tiger claws
New member
יש לי שאלה
למה מלמדים קונג פו שאולין כשאמרו לי שהוא בכלל נעלם בגלל מהפכת התרבות של הקומוניסטים?
למה מלמדים קונג פו שאולין כשאמרו לי שהוא בכלל נעלם בגלל מהפכת התרבות של הקומוניסטים?
יש לי שאלה
- פותח הנושא tiger claws
- פורסם בתאריך
בשנים אחרונות...
לעתים נוטים בכל דבר להאשים את הקומוניסטים והמהפכה התרבותית. אינני מגן או מצדיק את השלטונות. אבל הם לא אשמים בכל דבר. כבר בתחילת המאה ה-20 החלו תוהו ווהו בסין הגדולה. דאיכה כלכלית ותרבותית כללית, כיבוש יפני, נפילת הקיסרות, מלחמות העולם, כניסת רוסיה למלחמה במזרח הרחוק... היום דווקא הקומוניסטים הם אלה שהקימו את המנזר מחדש. שאולין צואן זה לא ממש סגנון אחד שהיה במנזר ספציפי. המנזר היה אוסף, אוגר סגנונות ושיטות אימון במשך דורות. הלוחמים החילוניים היו מתנזרים ואז מביאים אתם למנזר את סגנונות הלוחמה שהם התמחו בהם. מדי פעם הרשויות של המנזר היו מנסים לסדר ולקטלג את הידע הנצבר, להפוך אותו למובנה יותר. אבל מה שנכון, זה שהיום קוראים בשם שאולין צואן לזרם מגוון של סגנונות לוחמה ושיטות אימון שונות. ובנוסף. לא מדובר בעצם במנזר אחד, אלא במערכת או רשת של מנזרים בודהיסטיים ודאויסטיים באזורים שונים בסין. משנות התשעים של המאה הקודמת נערכת עבודה באיסוף מחדש ובנייה של אשכולת שאולין מכל המומחים וחלקיקי הידע שנשארו ונשמרו בכל אזורי סין ומדינות השכנות. המהפכה נמשכה מסוף שנות ה-60 עד תחילת שנות ה-70. הרבה נהרס, אבל הרוב נשמר, נשארו בהחלט מאסטרים ומומחים שממשיחים את המסורת. בכמה שנים של טיפשות היה בלטי אפשרי להשמיד את המסורת של אלפי שנים. היום עד כמה שאני מבין, שאולין זה מצד אחד עסק של שואו ביזנס, עסק שעוסק בהפצת שאולין קונג פו בעולם, וגם מוסד לחקר ההיסטוריה של אומנויות לחימה ושיטות אימון של סין עתיקה.
לעתים נוטים בכל דבר להאשים את הקומוניסטים והמהפכה התרבותית. אינני מגן או מצדיק את השלטונות. אבל הם לא אשמים בכל דבר. כבר בתחילת המאה ה-20 החלו תוהו ווהו בסין הגדולה. דאיכה כלכלית ותרבותית כללית, כיבוש יפני, נפילת הקיסרות, מלחמות העולם, כניסת רוסיה למלחמה במזרח הרחוק... היום דווקא הקומוניסטים הם אלה שהקימו את המנזר מחדש. שאולין צואן זה לא ממש סגנון אחד שהיה במנזר ספציפי. המנזר היה אוסף, אוגר סגנונות ושיטות אימון במשך דורות. הלוחמים החילוניים היו מתנזרים ואז מביאים אתם למנזר את סגנונות הלוחמה שהם התמחו בהם. מדי פעם הרשויות של המנזר היו מנסים לסדר ולקטלג את הידע הנצבר, להפוך אותו למובנה יותר. אבל מה שנכון, זה שהיום קוראים בשם שאולין צואן לזרם מגוון של סגנונות לוחמה ושיטות אימון שונות. ובנוסף. לא מדובר בעצם במנזר אחד, אלא במערכת או רשת של מנזרים בודהיסטיים ודאויסטיים באזורים שונים בסין. משנות התשעים של המאה הקודמת נערכת עבודה באיסוף מחדש ובנייה של אשכולת שאולין מכל המומחים וחלקיקי הידע שנשארו ונשמרו בכל אזורי סין ומדינות השכנות. המהפכה נמשכה מסוף שנות ה-60 עד תחילת שנות ה-70. הרבה נהרס, אבל הרוב נשמר, נשארו בהחלט מאסטרים ומומחים שממשיחים את המסורת. בכמה שנים של טיפשות היה בלטי אפשרי להשמיד את המסורת של אלפי שנים. היום עד כמה שאני מבין, שאולין זה מצד אחד עסק של שואו ביזנס, עסק שעוסק בהפצת שאולין קונג פו בעולם, וגם מוסד לחקר ההיסטוריה של אומנויות לחימה ושיטות אימון של סין עתיקה.
