יש לי שאלה..

[יעל קליימן]

יש לי שאלה..

אוריה בן שנה ו7, גדל איתי בבית ( בכיף). הוא מצייר ומדביק ומשחק בדימיונות אבל פאזלים הוא לא אוהב וקשה לו.. אפילו פאזל צורות פשוט עד לאחרונה הוא לא הצליח לעשות , מה שעשיתי ע"מ לעושש אותו זה צבעתי לו כל צורה בפאזל בצבע של הצורה המקורית ( לדג. הריבוע אדום אז גם מקום הריבוע בפאזל אדום) דבר שעזר לו ( אני חושבת) להתאים צורות. השאלה היא האם זה דרך רצויה או שהיא מקלקלת את יכולתו הטיבעית ( לכשתגיע) להרכיב פאזלים.. מקוה שהייתי ברורה, יעל

 

[עירית ל]

בטח רצוי.

בעיקר אם עקב כך הוא נהנה מהפאזל. בכלל לא ברור לי למה שזה יפגע ביכולות שלו. אם זה היה מגיע צבוע מהחנות היית מרימה גבה?

 

[לאה_מ]

יש לי שאלה - למה כל כך חשוב לך

שאוריה ידע להרכיב פאזלים? אני שואלת באמת, ולא כהתגרות. אורי בן שנתיים וחודש. עכשיו הוא כבר מרכיב יפה פאזל צורות פשוט (הפאזלים מהעץ, שכל חלק נכנס למקום המיועד לו). על פאזלים שמורכבים מכמה חלקים אין על מה לדבר. אז מה? הוא נהנה לשחק במכוניות, להרכיב בדופלו, לבנות בקוביות, לטפל בבובות, לשמוע סיפורים... ואני בטוחה שמתי שהוא הוא גם ידע להרכיב פאזל. לא נראה לי שמאד חשוב לדחוף אותו לזה כרגע אם זה לא ממש מעניין אותו.

 

[אינה של יערה]

ויערה לא מתעניינת בהשחלת חרוזים

ומאוד מתעניינת בהדבקת מדבקות בכל מקום אפשרי ובעוד מיליון דברים אחרים. אז או שהיא תתעניין... או שלחמותי לא תהיה יורשת בעסק המחרוזות שהקימה. יעל, תיהני מלשחק עם אוריה בבית והכל יגיע בזמנו. יערה לא התעניינה במיון צורות עד גיל מאוד מאוחר, כיוון שהיה לה יותר חשוב לזרוק את המשולש והריבוע והעיגול ברחבי החדר. יום אחד בגיל שנה ו-8 ישבנו ביחד, הסתכתי עליה משחילה את כל הצורות למקום, ובזאת הסתיים העניין. אם אוריה מתפתח יפה בכל התחומים האחרים, תשחקו לכם בהנאה.

 

[יעל קליימן]

לא חשוב לי בכלל..

כיוון שאוריה בבית ,אני מנסה לחשוף אותו למגוון רחב של משחקים ואופני עבודה . אני לא "כופה" עליו לשחק במשהו אלא מניחה בפניו את המשחקים , אבל אקבל את הערתכם ואניח לזה בנתיים. תודה על תגובותיכם, יעל

 

[חגית אמא של אלה]

גם לי תיכף עלה בראש...

אם הוא לא אוהב או קשה לו- אז אולי כדאי לעזוב את הפאזלים לעת עתה. אלה התחילה עם פאזלים קצת אחרי גיל שנתיים ועכשיו היא מאוד אוהבת. אבל יש דברים שהיא כביכול "אמורה" לאהוב (כמו ציור) והיא ממש לא. כל עוד יש לו יכולת מוטורית (שאת בטח רואה בדברים אחרים שהוא עושה)- אני הייתי עוזבת את הענין. ולגבי הענין הספיציפי שעשית- ראיתי פאזלים כאלה קנויים. אז אני מניחה שזה בסדר...

 

[דסי אשר]

קצת הציידה, ולקחת בהומור...

