יש לי שאלה

[on the border]

יש לי שאלה

למדתי אתמול את הקטע הבא : תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א ײואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר +קהלת ה'+ אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. איך זה מסתדר עם דברי רבינו שכל דבר צריך לדבר אל הקב"ה

 

[אש שלהבתיה]

לעניות דעתי...

קודם כל ובראש ובראשונה בלי קשר לדברי רבנו אים תסתכל בכל מקורות חז"ל על חשיבות התפילה... גדולה תפילה יותר ממעשים טובים ,דוד המלך היה כולו תפילה להקב"ה מצווה לשפוך שיחנו לקל חי... לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר +קהלת ה'+ אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים הכוונה כאן היתה שדברינו יהיו מועטים לפני הקב"ה כלומר שבכל דברינו אנחנו צריכים לחשוב כאילו אנחנו עומדים לפני הקב"ה ושכינתו עלינו כמו שנאמר באגרת הרמבן"בכל דבריך חשוב כאילו אתה עודמ מול הקב"ה ושכינתו עלייך" בכוונה שדברינו יהיו מועטים כי הקב"ה עומד עליינו אבל בתפילה יש להרבות..איזהי עבודה שבלב?תפילה... כל דברינו הכוונה שיחה בין איש לאשתו לשמור על הפה כמו לשון הרע רכילות וכו' מקווה שהסברתי את עצמי...

 

[פראזניק]

עיין במפרשים שם

המקור הוא, כפי שמביאים המפרשים, בפסוק (קהלת ה א) אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. עיין שם במפרשים על הפסוק, ותבין כוונת הגמ'.