יש לי שאלת המשך

[kisses]

יש לי שאלת המשך

איך אתן מתמודדות עם כל רגשות הכעס האלו?

 

[POOH*]

אני בד"כ...

מדברת על זה עם האביר... ומספרת לו בדיוק מה אני מרגישה ולמה... [כי אמא שלו לא טיפשה והרבה פעמים היא דואגת להגיד לי כל מיני דברים כשהוא לא לידי]... ואז הוא מרגיע אותי [בד"כ על ידי זה שהוא מצדיק אותי]. ואנחנו מנסים לחשוב מה לעשות.. מסכימיםש אין מה לשעות... ופשוט אני אמשיך להוציא עליו את העצבים כשזה קורה וממשיכים הלאה... לעומת זאת אם הוא לא היה בעדי במקרים האלה לא יודעת איך הייתי מגיבה.... ומה שיותר מטריד אותי זה מה יהיה כשיהיו ילדים? כי לא נראה ליש אז אני אוכל להמשיך לשתוק ולהבליג... POOH

 

[יעלי2]

תבקשו

לעבור חדר, לחדר יותר גדול (אלא אם הלינה אצלכם עדין בבתי ילדים). רחוק מהעין אולי רחוק מהלב למרות שהרדיוס הקיבוצי הוא כ 2 ק"מ בס"ה. שווה לנסות.

 

[POOH*]

כשיהיו ילדים נקבל חדר יותר גדול...

אבל אני לא יודעת איפה בקיבוץ נדע רק כשזה יהיה רלוונטי... ולינה בבתי ילדים - לינה משותפת - לא קיימת כבר בשום קיבוץ. ותודה לאל על כך... לא הייתי רוצה שהילדים שלי לא ישנו איתי... אבל זה לדיון אחר...

POOH

 

[אתי@]

לי אין בעיה עקרונית עם החמה

רק מקרה אחד שנורא נורא נורא נורא כאב לי. אבל ההתמודדות שלי היא פשוט להשתדל לא לחשוב על זה, לדעת שזה עבר, נגמר ולא יחזור. כשאני חושבת על זה אני כ"כ כועסת ומרגישה כ"כ פגועה, שזה רק מוציא ממני רגשות שליליים. אז אני פשוט מדחיקה. מעניין מתי זה יעבור לי. כלומר, מתי אני אוכל להיזכר לי לכעוס.

 

[kisses]

הבעיה היא שאני ממש לא יכולה להדחיק

אני פשוט אוכלת את עצמי מבפנים

 

[rona25]

אצלי ישר הברזים נפתחים ואני מתחילה

לבכות והבעל מסתכל עלי המון מהצד, חסר אונים... אני לא צועקת או מתעצבנת אלא ישר בוכה ומשתדלת להסביר לו מה מפריע לי באמא שלו וממה נעלבתי הפעם (כל פעם יש סיבה חדשה)..... אבל זה לא עוזר לצערי

 

[kisses]

זהו שאני לא אבכה בשביל אף אחד

ןחוץ מזה את בהריון עכשיו וההורמונים משתוללים ולכן את גם נורא רגישה

 

[rona25]

זה גם היה לפני.. אבל החמיר עם ההירי

אני בנאדם שבוכה מכל שטות וזו הדרך שלי לפרוק את הכעסים (למרות שלמחרת בבוקר אני קמה עם עיניים נפוחות לעבודה) אבל לצערי אמא שלו גורמת לי לבכות הרבה מאוד... למרות שאני לא מתה על הרעיון שאני בוכה בגללה כי היא לא שווה את הדמעות שלי

 

[kisses]

רונה את האמת שאם אני הייתי באותו

מצב כמו שלך הייתי שולחת את חמותי לאלף עזעזאל לא הייתי אפילו חושבת על לבוא אליה ובטח שלא לשוחח עימה פשוט למחוק אותה מהתודעה

 

[rona25]

לצערי זה לא ניתן למימוש, במיוחד

עכשיו כשתהיה נכדה במשפחה והם ידרשו לבוא לראות אותה (למרות שעד עכשיו לא זכיתי לברכת מזל טוב על ההיריון) כי זה מגיע להם.... ובעלי לא מקל עלי בקטע הזה כידוע לכן מה שנשאר לי זה א. לבלוע את העלבונות ולהתעלם ממנה בשקט כדי לא ליצור פיצוצים ולנסות כמה שפחות לבוא אליהם והם אלינו ב. לקטר עליה חופשי חופשי מעל דפי הפורום....

