אז הסבר מקוצר:
בלי להתייחס בכלל למאמרים. בפרוטיסטה (חד תאיים) רים חילוף דורות בין דור מיני (N כרומוזומים) ודור אל מיני (2N כרומוזומים). הדור המיני הוא הארוך, בעוד הדור האל מיני הוא הקצר מאד. במועדים מסוימים, או בזמן של לחץ סביבתי או בעונה מסויימת בשנה, ישנה איחוד בין שני פרטים של החד תאי, המלווה בשתי חלוקות מיוטיות. סביר מאד להניח שכבר בשלב זה התפתחו מנגנונים של אי- התאם עצמי. הרי אם אתה רוצה לערבב את הגנים שלך עם גנים של פרט אחר, אתה רוצה שיהיה שונה ממך גנטית. אי התאם עצמי זה הוא הבסיס להתבדלות מאוחרת יותר לזכר ולנקבה. התפתחות הרב תאיים האריכה את הדור האל- מיני, וקיצרה את הדור המיני. בנוסף, בשלב מסוים התחילו היצורים הרב תאיים ליצור תאי דור מיני מתמחים. השלב הבא הוא התמחות של אותם תאי דור מיני, הנקראים גמטות. קח שתי גמטות בגודל בינוני הנעות לאיטן- הסיכוי שלהן להגיע להפגש קטן מזה של גמטה אחת קטנה וזריזה ואחת גדולה ונייחת. עכשיו אני מגיע לתחום הספקולציה: בקבוצות שונות, באופן בלתי תלוי, הגמטות עברו התמחות נוספת. היו כאלה שהלכו וקטנו, והיו שהלכו וגדלו. בבעלי חיים הפתרון היה תא ביצה ענק הצף חופשי במים, כאשר תא הזרע שוחה עצמאית ומחפש תאי ביצה. בצמחים הפתרון היה התפתחות של המאקרו גמטה (נבג נקבי) לצמח ראשוני, כאשר המיקרו גמטה שוחה ומחפשת אותה. מאוחר יותר היו גם בצמחים וגם בבעלי חיים (אבל לא בפטריות, ככל הידוע לי) קבוצות שפיתחו הפריה פנימית- מכוסי הזרע אצל הצמחים, קבוצות רבות ושונות אצל בעלי החיים. זהו הסבר מקוצר מאד, אשמח לענות על שאלות נוספות.