tiger claws
New member
ועכשיו שאני חושב על זה
אם הבריטים והאמריקאים לא היו נכנסים לסין וכובשים את הונג קונג אז סביר להניח שלא היה לאותם אומנים לאן לברוח ולהפיץ את הקונג פו
אם הבריטים והאמריקאים לא היו נכנסים לסין וכובשים את הונג קונג אז סביר להניח שלא היה לאותם אומנים לאן לברוח ולהפיץ את הקונג פו
כן, ברור, אבל...
הדעה הזאת הרווחת בארץ מוכרת לי. אבל לא צריך להעריך יתר על המידה את תפקידם של המאסטרים האלה. צ'אן קאי שי לא היה מלאך. הוא היה רודן אכזרי לא פחות ממאו. הוא היה פחות מוצלח בפוליטיקה ולחימה והפסיד. אלה שהיו אתו וברחו מהמדינה המתפוררת לא היו כולם כאחד מיטב מהטובים. היו כל מיני אנשים. בינם גם מאסטרים אמיתיים בא''ל סיניות. אבל כמה הם היו כבר? וכמה סגנונות הם הביאו אתם להונג קונג, וייטנאם, קוריאה, טאייוון? בהשוואה למה שהיה בסין הגדולה הם היו קומץ. היו סיבות שהם החליטו לברוח. אבל ברחו רק חלק. ורוב המומחים נשארו, יחד עם רוב הסינים
. אלה שברחו מצאו את עצמם בסביבה חדשה. לא היו להם כבר חיים חברתיים בקרב קולגות, מומחים אחרים בממדים שהיו בבית. אקדמיות, בתי ספר, כנסים, מפגשים, תחרויות. הם התחילו לבנות הכל מחדש. וא''ל סיניות החלו להתפתח בכיוון חדש יחד אתם. חלק מהם החליטו בכלל להמציא סגנונות חדשים על בסיס מה שלמדו בעבר כמו וונג שו-צ'ין עם סגנון טאי צ'י הנלמד היום במרכז טאי צ' הישראלי. סגנון ווינג צ'ון הוייטנאמי, המוכר בארץ, גם נוצר בגולה ושונה מווינג צ'ון הונג-קונגי... אם כן, להגיד שהם שמרו על המסורת המקורית זה לא בדיוק נכון... בסין הגדולה מאסטרים שנשארו המשיכו בפעילות סדירה עד שנות השישים. חלק גדול מהם השתתף בבניית וו-שו תחרותי. זו הייתה התפתחות חדשה מעניינת, רבים התלהבו מזה. עם תחילת המהפכה התרבותית הם ירדו למחטרת או הפכו למאמנים של טאי צ'י מקוצר (24) וצ'אנג צואן תחרותי. כמו המאסטר שביקר עצלי בשנה שעברה. היה חלק ממאסטרים שלא סרד את המהפכה - אלה היו שנים קשות וחשוכות במדינה. עם סיום המדיניות הם לעט לעט חזרו לפעול ובשנות ה-90 א''ל מסורתיות קיבלו תמיכה מהממשל, חזרו לפעול מנזרים, התפתחו מוסדות למחקר היסטורי, מרכזי אימון. ניתן להתאמן, ללמוד, להשתתף בתחרויות וכנסים למיניהם בסגנונות מסורתיים.
