בהתאם לספר "אוהב ימים"
שמביא את דיני שמירת הלשון על פי משנתו של "החפץ חיים" אבל בשפה קלה יותר, כתוב בפרק י"ב סעיף כ' עמוד קכ"ד: " אדם שנחשד בעיני אחרים שעשה דבר עוולה או איסור [כגון שניטל חפץ ואינו ידוע מי לקחו] מותר לומר להם שלא הוא שעשה את הדבר, ואף שעל ידי כן יפול החשד על אחרים. ואם דבריו לא יועילו אלא אם יספר לשואלים שחושדם בו מי עשה את הדבר, או שהנחשדים הינם שנים, ואם מוציא את עצמו ממילא נופלת האשמה על חברו - מעיקר הדין מותר לומר, כדי להסיר ממנו את החשד, וכל דיבור שהינו לצורך ותועלת - אינו לשון הרע. סעיף כ"א: אבל ראוי לבעל נפש שיעשה לפנים משורת הדין, ולא ישמיט את עצמו אם יתכן ויתודע על ידי כך מיהו העושה, ויתר על כן מצינו לחכמינו ז"ל שהטילו את האשמה על עצמם במעשים כאלו, כדי שלא ידעו מיהו החוטא, אולם - אם ידיעת זהות החוטא נחוצה לשואל כדי למנוע הנזק או לתובעו בדין - חיבים לומר לו מי החוטא. סעיף כ"ב: ואם הענין הנחשד אינו עולה, ורק בעיני השואל נחשב כעולה [ודוגמתו במי שעזר וסיע לשונאו של השואל] כתב רבינו שנראה שאם השואל חושד רק בו - שאסור להורידה ממנו על ידי שיטילה על חברו, ואם אין השואל חושד באדם מסוים - נראה שמותר להורידה ממנו אף שלאחר מכן תתגלגל האשמה על חברו [ואין הדבר מבורר היטב למעשה]. סעיף כ"ג: במקומות שנתפרש היתרם משום צורך ותועלת, הכונה שיש בדיבורים עצמם תועלת, ולא שיסובב מהם תועלת, ובודאי שאם הובטח לאחד סכום כסף או טובת הנאה כל שהיא, כדי שיספר גנאי על זולתו - שאין זה נחשב כצורך ותועלת להתיר דיבורים אלו, שהרי אין התועלת בדיבורים עצמם, אלא בדבר המסובב על ידי דיבורו, ודינו כעובר על ציווי התורה משום בצע כסף. ----------------------------- כלומר, במקרה שלך במידה והדבר באמת מסכן את מקום עבודתך אין זה יהיה לשון הרע. אבל ישנם כמה דברים שצריכים לזכור: אם את יכולה להסביר את עצמך מבלי להגיע לדברים שלילים על חברתך לעבודה זה עדיף. במידה ולא, במידה וכדי להינצל מנזק כספי את צריכה לספר את האמת על מה שקרה והאמת תגרום לממונים עליך להסתכל על מי שהתלוננה עליך באור שלילי - אין כאן בגדר לשון הרע עם תספרי את האמת כדי שלא יגרם לך נזק. אבל ישנם גם תנאים כיצד צריך לספר את האמת הזאת כדי שזה לא יהיה לשון הרע. את קודם כל חייבת להודיע למי שאת מספרת את זה שידע שזה לא לשון הרע אלא הדברים שאת מספרת זה לתועלת. את צריכה לקחת בחשבון את התנאים הבאים כשאת מספרת את האמת: תנאי יסוד להתר דיבורי גנאי (פרק ה' סעיף י' עמוד ס"א) י) לא יכוון בדיבורו שיתגנה חברו מהדברים, שאם עושה כן מראה בעצמו שכוונתו לאיסור, לספר "לשון הרע", ולא לטעם שמחמתו הותר לספר הגנאי באופן ההוא. י"א) יספר את הדברים כפי שהם ובלא שינוי, והינו שלא להוסיף על הגנאי המסופר, ושלא להחסיר ממנו פרט שבלעדיו מצטיר הסיפור לגנאי יותר מאילו ספר פרט זה, שאם עשה כך יצאו הדברים מגדר "לשון הרע" נכנסו לגדר "הוצאת שם רע", ואף במקםו שהותר סיפור "לשון הרע" - לא הותרה "הוצאת שם רע" על זולתו. י"ב) יזהר השומע שלא יקבל - לא יאמין לדברים, אלא יחוש להם בלבד, שמא הם נכונים ויוכל לשמור עצמו וממונו מחשש שמא הדברים אמת. [להוציא באופנים המבוארים להלן בפרק ו' בהם מותר אף להאמין לדברי גנאי]. ---------------- כלומר, את צריכה לספר את האמת שלא מטרה להכפיש את חברתך. כשאת מספרת את הדברים את חייבת לספר בדיוק מה שקרה ולא להוסיף פירושים משלך כדי שזה לא יהיה "הוצאת שם רע", וגם לא להפחית דברים שקרו שנראה לך שיכולים לזכות אותה. את גם חייבת לזכור שלמרות שאת עושה את זה ולמרות שנראה לך שתפתח מלחמה בינכם ולמרות שהחששות שלך יתאמתו - אסור לך בשום פנים ואופן לשמור לה טינה בלב על כך למרות כל מה שהיא עשתה לך ו/או תעשה לך בעתיד.