קראתי ידיעה לפני שבוע- על מחקר בקופים חכמים יותר מהשיפנזות(קיבלתי אישור על המידע מבני- שעוסק בתחום קרוב..). מדובר בקופים שמלמדים אותם לתקשר עם בני אדם, באמצעות הקלדה של סימנים= מילים ממקלדת אל מחשב. נעשה בארה"ב כמובן, במעבדה למחקר התפתחות השפה. האם של הקוף הובאה למחקר, עם הקופון הקטן, שהיה בן שלושה חודשים. הוא לא התעניין באימונים שאומנה אימו- למרות שהיה אתה בחדר כל הזמן. גם הפריע- כדי למשוך תשומת לב. אמו- לא הצליחה ללמוד את המשימות. למרבה ההפתעה, יום אחד, התיישב הקוף שכבר התבגר, ליד המחשב והמקלדת, והסתבר שידע את כל המילים שאימו לא הצליחה ללמוד. ועוד- וזאת הייתה סיבת הידיעה- עכשיו עומדים לקראת פירסום תוצאות מחקר עליו- הוא כנראה יודע לומר "כמה מילים" = 4. המילים הן בננה, כן, תפוח ומיץ. הוא משמיע המהומים טיפוסיים, לכל אחד מארבעת המושגים האלה. אז אם אתה נבון- זה יבוא מתי שהוא... דסי

 

[אינה של יערה]

../images/Emo6.gif כלומר, לקחת את יערה איתי לקורסי

באוניברסיטה. היא תפריע, תחטט בתיקים של הסטודנטים האחרי, תקשקש על הקירות עם הטושים ללוח המחיק, תחבל במקרן השיקופיות ותפזר לי את הדפים מהקלסר - אני לא אצליח להתרכז לשנייה אחת - ואז היא תוכל לכתוב עבורי את העבודה הסמינריונית

 

[zimes]

../images/Emo6.gif

 

[vered4]

לדעתי הרכבה של פאזל

מפתחת מאוד צורת הסתכלות, הבחנה בפרטים, יכולת ריכוז והתמדה. שאלה תכונות שמאוד עוזרות בהמשך בכל דבר שעושים. ילד שיש לו את התכונות האלה, ירכיב פאזל יותר בקלות, וילד שירכיב פאזל יפתח את התכונות האלה יותר. אז בלי קשר לעובדה אם זה הזמן או לא, כדאי לדעתי, לחשוף את הילד ולתת לו לשחק בפאזלים. ואם מה שאת עושה עוזר לו אז לדעתי זה טוב. לא נראה לי שיש דבר כזה כמו לקלקל את היכולת הטבעית. אם הוא יאהב את זה, את תראי שבהמשך הוא יעבור לפאזלים יותר מורכבים לבד.

 

[אמא של קרן]

לכל ילד יש ´תחומי עניין´ משלו

נראה לי שהבעיה היא שלעתים אנחנו מצפים שילד יהיה מסוגל לעשות כל מיני דברים שאולי ידוע לנו שאחרים עושים באותו גיל. קרן שלי, בת אותו גיל ממש, בכלל לא התעסקה בפאזלים עד לפני כמה ימים, והפסקתי להציע לה אותם במשך כמה זמן. פתאום הוצאתי אחד וראיתי שהיא ממש יודעת לשים יפה כל אחד במקום. הוצאתי לה עוד כמה, והפלא ופלא, היא ממש מאסטרית קטנה... אז זה כנראה שילוב של חשק, עניין ויכולת. מה שהייתי מייעצת לך: לשים את הפאזלים הצידה לשבוע-שבועיים (ילדים מרגישים כשבוחנים אותם לדעתי, גם אם את לא מרגישה שזאת בחינה, ובגיל הזה זה כבר מאוד מתסכל לא להצליח), ולהציע לו בעוד פרק זמן שוב את הפאזלים, ואז אולי התוצאות תהיינה שונות לגמרי.