הדעה הזאת הרווחת בארץ מוכרת לי. אבל לא צריך להעריך יתר על המידה את תפקידם של המאסטרים האלה. צ'אן קאי שי לא היה מלאך. הוא היה רודן אכזרי לא פחות ממאו. הוא היה פחות מוצלח בפוליטיקה ולחימה והפסיד. אלה שהיו אתו וברחו מהמדינה המתפוררת לא היו כולם כאחד מיטב מהטובים. היו כל מיני אנשים. בינם גם מאסטרים אמיתיים בא''ל סיניות. אבל כמה הם היו כבר? וכמה סגנונות הם הביאו אתם להונג קונג, וייטנאם, קוריאה, טאייוון? בהשוואה למה שהיה בסין הגדולה הם היו קומץ. היו סיבות שהם החליטו לברוח. אבל ברחו רק חלק. ורוב המומחים נשארו, יחד עם רוב הסינים
שינויים במסורת
שלום דוד קוראים לי אמיר ניסן ואני מתרגל צ'י קונג 21 שנים ואי צ'ואןורפואה סינית ב15 שנים האחרונות. מימה שאני יודע וואנג שו צ'ינג שינה הרבה מימה שלמד. וונג שו צינג למד טאי צ'י בגיל מאוחר מצ'אן פן לין לאחר שהוא תירגל הרבה שינם של שינג אי. ביגלל נסיונו בשינג אי ובגלל עודף המשקל שלו הוא לא העביר משקל מרגל לרגל כנהוג בטאי צ'י. וואנג גם למד אי צ'ואן במשך שנה או שנתיים ממאסטר וואנג שיאנג צ'אי. וואנג שו צין לא שמר על יסודות של האי צ'ואן שאומרים לא להתפזר ולתרגל עמידה אחת או תנועה אחת בשעה. וואנג גם שינה את העמידות שלמד מוואנג שיאנג צ'אי. לכל המאסטרים הגדולים היו כמה מורים וכך לוונג שו צ'ין. למרות זאת וונג שו צין לא עודד את תלמדיו ללמוד ממאסטרים אחרים. וואנג שו צין היה מאסטר גדול בישום השינג אי וה בה גואה לקרב. לסיכום לדעתי רוב המאסטרים הגדולים למדו אצל יותר ממורה אחד כולל וואנג שו צ'ין ועשו שינויים ופרשנות משלהם לסגנון בהצלחה דוד אמיר ניסן:http://www.qikong.co.il/home.asp
שלום דוד קוראים לי אמיר ניסן ואני מתרגל צ'י קונג 21 שנים ואי צ'ואןורפואה סינית ב15 שנים האחרונות. מימה שאני יודע וואנג שו צ'ינג שינה הרבה מימה שלמד. וונג שו צינג למד טאי צ'י בגיל מאוחר מצ'אן פן לין לאחר שהוא תירגל הרבה שינם של שינג אי. ביגלל נסיונו בשינג אי ובגלל עודף המשקל שלו הוא לא העביר משקל מרגל לרגל כנהוג בטאי צ'י. וואנג גם למד אי צ'ואן במשך שנה או שנתיים ממאסטר וואנג שיאנג צ'אי. וואנג שו צין לא שמר על יסודות של האי צ'ואן שאומרים לא להתפזר ולתרגל עמידה אחת או תנועה אחת בשעה. וואנג גם שינה את העמידות שלמד מוואנג שיאנג צ'אי. לכל המאסטרים הגדולים היו כמה מורים וכך לוונג שו צ'ין. למרות זאת וונג שו צין לא עודד את תלמדיו ללמוד ממאסטרים אחרים. וואנג שו צין היה מאסטר גדול בישום השינג אי וה בה גואה לקרב. לסיכום לדעתי רוב המאסטרים הגדולים למדו אצל יותר ממורה אחד כולל וואנג שו צ'ין ועשו שינויים ופרשנות משלהם לסגנון בהצלחה דוד אמיר ניסן:http://www.qikong.co.il/home.asp
אמיר, כמה דברים
ראשית, וואנג שו-צ'ין אמנם למד עוד דברים אבל שיטתו (שיטת צ'ו-נאן מן פאי) כללה שינג-אי ופה-קואה. לא טאי-צ'י, זה תוספת שלו. כל שאר מה שלמד והכניס לשיטה עבר התאמה, וחלק נכבד לא הוכנס - ידע אבל לא חשב שמספיק חשוב ללמד. על משקלו ידעתי, אבל לא ברור לי על סמך מה אתה טוען שזה מה שגרם לו לשנות את העמידה בטאי-צ'י - הרי בפה-קואה מעבירים משקל כל הזמן מאחורה לקדימה וחזרה, למה שזה יפריע בטאי-צ'י ולא בפה-קואה? לפי מה שאני יודע, השינוי בטאי-צ'י (וזה רק אחד מני רבים) בא כדי לאפשר לתלמיד ללמוד את יסודות השינג-אי; בשיטת צ'ו-נאן, טאי-צ'י הוא הבסיס לשינג-אי, ושינג-אי הוא הבסיס לפה-קואה. בראיון שהופיע (אולי עדין מופיע) באתר המרכז, אומר ג'יביקי, תלמידו של וואנג וראש השיטה ביפן, שכך ראוי ללמד: טאי-צ'י, אח"כ שינג-אי, אח"כ פה-קואה. זה הסדר שהוא למד ממורו, וכך הוא מלמד; זו לא המצאה של ניר מלחי או של וואנג פו-לאי, זו המורשת של וואנג שו-צ'ין. נכון שוואנג למד אי-צ'ואן, אבל זו עדין לא השיטה שלו, ולכן לא פלא שלא שמר על יסודותיה - אילו שמר, לא היה טורח להמשיך להתאמן וללמד את כל שאר הדברים שידע.
