בו גברים וזה לא הפריע לי. באותו זמן גם התחילו חששות שמעשים שעשיתי בגיל צעיר יותר מסגירות את העובדה שאני גיי. נגיד במקלחת אחרי שיעור ספורט הסתכלתי על מישהו לכמה שניות, או שלפני כמה שנים ראיתי פורנו של גברים לבד(עכשיו זה מגעיל אותי). עכשיו כל פעם שאני ליד מישהו שנראה טוב אני מתחיל להילחץ מזה שאני אולי מרגיש אליו משהו, וזה מדכא. אפילו אנשים שאני שונא, הם רק שמים איזה דאודורנט שמריח טוב ואני נכנס לדכאון ומחשבות. בזמן האחרון שומעים הרבה על אנשים שיצאו מהארון, מסיבה כלשהי הכתבות האלה גם משפיעות וגורמות לי לחשוב שאני אולי כמוהם. אני יודע שאני סטרייט אבל אני מתחיל לחשוב כמו הומו. אני נמשך לבנות אבל באותו זמן חושב שאני הומו. כל תמונה של גבר בלי חולצה תחזיר אותי למחשבות האלה. אני משתגע, כבר הגעתי למצבים שחשבתי לפגוע בעצמי בגלל זה.
עוד משהו, מחשבות כאלה היו לי לא רק עם הומוסקסואליות, אלא גם עם נטיות "לא רגילות" ודברים אחרים. נגיד, איכשהו הגיעה אליי תמונה עם אופי פדופילי-זה נגמר בכך שבמשך חודש פחדתי שאני פדופיל. ראיתי פורנו עם גבר ונגעלתי ממנו, ואז קצת נגעלתי מעצמי-במשך כמה שבועות פחדתי שאני טרנסג'נדר. ראיתי איזו סדרה שהראו בה אנשים מסתממים ופחדתי שאדרדר לסמים. עכשיו כל פעם שאני קורא כתבה על דנה אינטרנשיונל או דברים כאלה אני פוחד שאני כמוה ואז אני צריך להוכיח לעצמי שאני גבר. זה מרגיש לי ממש לא טבעי, כאילו אנשים נורמלים לא מתנהגים ככה. אנשים לא צריכים כל הזמן להיאבק במחשבות שלהם, להוכיח לעצמם שהם מה שהם רוצים ואמורים להיות. את הדברים האלה סיפרתי רק לאימא שלי וכל פעם שסיפרתי לה על "סטייה" אחרת היא אמרה שזה בגלל השעמום וכי אני הרבה בבית וזה משפיע עליי בבריאות הנפשית. אני רואה חברים שלי, הם נראים לגמרי שלמים עם עצמם, כאילו אני היחיד פה שעוד שנייה קורס לתוך עצמו, כל הזמן בורח מהמחשבות שלי. כאילו יש לי איזה צד הומואי נסתר שרק מחכה שאני אתן לו לצאת. ראיתי תמונות הומו-ארוטיות וזה ממש הגעיל אותי, חיכיתי לסוג של "עוררות מינית" שאף פעם לא הגיעה. מחשבות על סקס עם גבר דוחות אותי ממש, לא משנה כמה טוב הוא נראה. היו פעמים שכשחשבתי על זה כמעט הקאתי. אבל עכשיו כשאני חושב על מערכת יחסים, אני עדיין חושב על חברה אבל באותו זמן "די, הגיע הזמן שתפסיק להתכחש לעצמך ותמצא חבר הומו". עכשיו גם מאוד מעניין אותי לקרוא על אנשים שיוצאים מהארון, סרטונים ביוטיוב של אנשים שמדברים על איך זה להיות הומו. זה מרגיש לי זר, מה שהם מספרים שם, שכל החיים הם נמשכו לגברים והסתירו את זה, אבל בד בבד זה גם מעניין לראות איך הם עברו את זה. מעבר לזה שאני מרגיש שאם אני אצא מהארון יכול להיות שזו תהיה הטעות הכי גדולה בחיים שלי, אני לא מרגיש משיכה לגברים, לא בשנתיים האחרונות לפחות (לפני זה הייתה, אבל חלשה מאוד יחסית לבנות). אנשים שואלים אותי אם אני סטרייט או הומו, אני אענה שאני סטרייט. לא שאני "לא בטוח במיניות שלי" (שזה די נכון) או שאני הומו (שזה די יחתום את העניין שאני כן, הומו). אבל מאז שהתחילו המחשבות האלה, המשיכה לגברים לא גדלה. אבל המשיכה לבנות ירדה(לא בצורה משמעותית אבל עדיין), היו בנות שרציתי להתחיל איתן לפני, ואז פתאום אני חושב "מה לעזאזל מצאתי בהן". אבל כשהייתה "הפסקה" עם המחשבות האלה, התאהבתי בבחורה אחת מהתיכון(זה פחות עכשיו מבעבר אבל אני עדיין מרגיש אליה משהו). אז אני מגיע למצב של פחד שיש לי רגשות לבן, בזמן שאני בקטע של בת(ושלם עם זה לגמרי). היה מצב שהייתי אובססיבי עם זה. חיפשתי תמונות של גברים שריריים בגוגל, וזה לא השפיע עליי בצורה כלשהי(אני לא אומר שבכלל לא, אבל עדיין, גם כשניסיתי לכפות על עצמי לחשוב עליהם בצורה מינית, לא הצלחתי. פשוט הרגיש לי לא נכון. טאבו). בעוד שמחשבות מיניות על בנות יש לי יחסית הרבה. עכשיו כל פעם שאני בא למקום חדש שיש בו בנים אחרים אני מתחיל לפחד שמא אני אתחיל לפתח אליהם רגשות. ואז חוזר אותו סרט של חרדות ממשהו שלא יקרה. אני מסתכל על בנים אחרים ברחוב ותוהה אם הם הומואים, אם אני אתחיל איתם אז ייצא מזה משהו. ואז אני מתעשת וזה עובר. כאילו מחשבות אסורות כאלה מאיזה צד בי שרוצה לעשות דברים שאני לא אמור לעשות. אני לא רוצה להתחיל עם בנים, אין לי בעיה עם מי שכן אבל אני יודע שזה לא בשבילי. אבל כשאני כן חושב על "להתחיל" עם בנים אני ישר שוב פוחד שאני הומו בארון. וחוזר חלילה, כל פעם שיש לי מחשבה לעשות משהו שהומו יעשה, אני ישר חושב שאני הומו. לא משנה מה, אפילו לשמוע זמר הומו ברדיו או להקות שהומואים אוהבים או לקרוא כתבות על דברים שהומואים אוהבים או לראות דברים שהומואים אוהבים. אני מתנזר מהכל בתקווה שזה יעזור לי להוכיח לעצמי שאני סטרייט. אני גם יותר מתעניין בספורט, יותר רואה תמונות של דוגמניות וכל הדברים שסטרייטים אוהבים לעשות לכאורה.
לא הלכתי עם זה לפסיכולוג עדיין. נראה לכם שיש לי הפרעה טורדנית בנוגע לנטייה המינית? תודה ומצטער שחפרתי
