שאלה מצויינת ששווה התייחסות
אחלק את התשובה לשני חלקים, מצב המדיטציה עצמו ו"מה שבא אחריו" מדיטציה היא המצב המושלם של ה"מודעות" בו אין כל גירויים ועל כן אין כל "סיבה" לעשות דבר. אין כל דרך לתאר מה קורה ב"מדיטציה" או כיצד חש המודט שכן אין כל מקבילות בתפיסה שלנו למה שמתרחש בנקודה זו. תחשוב שאתה מנסה להגדיר במספרים את האינסוף... אין כל דרך לכך. או שאתה שם או שלא. למה בכלל להגיע לשם? כי זהו מקור כל הדברים, ז"א מקור המודעות שלנו ובלעדיה אנו מסתובבים כסומים בארובה, מה שמוביל אותי למה שקורה אחרי היציאה ממצב ה"מדיטציה". יש פחות או יותר שתי דרכים להגיע למדיטציה אשר עליהן יש וריאציות שונות. דרך אחת היא ליצור "מאמץ עצמי" אינסופי אשר יבקיע דרך ההפרעות, דרך שניה היא להמנע לחלוטין מכל מאמץ. למה זה פועל? כי מדיטציה היא המצב הטבעי שלנו וכדי להגיע למצב הטבעי יש או להעיף את מה שמפריע לנו או פשוט לשקוע לתוכו. לאחר היציאה ממצב המדיטציה יש סיכוי טוב שאם הגענו לשם במאמץ עצמי רב (אנרגיה רבה) ניפול ונחזור לחיינו הרגילים, אבל תוך תחושה של חוסר סיפוק ונירגנות מתוך זיכרון מודע/בלתי מודע של מצב אושר מושלם. תחושה זו תעמת אותנו מול החסרונות שלנו ותגרום לנו בסופו של דבר (אחרי מאבקים...) לבצע שינוי פנימי מתמשך בדרך אל המצב הטבעי הפשוט של המדיטציה כמצב תודעה מתמשך.