ראשית, וואנג שו-צ'ין אמנם למד עוד דברים אבל שיטתו (שיטת צ'ו-נאן מן פאי) כללה שינג-אי ופה-קואה. לא טאי-צ'י, זה תוספת שלו. כל שאר מה שלמד והכניס לשיטה עבר התאמה, וחלק נכבד לא הוכנס - ידע אבל לא חשב שמספיק חשוב ללמד. על משקלו ידעתי, אבל לא ברור לי על סמך מה אתה טוען שזה מה שגרם לו לשנות את העמידה בטאי-צ'י - הרי בפה-קואה מעבירים משקל כל הזמן מאחורה לקדימה וחזרה, למה שזה יפריע בטאי-צ'י ולא בפה-קואה? לפי מה שאני יודע, השינוי בטאי-צ'י (וזה רק אחד מני רבים) בא כדי לאפשר לתלמיד ללמוד את יסודות השינג-אי; בשיטת צ'ו-נאן, טאי-צ'י הוא הבסיס לשינג-אי, ושינג-אי הוא הבסיס לפה-קואה. בראיון שהופיע (אולי עדין מופיע) באתר המרכז, אומר ג'יביקי, תלמידו של וואנג וראש השיטה ביפן, שכך ראוי ללמד: טאי-צ'י, אח"כ שינג-אי, אח"כ פה-קואה. זה הסדר שהוא למד ממורו, וכך הוא מלמד; זו לא המצאה של ניר מלחי או של וואנג פו-לאי, זו המורשת של וואנג שו-צ'ין. נכון שוואנג למד אי-צ'ואן, אבל זו עדין לא השיטה שלו, ולכן לא פלא שלא שמר על יסודותיה - אילו שמר, לא היה טורח להמשיך להתאמן וללמד את כל שאר הדברים שידע.
אולי לא הייתי מספיק ברור
לפני וואנג שו-צ'ין, תלמידים התחילו ללמוד ישר משינג-אי. זה תרגול של עמידה (פי-צ'ואן) במשך המון זמן, ואח"כ תרגול של צעד אחד במשך המון זמן, ורק מעט תלמידים יכולים לעמוד בזה. וואנג שו-צ'ין הכניס את הטאי-צ'י כבסיס לפני השינג-אי, כדי שאנשים יוכלו להתאמן על משהו יותר מגוון ולא יתייאשו מהר מדי; טאי-צ'י מאפשר לאנשים להתחזק (פיזית ונפשית) עד שיוכלו לעמוד פי-צ'ואן, או צאן-צ'ואן, הרבה זמן בלי להתייאש. לפני וואנג שו-צ'ין לא היה בשיטה טאי-צ'י כבסיס, אחריו יש.
לפני וואנג שו-צ'ין, תלמידים התחילו ללמוד ישר משינג-אי. זה תרגול של עמידה (פי-צ'ואן) במשך המון זמן, ואח"כ תרגול של צעד אחד במשך המון זמן, ורק מעט תלמידים יכולים לעמוד בזה. וואנג שו-צ'ין הכניס את הטאי-צ'י כבסיס לפני השינג-אי, כדי שאנשים יוכלו להתאמן על משהו יותר מגוון ולא יתייאשו מהר מדי; טאי-צ'י מאפשר לאנשים להתחזק (פיזית ונפשית) עד שיוכלו לעמוד פי-צ'ואן, או צאן-צ'ואן, הרבה זמן בלי להתייאש. לפני וואנג שו-צ'ין לא היה בשיטה טאי-צ'י כבסיס, אחריו יש.
