בוודאי שכן
המון אנשים כאן עושים את זה, בייחוד את הטלפון שלי לכל מי שמבקש. (תופשת טרמפ על ההודעה שלך, אחרי השיחת טלפון ההזויה שהיתה השבוע שדרשה שאפסיק לעבוד ואלך למחוק- נשבר לי) כאילו גם הטלפון שלי שייך לתפוז ובמימונו (שום דבר אצלי לא במימון תפוז- לא מקבלים אגורה על ניהול פורום) כבר הסבירו לי שאסור לי לישון, שאסור לי לעבוד, שאסור לי ללכת לבית קפה- אלא אם כן אני מחוברת עם אינפוזיה למקלדת. זוכרת שיחה ממישהיא כאן כשהייתי במיטה, והתקשרו (כן, מישהו מהפורום נתן לי את הטלפון, לא מפריע לך שאני מתקשרת בשעה כזו נכון? אה את במיטה? אה סליחה, אני עוד לא ישנה בשעה כזו, לא נורא, יש משהו דחוף בפורום, את חייבת לשמוע.) אמרו שעכשיו אני חייבת למחוק. לא, לא ממש עכשיו, לא לא זה דחוף, כן, שלחתי מסר לפני חמש דקות, למה לא ראית עד עכשיו! לא, באמת, זה הדבר הכי דחוף בעולם זה לא יכול לחכות אפילו רגע. הבנזוג שלי מלמל שאם אני זזה לכיוון המחשב הוא הולך הביתה. הוא צדק. ההודעה (הנורא לא דחופה למחיקה) חיכתה. היתה עוד שיחה הזויה ממישהיא בזמן שהייתי ברכב על איילון בדרך הביתה מהמשרד. עוד כמה זמן תגיעי? לא, זה יותר מדי זמן. את לא תגיעי קודם? כמה זמן יקח לך? את בטוחה? אין מה לעשות לפני זה? אבל כולם כבר יראו את זה עד אז! את בפקק? אוי לא זה לא קורה לי, אין מישהו אחר שיכול למחוק חוץ ממך? אולי הבת שלך בבית, היא תעשה את זה? את חייבת להבין כמה זה דחוף, זה היה אמור להיות במסר, חייבים למחוק. זה באמת יותר מדי זמן, את לא מכירה איזה קיצור דרך? תצילי אותי. (תעשי בדיקה לפני הלחיצה על השלח- אז דברים כאילו לא יקרו לך) סתם דוגמאות מהיום יום. הטלפון שלי הוא שלי. אני בוחרת למי למסור את המספר.רק אני בוחרת. אף אחד אחר לא בוחר בשמי. מצפה מאותם אנשים שאני נתתי להם את המספר טלפון- שיפעילו שיקול דעת מנימאלית בשיחות טלפון אליי כמו לכל אחד אחר עלי אדמות. אני ישנה, אני עובדת, אני אוכלת, אני מטיילת, אני הולכת לסרטים, אני עושה מעשים שלא יעשו עם האיש שאיתי, אני מתגלגלת על הרצפה עם הבת שלי ומדגדגת אותה. אני אפילו מבלה מדי פעם במקלחת. (אם לאנשים היה מושג איפה תופשים אותי ובאמצע מה מתקשרים כדי להגיד שיש הודעה שחייבים למחוק מיד, היו מתים מהשוק. בעיקר אני אשמה- חייבת להתעלם מהטלפונים האילו, גם אם אני עונה כי אני פוחדת שזה קשור לילדה, כשהיא איננה בבית) בכל השעות האילו אני לא ליד מחשב (ועוד כמה). ועוד משהו? לא מקבלת תמורה מתפוז (למרות השמועות) על העבודה הזו להיות ליד מחשב. זה בהתנדבות. ואני עושה (רוב הזמן) מכל הלב. יש אומרים, עושה יותר מדי, עד שמדובר בהם אישית- ואז יש טענות על למה לא היה. אבל יש אנשים שחיים כדי לקטר, זה בנפשם. ראבאק. חבר'ה, תתאפסו. יש לי חיים, והחיים שלי כבר לא מול מסך. לפחות לא 24 שעות ביממה. פה ושם אני מתנתקת. תתמודדו. ותפסיקו למסור את הטלפון שלי אחד לשני בלי רשות ממני
