גוועלד..
אני מודה. לא קראתי את השרשור עד תום. כעת קראתי. ויש לי כמה הערות, והארות בעניין, אשמח אם תקחו את זה תחת התחשבות. ראשית, אין מקום לכינויים לבביים כ'מושתנים' ו'חארות' על גבי דפי הפורום, ואודע אם נמנע מגינויים. תודה. ויכוח פוליטי, כחלק מהאופי הדמוקרטי של תפוז ומדינת ישראל, הוא אינו אסור כאן. ובכל זאת, יש לי הסתייגות כלפיו. ספקני אם ויכוח כזה מוביא לתועלת מלבד הוצאת קיטור. דיעות לא ישתנו כאן, ושלום בטח שלא יושג כאן. לכן אני לא רואה את הצורך בקיום הויכוחים האלו כשם שאני לא רואה את הצורך בהכרעה מי יותר מוכשרת - כריסטינה או בריטני. אם תשאלו אותי, שתיהן הן תחתית תעשיית הבידור, אם נתעלם מהעובדה שתעשיית הבידור - רובה ככולה היא תחתית.. של משהו. ואם יורשה לי להתייחס לחלק קטן בכל הויכוח, מחבלים - שהם סוג של רוצחים, נתעבים ככל שיהיו - גם הם זכאים למשפט הוגן, ע"פ חוקי מדינת ישראל, כפי שכל רוצח זכאי למשפט הוגן. כאן זה לא דיקטטורה, ולא מונרכיה ייצוגית. דמוקרטיה - אם נרצה ואם לא נרצה. באשר לסרבנות - תופעה 'פופאלרית' בימים כתיקונם, יש לי דעה ברורה: אדם חייב להחזיר למדינתו כגמולה, כחלק מהחברה הסוציאלית שאנחנו (מדינת רווחה, אם ניכנע להגדרות), ומבחינתי זה יכול להתבטא בכל דרך שהיא. אם לאדם יש בעיה מוסרית עם התנהלות הצבא, הוא לא חייב לשרת בחזית, או בתפקיד שיסתור את אמונתו - אין פסול בתפקיד כמש"ק ממטרות, כפי שהוצע כאן. הבעיה נוצרת כאשר אדם כבר נמצא בחיל, וחווה לבטים קיומיים באשר לתפקידו. אנשים, מדינתו במצב ביש. אין דרך אחרת להגדיר את זה. טרם עלינו על הגישה הנכונה, ולא אכנה כאן אנשים 'יפי נפש' על-מנת להסגיר את דעתי, כי אני לא בטוח בקיומם של אנשים העונים להגדרה. בואו נעשה מאמץ להיות אנשים טובים תחילה, וחיילים אח"כ. עשו מאמצים לסיים את השרשור הזוועתי הזה בהקדם, ולא לחזור על עקבותיו. לתשומת לבכם - הודעות בלתי הולמות יימחקו. שבוע מקסים שיהיה לכם! נדבו'ש.