יש לי שאלה..
ב"ה אני לא בטוח אם זה המקום הנכון, אבל זה נראה לי הכי קרוב. מקסימום אם זה לא המקום לשאלה אני מבקש שתפנו אותי למקום שכן אפשר לשאול אותה. ככה..... 1. היו לי חברים שהיו בצו ראשון, וסיפרו לי איך זה והכל, ואז הגיע תורי. עשיתי את כל הדברים וזה, ואז אמרו לי שאני יכול ללכת הביתה, אבל לפי מה שחברים שלי סיפרו לי הייתי צריך לעבור גם מבחנים וראיון, אז הלכתי לבדוק, ואמרו לי שאכן אני צריך לעשות מבחנים, וכשסיימתי אמרו לי שאני יכול ללכת הביתה, אבל לא עשיתי ראיון, אז שוב בדקתי, והם אמרו לי שאני לא יעשה ראיון אלא שהם יזמנו אותי בגיל מאוחר יותר בכיתה יב'. מה שנראה לי מוזר, זה שהיו לי חברים שהלכו וכן עשו את הראיון באותו יום, ובכלל אני גדול מהם בשנה וזה נראה לי מזה מוזר. זה הגיוני? שכחו אותי? 2. היו לי בעברי כמה תקריות מצערות ששלחו אותי לאבחונים באשפוז פסיכיאטרי וכל מני כאלה. עכשיו, כשהרופא בדק אותי הוא שאל אותי על הדברים האלה, ניסיתי להדגיש שאני בסדר והכל אבל זה היה נראה כאילו הוא לא האמין לי, ואמר לי שהוא יקרא לי בעוד זמן קצר לביקור אצל הפסיכיאטרי הצבאי. דבר נוסף, הוא אמר שבאותה הזדמנות גם אני יעשה בדיקות לאסתמה שלי, שכמה שניסיתי לשכנע אותו שזה רק כמה התקפים שהייתי קטן הוא לא בטח בי. בקיצור, זה היה נראה כאילו הוא דואג לי יותר מידי והוא לא רצה לתת לי פרופיל עדיין, ואני לא רוצה פרופיל נמוך (פה כבר תגיע השאלה השלישית, אבל פרה פרה...). אבל מה, כבר עבר איזה שלוש חודשים מאז ולא קיבלתי שום זימון נוסף, ככה שאין לי ראיון, אין לי קב"א, אין לי פרופיל ואין לי זימונים. אני ממש מרגיש כאילו שכחו אותי וזה מזה מלחיץ אותי. מה עושים??? 3. ע"פ כל מה שאמרתי לכם (אסתמה בגיל צעיר, עבר לא משהו וכו'...), אני רוצה לדעת אם יש לי סיכוי כלשהו להשיג פרופיל 82 ומעלה, כי אני ממש רוצה ללכת ליחידת עוקץ, אני ממש חושב שאני יכול, יש לי קשר אדיר עם כלבים ופשוט אני לא רואה את עצמי במקום אחר, או לפחות לא רואה את עצמי תורם כמו שאני יכול לתרום בעוקץ, ואם אין לי סיכוי בכלל אז אני ממש אשבר, אבל לפחות שאני יהיה מוכן למה שהולכים להגיד לי שמה שאני לא אשבר שמה, או שכן יש לי סיכוי אבל זה יהיה קשה ואני אצטרך לתת פייט אמיתי, אני רוצה לדעת למה להיות מוכן, אשמח להדרכה. תודה מראש -פרסי- (נדב כהן...)
ב"ה אני לא בטוח אם זה המקום הנכון, אבל זה נראה לי הכי קרוב. מקסימום אם זה לא המקום לשאלה אני מבקש שתפנו אותי למקום שכן אפשר לשאול אותה. ככה..... 1. היו לי חברים שהיו בצו ראשון, וסיפרו לי איך זה והכל, ואז הגיע תורי. עשיתי את כל הדברים וזה, ואז אמרו לי שאני יכול ללכת הביתה, אבל לפי מה שחברים שלי סיפרו לי הייתי צריך לעבור גם מבחנים וראיון, אז הלכתי לבדוק, ואמרו לי שאכן אני צריך לעשות מבחנים, וכשסיימתי אמרו לי שאני יכול ללכת הביתה, אבל לא עשיתי ראיון, אז שוב בדקתי, והם אמרו לי שאני לא יעשה ראיון אלא שהם יזמנו אותי בגיל מאוחר יותר בכיתה יב'. מה שנראה לי מוזר, זה שהיו לי חברים שהלכו וכן עשו את הראיון באותו יום, ובכלל אני גדול מהם בשנה וזה נראה לי מזה מוזר. זה הגיוני? שכחו אותי? 2. היו לי בעברי כמה תקריות מצערות ששלחו אותי לאבחונים באשפוז פסיכיאטרי וכל מני כאלה. עכשיו, כשהרופא בדק אותי הוא שאל אותי על הדברים האלה, ניסיתי להדגיש שאני בסדר והכל אבל זה היה נראה כאילו הוא לא האמין לי, ואמר לי שהוא יקרא לי בעוד זמן קצר לביקור אצל הפסיכיאטרי הצבאי. דבר נוסף, הוא אמר שבאותה הזדמנות גם אני יעשה בדיקות לאסתמה שלי, שכמה שניסיתי לשכנע אותו שזה רק כמה התקפים שהייתי קטן הוא לא בטח בי. בקיצור, זה היה נראה כאילו הוא דואג לי יותר מידי והוא לא רצה לתת לי פרופיל עדיין, ואני לא רוצה פרופיל נמוך (פה כבר תגיע השאלה השלישית, אבל פרה פרה...). אבל מה, כבר עבר איזה שלוש חודשים מאז ולא קיבלתי שום זימון נוסף, ככה שאין לי ראיון, אין לי קב"א, אין לי פרופיל ואין לי זימונים. אני ממש מרגיש כאילו שכחו אותי וזה מזה מלחיץ אותי. מה עושים??? 3. ע"פ כל מה שאמרתי לכם (אסתמה בגיל צעיר, עבר לא משהו וכו'...), אני רוצה לדעת אם יש לי סיכוי כלשהו להשיג פרופיל 82 ומעלה, כי אני ממש רוצה ללכת ליחידת עוקץ, אני ממש חושב שאני יכול, יש לי קשר אדיר עם כלבים ופשוט אני לא רואה את עצמי במקום אחר, או לפחות לא רואה את עצמי תורם כמו שאני יכול לתרום בעוקץ, ואם אין לי סיכוי בכלל אז אני ממש אשבר, אבל לפחות שאני יהיה מוכן למה שהולכים להגיד לי שמה שאני לא אשבר שמה, או שכן יש לי סיכוי אבל זה יהיה קשה ואני אצטרך לתת פייט אמיתי, אני רוצה לדעת למה להיות מוכן, אשמח להדרכה. תודה מראש -פרסי- (נדב כהן...)