 

[kisses]

אני לא שופטת אותך רונה אני באמת

מבינה אותך זה קשה ואני גם מעריצה אותך שיש לך את הכוח לסבול ככה.

 

[בת ארצי]

../images/Emo39.gifלרונה היקרה

קודם כל, דעי לך שאת לא לבד. כלה שמסתדרת עם החמה שלה, זה רק בסרטים, וגם שם נראה לי שכבר לא. מנסיון, אחרי שיש נכדים, הם ממש לא משתפרים, ולא נעים לי לגלות לך אבל הם כל הזמן דורשים לראות את הנכדים, (ככה במקרה שלי בכל אופן) וזה הופך בלתי נסבל, כי מה לעשות שלתינוק יש לוח זמנים, ורצוי לשמור עליהם, שלא נדבר על זה שבכלל אחרי לידה, האם, ממש לא במצב של לראות את החמה מול העיניים כל הזמן, עם ההערות שלה, ההצעות והשטויות שהיא מדברת. בקיצור, חזקי ואמצי, עוד דרך ארוכה לפנייך. מה שכן, אשמח לעודד אותך תמיד. להת´

 

[rona25]

תודה לך בת ארצי - נשמח אם תציגי את

עצמך בפורום החביב והחמים שלנו....

 

[אמיקה]

ולבת ארצי..

כתבתי גם בפורום חמותי ואני - אבל פה אני מרגישה יותר נוח.. זה לא נכון ש"כלה שמסתדרת עם החמות שלה זה רק בסרטים". יש אנשים טובים ויש אנשים רעים (בחלוקה גסה). יש חמות שהן מסוג האנשים הטובים, ויש כאלו שלא, בדיוק כמו לגבי כל אדם אחר שנקרה על דרכנו, ובכלל זה (לצערי) גם הורים, אחים, וסתם אנשים שאין לנו קירבה משפחתית אליהם... לא כדאי לרפות את ידי כולם/ן רק על סמך הנסיון העגום שלך, או של חברים ו/או מכרים שקוללו בחמות מהסוג הרע ...

 

[POOH*]

גם אני ככה....

ישר בוכה... על הכל ותמיד...

 

[danonit]

יש לי בעיה...

הבעלול התרגל לקבל את היחס החרא שהוא מקבל והוא בכלל טיפוס של נירוונה כזה, שום דבר לא מפריע לו. אני לעומת זאת, יש לי איזה כמה גנים יותר מרוקאים מהממוצע (במקרה שלי, גנים רוסים עצבניים), וקשה לי לשמור על אדישות, במיוחד כשמולי עומדים אנשים טיפשים או רעים או גם וגם. לפעמים אני מציעה לו פתרונות יעילים בתור "להקדים תרופה למכה" אבל הוא כל כך אדיש שהוא לא מבין שעלולה להיות מכה, או שאשתו נפגעת מהדברים האלה, כשהם מצטברים. אז הוא אומר לי "עזבי" ותמיד מתנהג כאילו הכל כרגיל. אז לפעמים אני מצליחה לשכנע אותו ולפעמים אין לי כוח כי אני בסך הכל מאוד מעריכה את הגישה שלו שהרבה פעמים היא יותר בריאה משלי. אבל דברים מצטברים...