אימון מסורתי
שלום דוד XING YI QUAN היא שיטה בפני עצמה שדורשת הרבה אימון. לעמידה הבסיסית בשינג אי קוראים SAN TI SI ולא PI QUAN. PI QUAN זו תנועת ההפרדה והחיתוך ( מתכת). בשינג אי צ'ואן בצןרה הכלסית מתרגלים 45 דקות עמידדת סן טי סי על כל רגל ראה קישור ובשנתיים הראשונות מתרגלים רק את תנועת ה PI QUAN לאחר העמידה. מה שהופך את סיגנון השינג אי לפנימי הוא בעיקר העמידה. לדעתו של וואנג שיאנג צ'אי אם אתה מתרגל הרבה תבניות וכמה סגננות אתה לא מגיע למהות. "תפסתה מרובה לא תפסתה" אני חושב שגם הכוח של וואנג שו צ'ין הוא בעיקר מהעמידות ה- ZHAN ZHUANG. העמידות יעלות בערך פי שש רו עשר בחיזוק האנרגיה מהתנועות. וואנג שו צ'ין הקדיש את רוב זמנו ללימוד אומניות לחימה הוא למד כל אומנות במשך שנים ליפני שלמד אומנות אחרת. לדעתי לאנשים שמתרגלים פחות משלוש שעות ביום אין טעם ללמוד יותר מאומנות אחת. כדי להגיע לעומק באומנות אתה חייו לפרק אותה. לדוגמה טאי צ'י: בטאי צ'י יש ארבע צורות אימון מסורטיות. 1) לעמוד עמידת WU CHI 2) לעמוד את ה- PHENG ,LU ,JI, AN 3) לחזור על כל תנועה חצי שעה לפחות 4) לתרגל בסוף את התבנית כדי להרפות ולשמר את הישומים ללחימה. היום רוב האנשים לא מלמדים בצורה מסורטית כי זה מבריח תלמידים. לדעתי אדם שלא מתאמן יותר משלוש שעות ביום אין טעם שילמד יותר מאומנות אחת. באי צ'אן אתו למד וואנג שו צין מוואנג שיאנג צ'אי. אתה לומד בארבע שנים ראשונות בעיקר עמידות כדי לחזק את האנרגיה. בתחילה אתה עומד 5 עמידות ושאתה עולה ברמה אתה עובר לעמידה אחת למשך שעה. לרוב CHENG BAO ראה קישור לאחר שאתה עומד כמה שנים אתה יכול ללמוד את עמידות העוצמה JI JI ZHUANG. ולאחר מיכן אתה לומד את כיווני הנעת האנרגיה SHI LI ראה קישור. יש לתרגל כל תנועה לזמן ממושך כדי להתרכז באנרגיה ובהכרה ולא בתנועות. במסורת לא למדו הרבה סגננות בטח לא אדם רגיל שלא יכול להקדיש יותר משלוש שעות ביום בגלל עבודה משפחה וכ"ו. אתה גם מוזמן לנסות שיעור אחד של אי צ'ואן כדי לדעת מה זה. אתה תפגוש שם אנשים שבאו מהסגנון שלך ורצו ללמוד את הצ'י קונג יותר לעומק. אמיר ניסן
שלום דוד XING YI QUAN היא שיטה בפני עצמה שדורשת הרבה אימון. לעמידה הבסיסית בשינג אי קוראים SAN TI SI ולא PI QUAN. PI QUAN זו תנועת ההפרדה והחיתוך ( מתכת). בשינג אי צ'ואן בצןרה הכלסית מתרגלים 45 דקות עמידדת סן טי סי על כל רגל ראה קישור ובשנתיים הראשונות מתרגלים רק את תנועת ה PI QUAN לאחר העמידה. מה שהופך את סיגנון השינג אי לפנימי הוא בעיקר העמידה. לדעתו של וואנג שיאנג צ'אי אם אתה מתרגל הרבה תבניות וכמה סגננות אתה לא מגיע למהות. "תפסתה מרובה לא תפסתה" אני חושב שגם הכוח של וואנג שו צ'ין הוא בעיקר מהעמידות ה- ZHAN ZHUANG. העמידות יעלות בערך פי שש רו עשר בחיזוק האנרגיה מהתנועות. וואנג שו צ'ין הקדיש את רוב זמנו ללימוד אומניות לחימה הוא למד כל אומנות במשך שנים ליפני שלמד אומנות אחרת. לדעתי לאנשים שמתרגלים פחות משלוש שעות ביום אין טעם ללמוד יותר מאומנות אחת. כדי להגיע לעומק באומנות אתה חייו לפרק אותה. לדוגמה טאי צ'י: בטאי צ'י יש ארבע צורות אימון מסורטיות. 