אתן משהו.
בנות אתן פשוט מקסימות. רק עכשיו חזרתי הביתה והתחברתי... התגובות שלכן חיממו את ליבי. חשוב לי לציין שחוץ מאייל שלי יש לי גם חברות קרובות ששותפות ומכירות את המשפחה במשך שנים ולאחר הפיצוץ האחרון לאף אחת מהן אין טיפה של אמפאטיה (בלשון המעטה) כלפי משפחת X שנראתה להם תמיד מהוללת ונחמדה. מצאתי חברות שמכירות אישית את הנוגעים בדבר שאמרו מילים קשות ביותר על הדמויות הפעילות. שלא לדבר עלי.... אגב אני לא חושבת שאני מתמודדת עם הדברים בצורה שכלתנית. אני חושבת שאני מתמודדת איתם רגשית ואפילו מידי רגשית. הלוואי והעוצמות הרגשיות בי היו פחות חזקות, אז הייתי מצליחה להפגש איתם בסבבה. המשפחה עצמה מתמודדת עם דברים באופן שכלתני עד כדי חולי. לכל דבר יש הסבר הגיוני, לוגי, אינטלקטואלי. וכשאני מגיעה אז זה "למה תמיד כשאת באה יש מריבות" או (הברקה חדשה ששמעתי מדודה שלי שכבר דאגו לספר לה מה שרצו כדי לשכנע אותי להופיע באירוע משפחתי בשבת: "למה את לא יכולה לכסות לשים פרחים ולעשות כאילו כלום לא קרה, למה את לא יכולה להפוך דף ולשבת איתם בכייף". לכו תבנו מדינה. אני מקווה שאכן אצליח להתמודד עם מה שקרה ואצליח להוציא לעצמי אותם מהראש כפי שהיו עד כה, שאצליח לשים אותם בראשי במקום המגיע להם (זעיר וקטן) ולפגוש בהם מתישהו מבלי לקחת ללב את מה שקורה. בינתיים אני מתמקדת בלבנות את משפחתי החדשה, בלהיות פחות חולה, בלשמור על גופי ונפשי. חיזקתן אותי, נתתן לי להבין כמה אתן יכולות לעזור (לא שלא ידעתי קודם, אלה מפורום חתונות זוכרות את סיפוריי ועזרו לי המון לפני החתונה סביב *חלק* מהדמויות הפעילות). ושוב אתן מקסימות, הייתי רוצה לתת לכל אחת ואחת מכן סלסלה של כוחות בחזרה ממני. תודה תודה תודה. רחלי.