יש לי שאלה

[א ו ר3]

יש לי שאלה

אולי זה ישמע ילדותי אבל אני באמת רוצה לדעת... בזמן האחרון אני מרגישה שהמון אנשים שסובבים אותי מתייחסים אלי באופן רע כאילו הם "מרשים לעצמם", תהיתי אם זה בגלל שהרבה פעמים אני שותקת ולא מראה את מה שאני מרגישה ומשדרת את התדמית של "ילדה טובה" ואולי זה מה שנותן לאנשים את הלגיטמציה להעליב ולזלזל, כשאני כועסת ומתפרצת או עומדת על דעתי אני יודעת לעשות את זה טוב מאוד אבל אני לא אוהבת להגיע למצבים האלו, ובד"כ נמנעת מיזה בכל מחיר , אבל בזמן האחרון אני מרגישה ש"הגיעו מים עד נפש" ואני לא יכולה לשתוק יותר לכל אלו שמרשים לעצמם לדבר אלי או להתייחס אלי איך שהם רוצים.... האם לפעמים אנחנו צריכים להראות יותר אסרטיביות או תוקפנות (אני לא יודעת איך לנסח את זה ) כדי לקבל יחס הולם מאנשים...? אני מרגישה שהרבה פעמים לא לוקחים אותי ברצינות, ולא מבינים שבעצם כן יש לי עמדה לנקוט.....

 

[slide a lama]

מבינה אותך לגמרי

ותני לי להגיד לך משהו- כשבן אדם מראה לסביבה שהוא בן אדם טוב, אנשים במקום להעריך את זה, מנצלים אותו. כי זה אופי האדם. ועד שלא תגידי מספיק, הם לא יבינו שזה לא מתאים לך (מן הסתם הם קולטים שזה מפריע לך אבל לא אכפת להם כי הם נהנים מזה). אז לפעמים כן, שווה להפגין אופי טיפה ביצ'י כדי לקבל את היחס שמגיע לך...עוד לא יישמתי את זה לגמרי על עצמי כי גם אני מה"אנשים הטובים" אבל זה יגיע..

 

[א ו ר3]

נכון, זה בדיוק המקרה...

עם השנים נהיה אצלי הדפוס התנהגות הזה, של להיות "בסדר" תמיד, לא להכנס לעימותים ולהיות בסדר עם כולם. היום אחרי כל הזמן הזה, אני רואה את הפירות של זה... אמנם השגתי כמה חברים מדהימים על הדרך, אבל אני רואה עכשיו איך זה גם מתנקם בי. אני מקווה שגם תצליחי, אני לא הייתי רוצה להתפס כ"ביצ'" אבל בואי נגיד שאני כן רוצה להיות אסרטיבית ושיראו את זה.... לפעמים שאני כזאת, שממש צריך, אנשים סביבי נדהמים ואומרים שבחיים לא היו חושבים שאני כזו .ושלא תחשבי- אני כן חושבת שלהיות בנאדם טוב זה דבר ששווה הרבה, ואם יש לך את זה אז כבר זכית

 

[גרא.]

א ו ר2,אכן כן.לפעמים יש צורך לאדם לשדר לזולתו

תדמית אסרטיבית או תקיפה (לא תוקפנית) המתבקשת בכדי לאזן את האינטראקציה בינהם.אחרת יכול להתקבל בדיוק אותו הרושם שאת מרגישה,שאפשר ל"עלות" עלייך,להעליב או לזלזל בך.וזה,פרט לאפשרות שאינך יכולה להשיג או לקבל זכויות או הנאות מסויימות להן את זכאית.אסרטביות ,משמעותה לדעת לעמוד על שלך או על דעתך בצורה תקיפה,כאמור,או לא תוקפנית.לעיתים זה מושג בהתנהגות מילולית ,לעיתים או/ו יחד עם שפת גוף תוך ביטוי התנהגותי המייצג את עוצמת עמדתך.כעס או התפרצות הן תגובות אופיניות למצבי תסכול,שהן מצבים בהן אינך מצליחה לקבל את מה שציפית.והתגובות הללו מסייעות להפחית את התוקפנות שהתסכול יוצר.אלה אינם מצבים אסרטיביים,למרות שבהרבה מקרים הפגנת כעס,והתפרצות זעם מילולית לעיתים גם תוקפנית פיזית משיגה את המטרה המצופה.אם את מאד מוטרדת מתגובותייך ה"רכות" מדי כלפי הסובבים אותך,שנוטים לנצל את העובדה שאינך מאזנת את תגובותייך בצורה יותר אסרטיבית.את יכולה לללמוד אסרטיביות,בסדנאות מיוחדות העוסקות בכך.זה ממש כדאי.

 

[א ו ר3]

תודה רבה...!

אני בהחלט מתכוונת לעבוד על זה, למעשה התהליך כבר התחיל, כי נהייתי יותר ויותר מודעת לזה בגלל רצף של אירועים שקרו לי בזמן האחרון...