1) לעמוד עמידת WU CHI 2) לעמוד את ה- PHENG ,LU ,JI, AN 3) לחזור על כל תנועה חצי שעה לפחות 4) לתרגל בסוף את התבנית כדי להרפות ולשמר את הישומים ללחימה. היום רוב האנשים לא מלמדים בצורה מסורטית כי זה מבריח תלמידים. לדעתי אדם שלא מתאמן יותר משלוש שעות ביום אין טעם שילמד יותר מאומנות אחת. באי צ'אן אתו למד וואנג שו צין מוואנג שיאנג צ'אי. אתה לומד בארבע שנים ראשונות בעיקר עמידות כדי לחזק את האנרגיה. בתחילה אתה עומד 5 עמידות ושאתה עולה ברמה אתה עובר לעמידה אחת למשך שעה. לרוב CHENG BAO ראה קישור לאחר שאתה עומד כמה שנים אתה יכול ללמוד את עמידות העוצמה JI JI ZHUANG. ולאחר מיכן אתה לומד את כיווני הנעת האנרגיה SHI LI ראה קישור. יש לתרגל כל תנועה לזמן ממושך כדי להתרכז באנרגיה ובהכרה ולא בתנועות. במסורת לא למדו הרבה סגננות בטח לא אדם רגיל שלא יכול להקדיש יותר משלוש שעות ביום בגלל עבודה משפחה וכ"ו. אתה גם מוזמן לנסות שיעור אחד של אי צ'ואן כדי לדעת מה זה. אתה תפגוש שם אנשים שבאו מהסגנון שלך ורצו ללמוד את הצ'י קונג יותר לעומק. אמיר ניסן
תוספת לדברי הקודמים
שוב שלום דוד. שלא יובן לא נכון יש לי הערכה לוונג שו צ'ין על יכולתו. למרות זאת איני מעמין בפיזור. אני מצרף גם קישור למאמר של מאסטר צ'או בהונג קונג על אי צ'ואן. לגבי מסורתיות. רוב הסינים משנים ומחדשים את אומנות הלחימה שלהם ואומרים שהיא מסורטית או המקור או הפירוש הנכון. וואנג שו צ'ין אינו שונה בתחונה זאת.
שוב שלום דוד. שלא יובן לא נכון יש לי הערכה לוונג שו צ'ין על יכולתו. למרות זאת איני מעמין בפיזור. אני מצרף גם קישור למאמר של מאסטר צ'או בהונג קונג על אי צ'ואן. לגבי מסורתיות. רוב הסינים משנים ומחדשים את אומנות הלחימה שלהם ואומרים שהיא מסורטית או המקור או הפירוש הנכון. וואנג שו צ'ין אינו שונה בתחונה זאת.
שלום אמיר,
אין ביננו ויכוח לגבי אי-צ'ואן, אבל לא ברור לי על מה הדיון. אתה מציג את גישת השיטה שלך - להתאמן המון על מעט חומר. ההיסטוריה מראה שהרבה מאסטרים שלמדו אצל מייסד האי-צ'ואן, שילבו את הרעיונות שלו בשיטתם המקורית - אבל המשיכו ללמד גם אותה, כלומר להתאמן הרבה על הרבה חומר. ברוב שיטות השינג-אי יש מעט חומר להתאמן עליו הרבה. ברוב שיטות הפה-קואה, עד כמה שאני יודע, יש דוקא המון חומר, ובכל שיטות הטאי-צ'י יש לפחות קאטה אחת ארוכה (אני לא מתייחס כאן לקיצורים אלא לאמנויות הלחימה המקוריות). וואנג שו-צ'ין למד אי-צ'ואן, אבל לא לימד אי-צ'ואן אלא צ'ו-נאן, כלומר שילוב של שינג-אי ופה קואה. הוא הכניס את הטאי-צ'י כי ראה שמעט אנשים יכולים לעמוד שעות בלי להתייאש, ונדמה לי שגם ההיסטוריה של אי-צ'ואן תאשר שלוואנג שיאנג צ'אי היו מעט מאוד תלמידים שהתחילו אצלו - עד כמה שאני יודע, רובם (אם לא כולם) התחילו בשיטות אחרות, שם קיבלו את הכוח הפיזי והנפשי להתמודד עם עמידה ממושכת. אותו הדבר נכון גם לגבי פה-קואה, שם ההתחלה היא הליכה ארוכה ומתישה במעגל - וגם אצל דונג האי-צ'ואן, רוב (אם לא כל) התלמידים היו "בוגרי" שיטות אחרות. אז וואנג שיאנג צ'אי אמר שלא כדאי להתאמן על הרבה חומר? בסדר. למי שזה מתאים, סבאבה
וואנג שו-צ'ין אמר אחרת, ובמקרה או לא, הגעתי לשושלת שלו ואני מרוצה ממנה
בכיף אבוא לשיעור, אבל כנראה רק בקיץ - עכשיו פשוט עסוק מדי.
