ל KבתאלK , אנסה לענות לך
עצבות, לפחות עפ"י גישת היהדות יש לה תפקיד וערך חשוב בפני עצמו "בכל עצב יהיה מותר" כתוב במשלי (כ"ג, י"ד). העניין הוא כמובן במידה, כמה מקום תופס העצב, וכמה אנחנו מתעלים אותו, כשהמטרה האידיאלית היא שבמקום שהעצב ישלוט בנו אנחנו נשלוט בו. עד כמה אנחנו עבדים של העצב ומצבי הרוח ועד כמה אנו מווסתים אותם ומאזנים את עצמנו. היתה תקופה שבסידורים היה כתוב במקומות מסוימים: "כאן בוכים" המציאות אז היתה כ"כ קשה כ"כ מלאת סבל להרבה יהודים, שבגללה היו מסוגלים לבכות כל היום, אבל מאחר שאי אפשר לבכות כל היום ועם זאת הבכי והצער היו והינם צורך קיומי ממש הוסיפו אז במקומות מסוימים בסידור את אותה אמירה "כאן אפשר לבכות". והאנשים בכו, בכו הרבה. כלומר הצער והבכי מותרים עד אותה רמה שבה את יכולה לשלוט עליהם במידה מסוימת. וגם כשהבכי והעצב מגיעים בלי הזמנה, כמו שקורה לפעמים, עדיין אין זה אומר שהשליטה אבדה, מפני שגם אז אפשר לקבוע כמה זמן ימשך אותו רגש, כמה זמן נבכה וכמה זמן נהרהר, וויסות, איזון בין הרגשות החיוביים לשליליים זה העניין. (וזה גם חלק מחופש הבחירה שניתן לנו) בתנ"ך יש אינספור דוגמאות מעניינות למצבים שהיו יכולים להיות מייאשים לחלוטין, לאברהם ושרה נולד בן כששרה היתה בת 90 ואברהם בן 100, אסתר ומרדכי, ועוד לא הזכרתי את עם ישראל עצמו, במצרים היו בני ישראל אמורים לומר-למה לנו להביא עוד ילדים לעולם הרי ממילא יזרוק פרעה את כולם ליאור, ובכל זאת האמינו והמשיכו להביא ילדים, במדבר היו מוכנים לשקוע ביאוש שניה אחרי שיצאו מעבדות מצרים ובכל זאת בזכות אמונה, אופטימיות ומדריכים טובים (משה,אהרון, חור) רבים מהם שרדו ואנחנו שרדנו ועם ישראל שרד כמו שאנחנו יודעים גם אסונות במאה ה20. אולי זה נראה רחוק וכוללני מדי אך דווקא מהסיפורים האלה ורבים אחרים בתנ"ך אנו יכולים ללמוד על עצמנו, ללמוד על התמודדות עם קשיים בלתי נסבלים ועם צרות שקורות לאו דווקא באשמתנו. כמו שכבר הזכרתי לעצב ובכלל לרע יש תפקיד, זה לא רגש שאנחנו צריכים להימלט ממנו כדי לחיות, הבעש"ט לדוג' אמר שהרע הוא הכסא לטוב (אולי בשפת היומיום ירידה לצורך עליה) אחרים (אולי היה זה בעל התניא) כתבו שדווקא מתוך עצב עמוק אפשר להגיע לשמחה אמיתית, מפני ששניהם מבוססים על רגש עמוק, והדגישו את העובדה שרק מי שיודע להתחבר גם לעצבות שלו, לכאב, לרגש, יכול להתקרב לעולם, להבנת העולם, להבנת בני האדם, לעזרה אמיתית לבני אדם אחרים... שאלת איך מחלימים, הנטייה של דיכאון היא להזמין את עצמו למוח שלנו "ללא הזמנה", אחרי שגל דכאוני של המחשבה מתחיל,זה עלול להפוך להרגל לא רצוני, שבו הדיכאון והעצב פולשים לעיתים תכופות למחשבה, כמעט באופן אוטומטי, מה שמועיל לעשות אז, הוא לתכנן אירועים אחרים שמנעימים את זמנך ואפילו מסיחים את הדעת, אחד הדברים המומלצים ביותר אותו שיבח עוד הרב קוק : ספורט, את לא צריכה לרוץ מרתון או להתקבל לאולימפיאדה, אלא לבחור פעילות קלה שמתאימה לך, אפילו הליכות רגליות פשוטות יועילו מאוד, מוזיקה, שיעורים מעניינים, שהייה חיובית עם חברות, כל אלה יכולים לשנות בצורה משמעותית.עוד דבר שדיבר עליו הרב קוק הוא ששורש כל הייסורים הוא העובדה שהאדם עסוק בעצמו יותר מדי (נכתב באורות הקודש ג קמז) כך שיציאה ועיסוק באחרים, אפילו עזרה לאחרים, יתנו לך כח ומשמעות מחודשת לחיים, חפשי הזדמנויות לעזור למישהו, לתת צדקה לעני, לחייך לאנשים אחרים שמיואשים, לנסות לתת לאחרים תקווה, פעילות התנדבותית, עזרה לילדים. אם מתאים לך, תפילה, בין אם הנוסח הקבוע ובין אם נוסח אישי שלך בינך לבין הקב"ה. ועדיין הטוב ביותר יהיה לפנות לגורם מקצועי, זה אפשרי גם דרך קופת חולים (למקרה שהעלות היא הבעיה) עזרה כזו, תסייע לך לפתח ראייה חדשה על המאורע שהיה והמצב שבו את כעת, תיתן לך פרספקטיבה והערכה מחודשת של המצב בכלל. מלבד זאת יש ברשת לא מעט עמותות שמתמחות בדיוק בסבל שעובר עלייך, שם יושבים אנשים מקצועיים שעוזרים לכל אחד בין אם הדיכאון שלו מינורי ובין אם הדיכאון הוא עמוק, אפשר לפנות אליהם גם בצורה אנונימית לחלוטין. אני אביא רק שתי דוגמאות שהן דווקא לא מהעולם הדתי, כי כפי שרוב האנשים כתבו לך כאן, קודם כל עזרה מקצועית.
ער"ן עמותת
סהר גם המאמרים בהידברות שאיתי המליץ עליהם יכולים לעזור וכמו שכתבה אופירA הכל לאט לאט ובסבלנות ןמלבד אלה לחזור לתנ"ך ולללמוד איך התמודדו אחרים וגדולים מאיתנו, את יכולה למשל לנסות להתעמק בספר איוב כספר עידוד, אולי לקרוא ספר קריאה, למשל "כעפעפי שחר" של חיים סבתו שהוא תלמיד חכם עם ידע בתורה וביהדות , וגם מאוד ישראלי, עם כתיבה מאוד מיוחדת אולי שם תמצאי בין השורות חלק מהתשובות. והנה סתם סיפור נחמד שמסביר חלק מהעניין
מעשה ברוחני אחד בהצלחה../images/Emo140.gif