המון אנשים כאן עושים את זה, בייחוד את הטלפון שלי לכל מי שמבקש. (תופשת טרמפ על ההודעה שלך, אחרי השיחת טלפון ההזויה שהיתה השבוע שדרשה שאפסיק לעבוד ואלך למחוק- נשבר לי) כאילו גם הטלפון שלי שייך לתפוז ובמימונו (שום דבר אצלי לא במימון תפוז- לא מקבלים אגורה על ניהול פורום) כבר הסבירו לי שאסור לי לישון, שאסור לי לעבוד, שאסור לי ללכת לבית קפה- אלא אם כן אני מחוברת עם אינפוזיה למקלדת. זוכרת שיחה ממישהיא כאן כשהייתי במיטה, והתקשרו (כן, מישהו מהפורום נתן לי את הטלפון, לא מפריע לך שאני מתקשרת בשעה כזו נכון? אה את במיטה? אה סליחה, אני עוד לא ישנה בשעה כזו, לא נורא, יש משהו דחוף בפורום, את חייבת לשמוע.) אמרו שעכשיו אני חייבת למחוק. לא, לא ממש עכשיו, לא לא זה דחוף, כן, שלחתי מסר לפני חמש דקות, למה לא ראית עד עכשיו! לא, באמת, זה הדבר הכי דחוף בעולם זה לא יכול לחכות אפילו רגע. הבנזוג שלי מלמל שאם אני זזה לכיוון המחשב הוא הולך הביתה. הוא צדק. ההודעה (הנורא לא דחופה למחיקה) חיכתה. היתה עוד שיחה הזויה ממישהיא בזמן שהייתי ברכב על איילון בדרך הביתה מהמשרד. עוד כמה זמן תגיעי? לא, זה יותר מדי זמן. את לא תגיעי קודם? כמה זמן יקח לך? את בטוחה? אין מה לעשות לפני זה? אבל כולם כבר יראו את זה עד אז! את בפקק? אוי לא זה לא קורה לי, אין מישהו אחר שיכול למחוק חוץ ממך? אולי הבת שלך בבית, היא תעשה את זה? את חייבת להבין כמה זה דחוף, זה היה אמור להיות במסר, חייבים למחוק. זה באמת יותר מדי זמן, את לא מכירה איזה קיצור דרך? תצילי אותי. (תעשי בדיקה לפני הלחיצה על השלח- אז דברים כאילו לא יקרו לך) סתם דוגמאות מהיום יום. הטלפון שלי הוא שלי. אני בוחרת למי למסור את המספר.רק אני בוחרת. אף אחד אחר לא בוחר בשמי. מצפה מאותם אנשים שאני נתתי להם את המספר טלפון- שיפעילו שיקול דעת מנימאלית בשיחות טלפון אליי כמו לכל אחד אחר עלי אדמות. אני ישנה, אני עובדת, אני אוכלת, אני מטיילת, אני הולכת לסרטים, אני עושה מעשים שלא יעשו עם האיש שאיתי, אני מתגלגלת על הרצפה עם הבת שלי ומדגדגת אותה. אני אפילו מבלה מדי פעם במקלחת. (אם לאנשים היה מושג איפה תופשים אותי ובאמצע מה מתקשרים כדי להגיד שיש הודעה שחייבים למחוק מיד, היו מתים מהשוק. בעיקר אני אשמה- חייבת להתעלם מהטלפונים האילו, גם אם אני עונה כי אני פוחדת שזה קשור לילדה, כשהיא איננה בבית) בכל השעות האילו אני לא ליד מחשב (ועוד כמה). ועוד משהו? לא מקבלת תמורה מתפוז (למרות השמועות) על העבודה הזו להיות ליד מחשב. זה בהתנדבות. ואני עושה (רוב הזמן) מכל הלב. יש אומרים, עושה יותר מדי, עד שמדובר בהם אישית- ואז יש טענות על למה לא היה. אבל יש אנשים שחיים כדי לקטר, זה בנפשם. ראבאק. חבר'ה, תתאפסו. יש לי חיים, והחיים שלי כבר לא מול מסך. לפחות לא 24 שעות ביממה. פה ושם אני מתנתקת. תתמודדו. ותפסיקו למסור את הטלפון שלי אחד לשני בלי רשות ממני
