יש לי שיר....

פנגו

New member
יש לי שיר....

שנראה מתאים לפורום, שמדבר בעיקר על החלום הפצפיסטי : בכול מקרה מיקי, אם זה לא קשור בענייך בכל (כי בכול זאת כאן זה לא כתיבה יוצרת) את יכול למחוק ואני מצטער. זה סיפור אהבה על הפרחים שאהבו את העולם אי שם מזמן,הכל כבר קרה היום זאת אגדה נוסטלגיה לא תחזור על עצמה אופנה של מזקנים, באמצע שנות האלפיים.... איך נוכל לחזור לרגעים ההם בוודסטוק גם אם לעולם לא הייתי שם ? מתי ערבים יזרקו פרחים במקום סלעים ? ישרו עם גיטרה אדומה על משהו לאהוב יתנו נשיקה להקהל איפה התמימות שנשכה ? ואיפה אהבה שהייתה ? רצו את השינוי בקיץ שישים ושבע ההוא, עם בגדי וודו, ופרחים בנשמה לחיי היצרתיות והדרך האסורה כי היה אז חם ימים סהרורים מלאים בהזיה בקיץ שישים ושבע ההוא ימים של אהבה יום אחד יבאו הרגע שהערב ימאסו בלהתפוצץ אז הם יגדלו פרחים בשער ונצא לפסטיבל, בלי נוסטלגיה אבודה. תודה בכול אופן.
 

אimר

New member
שלה

למה את מציינת רק את הערבים כאלו שאלימים ואם הם יפסיקו יהיה טוב? ועוד ב67, שנת השיא של הכוחניות הישראלית.
 

פנגו

New member
67 מוזכרת כחלק מקיץ האהבה שהייתה

בסאן פרנסיסקו ההיפית, והשיר הוא בעצם תפילה קטנה שאולי פעם, יבאו יום ונחזור להיות דור צעיר ותמים שמאמין בשלום אהבה ומוסיקה...זה הכל. יש לי נטייה להתעלם קצת ממלחמת ששת הימים שהייתה בארץ, ולצייר לי את התקופה כדור של היפים עם רצון לשלום ולשנאת מלחמת ואיטנם. למה ? לא יודע אולי בגלל שאז הפצפיזים באמת עבד. כמובן שלא רק הם לא בסדר אלה יש בנו דברים לא בסדר, אבל אני מדבר על רצון שלהם לשלום.
 
למעלה