אין ביננו ויכוח לגבי אי-צ'ואן, אבל לא ברור לי על מה הדיון. אתה מציג את גישת השיטה שלך - להתאמן המון על מעט חומר. ההיסטוריה מראה שהרבה מאסטרים שלמדו אצל מייסד האי-צ'ואן, שילבו את הרעיונות שלו בשיטתם המקורית - אבל המשיכו ללמד גם אותה, כלומר להתאמן הרבה על הרבה חומר. ברוב שיטות השינג-אי יש מעט חומר להתאמן עליו הרבה. ברוב שיטות הפה-קואה, עד כמה שאני יודע, יש דוקא המון חומר, ובכל שיטות הטאי-צ'י יש לפחות קאטה אחת ארוכה (אני לא מתייחס כאן לקיצורים אלא לאמנויות הלחימה המקוריות). וואנג שו-צ'ין למד אי-צ'ואן, אבל לא לימד אי-צ'ואן אלא צ'ו-נאן, כלומר שילוב של שינג-אי ופה קואה. הוא הכניס את הטאי-צ'י כי ראה שמעט אנשים יכולים לעמוד שעות בלי להתייאש, ונדמה לי שגם ההיסטוריה של אי-צ'ואן תאשר שלוואנג שיאנג צ'אי היו מעט מאוד תלמידים שהתחילו אצלו - עד כמה שאני יודע, רובם (אם לא כולם) התחילו בשיטות אחרות, שם קיבלו את הכוח הפיזי והנפשי להתמודד עם עמידה ממושכת. אותו הדבר נכון גם לגבי פה-קואה, שם ההתחלה היא הליכה ארוכה ומתישה במעגל - וגם אצל דונג האי-צ'ואן, רוב (אם לא כל) התלמידים היו "בוגרי" שיטות אחרות. אז וואנג שיאנג צ'אי אמר שלא כדאי להתאמן על הרבה חומר? בסדר. למי שזה מתאים, סבאבה
ועוד משהו...
מאסטר ניר-יחיאל מלחי התייחס לשאלות קרובות, על השפעתם של סוגי אימון שונים: http://www.derech.net/taichi_answers_nir04.htm לא בדיוק על אותו נושא, אבל בעצם כן.
מאסטר ניר-יחיאל מלחי התייחס לשאלות קרובות, על השפעתם של סוגי אימון שונים: http://www.derech.net/taichi_answers_nir04.htm לא בדיוק על אותו נושא, אבל בעצם כן.
עמידות המדיטציה -ZHAN ZHUANGN
ישנם סוגים רבים ושונים של תירגולי צ'י קונג. היום ידוע שתירגול דבר אחד לאורך זמן עוזר למקד את האנרגיה QI הנפש SHEN וההכרה YI. איחוד זה ניקרה בסינית ZHEN TI. העמידות הם צורה של מדיטציה שבאה במקור מהזן בודהיזים הסיני. המתרגל מתרגל אחדות ללא השתוקקות ודחייה, מבלי להלחם בקושי ובלי לברוח ממנו. העמידות היו התרגול הסודי והמחזק ביותר של כל אומניות הלחימה הפנימיות: בטאי צ'י עמדו את עמידות ה- WU JI ,PHENG, LU, JI,AN ולאחר מיכן חזרו על תנועה אחת הרבה זמן ורק בסוף עבדו על תבנית התנועה כדי להרפות ולשמר את הישומים. בסגנון ה- XING YI QUAN עומדים עמידה שנקראת SAN TI SI כתרגול עיקרי ולאחר מיכן מתרגלים שנתיים עד ארבע שנים תנועה אחת שנקראת PI QUAN ורק לאחר מיכן מתרגלים עוד תנועות. בגנון BA GUA QUAN מתרגלים שמירת מיבנה קבוע תוך הליכה במעגל לאורך שעה ויותר. בסגנון האי צ'ואן שמתרתו הייתה להחזיר את הצ'י קונג לעומק לתוך אומניות הלחימה העמידות הם הבסיס לתרגול האנרגייה ראה קישור: http://www.qikong.co.il/hichuan.asp שמירה על מיבנה ועמידות הם התרגול אחי מחזק אנרגייה בצ'י קונג. לסיכום לדעתי מי שרצה להגיע לעומק בצ'י קונג חייב לתרגל עמידה לאורך זמן ותנועה אחת לאורך זמן בדומה לסגננות שהזכרתי. מקווה שעניתי לשאלתך. אמיר ניסן http://www.qikong.co.il/home.asp
