The Lost Sister
New member
יש לי שאלה-
שלום, אני דתיה. לא חרדית. דתיה- לובשת חצאיות (צנועות כמובן) ושומרת שבת, וכשרות וכו' וכו'... אני באמת רוצה להבין, בבקשה אל תשפטו אותי, למה ההורים צריכים להיות כל כך מעורבים בעניין מציאת בן זוג, חתונה וכו'? אני קוראת פה על אי הסכמה של ההורים עם שידוך כזה או אחר, על בירורים על החתן המיועד.. מציקה לי השאלה הזאת. אז נכון, חשוב להורים לדעת שאני הולכת עם מישהו טוב וכו' אבל למה לא לסמוך עלי לעשות את הבחירה הזו לבד? הרי כל חיינו מגדלים אותנו ההורים, מחדירים בנו תורה, ערכים, מדגימים לנו זוגיות נכונה מהי... אז למה לא לתת לנו ליישם את זה, לבד? אצלי למשל זה לא ככה- אם פגשתי מישהו והוא מוצא חן בעיני ואני מוצאת חן בעיניו, אנחנו יוצאים לפגישה. אם אני יוצאת אני אומרת להורים שלי שאני נפגשת עם מישהו, מקסימום נותת עליו פרטים כמו שם, גיל (אחרי הפגישה אני משתפת את אמא=]) אבל הם לא בוחרים בשבילי. הבחירה אם לצאת לפגישה, הבחירה אם להכיר מישהו, הבחירה אם להמשיך את הקשר איתו וכו'- זה בידיים שלי! ואני מאוד מעריכה את זה מצד ההורים שלי. הם שואלים שאלות, תמיד. והם דואגים והם תמיד רוצים לדעת פרטים, אבל אין מצב שהם יבואו ויגידו לי להפסיק קשר עם מישהו, אלא אם כן זה משהו מאוד מאוד חריג. בת'כלס- בסופו של דבר, אם אני מתחתנת עם מישהו, אני חיה איתו, לא ההורים שלי. אז... מישהו יכול לענות לי?
שלום, אני דתיה. לא חרדית. דתיה- לובשת חצאיות (צנועות כמובן) ושומרת שבת, וכשרות וכו' וכו'... אני באמת רוצה להבין, בבקשה אל תשפטו אותי, למה ההורים צריכים להיות כל כך מעורבים בעניין מציאת בן זוג, חתונה וכו'? אני קוראת פה על אי הסכמה של ההורים עם שידוך כזה או אחר, על בירורים על החתן המיועד.. מציקה לי השאלה הזאת. אז נכון, חשוב להורים לדעת שאני הולכת עם מישהו טוב וכו' אבל למה לא לסמוך עלי לעשות את הבחירה הזו לבד? הרי כל חיינו מגדלים אותנו ההורים, מחדירים בנו תורה, ערכים, מדגימים לנו זוגיות נכונה מהי... אז למה לא לתת לנו ליישם את זה, לבד? אצלי למשל זה לא ככה- אם פגשתי מישהו והוא מוצא חן בעיני ואני מוצאת חן בעיניו, אנחנו יוצאים לפגישה. אם אני יוצאת אני אומרת להורים שלי שאני נפגשת עם מישהו, מקסימום נותת עליו פרטים כמו שם, גיל (אחרי הפגישה אני משתפת את אמא=]) אבל הם לא בוחרים בשבילי. הבחירה אם לצאת לפגישה, הבחירה אם להכיר מישהו, הבחירה אם להמשיך את הקשר איתו וכו'- זה בידיים שלי! ואני מאוד מעריכה את זה מצד ההורים שלי. הם שואלים שאלות, תמיד. והם דואגים והם תמיד רוצים לדעת פרטים, אבל אין מצב שהם יבואו ויגידו לי להפסיק קשר עם מישהו, אלא אם כן זה משהו מאוד מאוד חריג. בת'כלס- בסופו של דבר, אם אני מתחתנת עם מישהו, אני חיה איתו, לא ההורים שלי. אז... מישהו יכול לענות לי?
אבל הוא תמיד מוסיף- בסופו של דבר הבחירה בידיך. אני לא מכירה (אישית בכל אופן) הורים ש'ילחמו' כהגדרתך אם יציעו לבחורה מישהו אתיופי. לגבי גרוש- זה תלוי בגיל (של הבחור ושל הבחורה...) אתה מציג את זה כאילו שלהורים הדתיים לא אכפת... זה אפילו מעליב קצת... ולגבי המשפחה של הבחור- שאלה: בוא נגיד שהבחור חוזר בתשובה אבל המשפחה שלו חילונית. אתה תילחם כדי שהבת שלך לא תתחתן איתו?