 

[רחלילי]

מרימה כפפה ו...חושפת מעט../images/Emo31.gif

עברתי ברפרוף על השרשור של דנונית. רפרוף כי כל כך הזהיתי וזה נגע בנקודות כל כך כאובות בחיי האישיים. לצערי למרות המקצוע שלי אין לי כאן עצות. מסכימה עם כל מה שנאמר על פולניות. זה משהו במשפחה שאסור לדבר על הדברים הלא נעימים ועל הכעסים. אצלנו לדוגמא במשפחת (מה זה בא לי לחשוף אותם!) הכל סבבה כולם מאושרים. חוץ מאשר רחלילי מגיעה לביקור נהיים פיצוצים. כמה חבל שיש מישהי כזו. שצועקת המלך ערום. שמוחה על שמאחרים לה שקובעים איתה שדורשים ממנהלהיות בזמן, אבל רק ממנה, ועוד ועוד ועוד...שאני מתביישת לכתוב כאן. מה למדתי? למדתי שצריך לשתוק בבית. לבלוע את הגועל נפש וללכת הביתה לביתי שלי ושל אישי ולבכות את הנשמה. ניסיתי למחות ניסיתי לשנות. המסקנות אליהן הגעתי הן קודם כל שאי אפשר לשנות דינמיקה במשפחה על ידי איש אחד. חבל על המאמץ. חוצ מזה למדתי דבר חשוב ביותר: שהגוף שלי חלש, ושהגוף שלי מדבר את מה שהנפש למדה שאי אפשר לבטא במילים. עברה עלי חצי שנה ארורה (חצי השנה האחרונה). לפני חצי שנה, ימים ספורים לאחר שפתחתי באומץ לב מרשים למדי את החרא אל מול הנוגעים בדבר במשפחתי הנאורה וגאונה, מצאתי את עצמי עם גוף שמשתגע, יוצא מכלל שליטה. מצאתי עצמי לא בריאה, מצאתי עצמי בבדיקות, במיון, באשפוז ובניתוח. מצאתי את גופי יוצא מהמסלול. אני חודשים אחדים מנסה להחזירו ללא הצלחה. מוצאת את עצמי השנה חולה כמו שבחיים לא הייתי, המערכת החיסונית שלי קורסת, יש לי מליון דלקות, כאבים, ואני נזקקת לעזרה של רופאים ותרופות, דבר שלא מאפיין אותי. מנסה לחזור לעצמי ובינתיים לא מצליחה. למשפחה הנאורה והגאונה שלי אין מושג מה קורה לבת/לאחות שלהם. אישי המדהים (בלי מרכאות) מצא עצמו איתי בכניסה לחדר ניתוח מושבע שלא יספר להם דבר, כזה דבר בלתי אפשרי דרשתי ממנו. למה? כי הם לא ראויים. כי לראות/לשמוע/להיות במחיצתם מגביר את מחלותיי. צר לי אין לי תשובות. אין לי הצעות. חוץ מאולי ללמוד לדעת מול מי את ניצבת וללמוד לשמור על הנפש שלך ועל הגוף שלך. תשמחי שזה החמות שלך ולא אמא שלך. לפחות יש לך אמא שתומכת (אני מקווה) וזה דבר מאד לא מובן מאליו, ומאד ראוי להערכה. החמות - קטם עליך דנונית. היא אמא שלו, מי היא שתשפיע עליך? מחזיקה לך אצבעות מרחוק. רחלי.

 

[רחלילי]

הכוונה למשפחה שלי, לא לשלו.

אם לא היה ברור... ותאמינו לי כשזה בא מההורים שלך שהולידו אותך זה עושה לך להיות הכי לבד בעולם.

 

[אתי@]

רחלי, אין לי מילים../images/Emo10.gif

כל כך הצטערתי לשמוע שהיחסים שלך, דווקא עם משתפחתך שלך, כ"כ קשים.

ומאוד הצטערתי לשמוע שככה זה משפיע עליך, וככה זה פוגע בך. עד כדי מחלות גופניות אמיתית. לא היה לנו מושג שבזמן שהשתתפת פה באופן רגיל עברת משבר כ"כ קשה. עבדת עלינו

קבלי

לעידוד ושתדעי שאני מעריצה את ההתמודדות השכלתנית שלך. ואני שמחה בשביל שיש לך שותף לחיים כ"כ מדהים, שמתמודד איתך, תומך בך ומחזיק אותך. שלך

אתי