ישנם סוגים רבים ושונים של תירגולי צ'י קונג. היום ידוע שתירגול דבר אחד לאורך זמן עוזר למקד את האנרגיה QI הנפש SHEN וההכרה YI. איחוד זה ניקרה בסינית ZHEN TI. העמידות הם צורה של מדיטציה שבאה במקור מהזן בודהיזים הסיני. המתרגל מתרגל אחדות ללא השתוקקות ודחייה, מבלי להלחם בקושי ובלי לברוח ממנו. העמידות היו התרגול הסודי והמחזק ביותר של כל אומניות הלחימה הפנימיות: בטאי צ'י עמדו את עמידות ה- WU JI ,PHENG, LU, JI,AN ולאחר מיכן חזרו על תנועה אחת הרבה זמן ורק בסוף עבדו על תבנית התנועה כדי להרפות ולשמר את הישומים. בסגנון ה- XING YI QUAN עומדים עמידה שנקראת SAN TI SI כתרגול עיקרי ולאחר מיכן מתרגלים שנתיים עד ארבע שנים תנועה אחת שנקראת PI QUAN ורק לאחר מיכן מתרגלים עוד תנועות. בגנון BA GUA QUAN מתרגלים שמירת מיבנה קבוע תוך הליכה במעגל לאורך שעה ויותר. בסגנון האי צ'ואן שמתרתו הייתה להחזיר את הצ'י קונג לעומק לתוך אומניות הלחימה העמידות הם הבסיס לתרגול האנרגייה ראה קישור: http://www.qikong.co.il/hichuan.asp שמירה על מיבנה ועמידות הם התרגול אחי מחזק אנרגייה בצ'י קונג. לסיכום לדעתי מי שרצה להגיע לעומק בצ'י קונג חייב לתרגל עמידה לאורך זמן ותנועה אחת לאורך זמן בדומה לסגננות שהזכרתי. מקווה שעניתי לשאלתך. אמיר ניסן http://www.qikong.co.il/home.asp
תשובה על העמידות
שלום אוהד מנסיוני שלי ושל מורים אחרים עמידות הזן קשות למערביים. רוב המערביים רגילים לגירויים וקשה להם להיות עם עצמם. שיש קושי אנחנו במערב רגילים להילחם בקושי או לברוח מימנו קשה לנו פשות להיות. אנו מנסים בעמידות שהרגש יהיה כמו אגם צלול ביום יפה. מדי פעם יש סערה ( פחד חרדה כעס דאגה תיסכול ןכ"ו) אנו מתבוננים בסערה ונותנים לה לחלוף בלי השתוקקות ובלי דחיה. מנסיון שהצתבר בסין במשך שנים מצאו שפחות זה יותר כלומר אם אתה עומד ולא עסוק בתנועות יותר קל לך להגיע לאחדות של האנריה QI נפש SHEN הכרה YI. נימצא בסין שהעמידות הזן הם כלי יעל בחיזוק האנרגיה הפנימית של המתרגל. בהצלחה אוהד. אמיר ניסן
שלום אוהד מנסיוני שלי ושל מורים אחרים עמידות הזן קשות למערביים. רוב המערביים רגילים לגירויים וקשה להם להיות עם עצמם. שיש קושי אנחנו במערב רגילים להילחם בקושי או לברוח מימנו קשה לנו פשות להיות. אנו מנסים בעמידות שהרגש יהיה כמו אגם צלול ביום יפה. מדי פעם יש סערה ( פחד חרדה כעס דאגה תיסכול ןכ"ו) אנו מתבוננים בסערה ונותנים לה לחלוף בלי השתוקקות ובלי דחיה. מנסיון שהצתבר בסין במשך שנים מצאו שפחות זה יותר כלומר אם אתה עומד ולא עסוק בתנועות יותר קל לך להגיע לאחדות של האנריה QI נפש SHEN הכרה YI. נימצא בסין שהעמידות הזן הם כלי יעל בחיזוק האנרגיה הפנימית של המתרגל. בהצלחה אוהד. אמיר ניסן
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.