יש לי שאלה
אנו משפחה עולה ותיקה מחבר העמים (20 שנה בארץ). למרות זאת הוריי אינם יודעים עברית ברמה שתאפשר להם השתתפות ברב שיח, לא כל שכן ברב שיח בנושא רגיש כמו נטייה מינית. אני בן 26 והוריי מקבלים אותי, אך קשה להם מאוד. מאוד מאוד. הנושא מטואטא מתחת לשטיח בקביעות. אני לא אומר שכל בוקר צריך להיפתח בבוקר טוב בני היקר וההומו מה תרצה לשתות, אבל כן יש לי חבר מעל לשנתיים והוא כבר מזמן מבקש לאכול עם שני הוריי ארוחת צהריים ואימי לא מוכנה לתת לאבי "לעבור את זה". היא אומרת שאם אנחנו רוצים היא תשמח אבל "בלי אבא". נראה שעל אף הקושי הרב והעצב הנורא שנגרם לה (אני בן יחיד), היא מצליחה להתגבר אט-אט ולהבין שאפשר לסמוך עליי שזה שאני הומו זה לא אומר שאני נרקומן/חולה איידס/מסתובב עם פושטקים/אהיה בודד כל חיי (למרות שעם החלק האחרון עוד יש לה בעיה אבל זה לא חוכמה כי להרבה מאיתנו יש בעיה עם החלק הזה). אבי, לעומת זאת, הוא סאגה נפרדת. לא זו בלבד שהוא לא אמר לי מילה אחת על הנושא מעולם, אלא לעיתים הוא אף מגדיל לעשות: לפני מספר ימים הוא נתקל במודעה פרסומית שבה צולמו שתי דומניות לבושות חולצות נשוא הפרסום, ואבי שאל אותי "איזו מהן אתה מעדיף". (אני עניתי לו שאני בחור ולא בחורה ולכן מה לי ולחולצות נשים). to make a long story short, זה המצב בביתנו בקווים כלליים. אני חושב שאם הם ידברו עם מישהו או מישהם על הכאב הגדול שהם ללא ספק חווים, אולי זה יקל עליהם. אולי אם יפגשו הורים אחרים במצבם, שאולי הגיעו לתובנות אחרות ויוכלו להאיר את עיניהם, אולי זה יעזור. הרי הם חסרי כל מידע בנושא, כי "ברוסיה זה לא היה קיים". התקשרתי לתהילה, אך הם אמרו שלא קיימת אצלם קבוצת לדוברי רוסית. אולי מישהו כאן מכיר הורים דוברי רוסית עם תחושת שליחות שיכולים "לאמץ" את הוריי? (הכַּוונה - אולי שיחת טלפון או שתיים, או אני לא יודע מה - פשוט אנשים שהוריי יוכלו לדבר איתם על זה!) אני מכריז על מבצע אמץ הורה! (שזה כמו אמץ לוחם אבל בלי צבא). לפניות - [email protected] תודה רבה לכוווולם!!!
אנו משפחה עולה ותיקה מחבר העמים (20 שנה בארץ). למרות זאת הוריי אינם יודעים עברית ברמה שתאפשר להם השתתפות ברב שיח, לא כל שכן ברב שיח בנושא רגיש כמו נטייה מינית. אני בן 26 והוריי מקבלים אותי, אך קשה להם מאוד. מאוד מאוד. הנושא מטואטא מתחת לשטיח בקביעות. אני לא אומר שכל בוקר צריך להיפתח בבוקר טוב בני היקר וההומו מה תרצה לשתות, אבל כן יש לי חבר מעל לשנתיים והוא כבר מזמן מבקש לאכול עם שני הוריי ארוחת צהריים ואימי לא מוכנה לתת לאבי "לעבור את זה". היא אומרת שאם אנחנו רוצים היא תשמח אבל "בלי אבא". נראה שעל אף הקושי הרב והעצב הנורא שנגרם לה (אני בן יחיד), היא מצליחה להתגבר אט-אט ולהבין שאפשר לסמוך עליי שזה שאני הומו זה לא אומר שאני נרקומן/חולה איידס/מסתובב עם פושטקים/אהיה בודד כל חיי (למרות שעם החלק האחרון עוד יש לה בעיה אבל זה לא חוכמה כי להרבה מאיתנו יש בעיה עם החלק הזה). אבי, לעומת זאת, הוא סאגה נפרדת. לא זו בלבד שהוא לא אמר לי מילה אחת על הנושא מעולם, אלא לעיתים הוא אף מגדיל לעשות: לפני מספר ימים הוא נתקל במודעה פרסומית שבה צולמו שתי דומניות לבושות חולצות נשוא הפרסום, ואבי שאל אותי "איזו מהן אתה מעדיף". (אני עניתי לו שאני בחור ולא בחורה ולכן מה לי ולחולצות נשים). to make a long story short, זה המצב בביתנו בקווים כלליים. אני חושב שאם הם ידברו עם מישהו או מישהם על הכאב הגדול שהם ללא ספק חווים, אולי זה יקל עליהם. אולי אם יפגשו הורים אחרים במצבם, שאולי הגיעו לתובנות אחרות ויוכלו להאיר את עיניהם, אולי זה יעזור. הרי הם חסרי כל מידע בנושא, כי "ברוסיה זה לא היה קיים". התקשרתי לתהילה, אך הם אמרו שלא קיימת אצלם קבוצת לדוברי רוסית. אולי מישהו כאן מכיר הורים דוברי רוסית עם תחושת שליחות שיכולים "לאמץ" את הוריי? (הכַּוונה - אולי שיחת טלפון או שתיים, או אני לא יודע מה - פשוט אנשים שהוריי יוכלו לדבר איתם על זה!) אני מכריז על מבצע אמץ הורה! (שזה כמו אמץ לוחם אבל בלי צבא). לפניות - [email protected] תודה רבה לכוווולם!!!