בבקשה.
שו"ע אורח חיים סימן כה (יג) נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון: ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום והכי נוהגים המדקדקים: (פתח עינים ספר המוסר פ"ד) וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחלצם עד שיחזירו ספר תורה ויניחוהו בהיכל: הגה והיינו במקום שמכניסין התורה לאחר ובא לציון גואל אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים התורה מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים (דברי עצמו). ביום ראש חודש חולצים אותם קודם תפלת מוסף: הגה וה"ה בחול המועד ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בכל מקום (ב"י): ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קיח (יב) אחר קריאת התורה אומר קדיש ו"אשרי" "ובא לציון" וחצי קדיש ומתפללין מוסף, וחולצין התפילין קודם מוסף. ובפמ"ג א"ח (סי' כ"ט ס"ק ב' במ"ז) כתב שיש לחלוץ התפילין קודם "יהי רצון שנשמור חקיך" (שב"ובא לציון גואל"), משום דבמערבא היו מברכין על חליצת תפילין "לשמור חוקיו", ע"ש. שיר של יום ר"ח (מזמור ק"ד):
