יש לי שאלה.

יש לי שאלה.

ראשית, אני רוצה לומר שאני מגדיר עצמי כפציפיסט. והשאלה הזו לא באה במטרה ל"הכשיל" את הפציפיזם, או להביע ביקורת על אף אחד כאן. אני פשוט מחפש תשובות, לשאלות שמציקות לי בהגדרות שלי ובגיבוש הדעות שלי לעצמי. עיינתי קצת בדיונים קודמים פה, ובאחד מהם, עלתה שאלה שאני רוצה לחזור עליה. מיטל נשאלה בועדת מצפון (אני מקווה שאני זוכר את השם נכון), מה הייתה עושה אם היה נכנס מחבל לחדר ומתחיל לירות בכולם. היא ענתה שהיא הייתה מנסה לדבר איתו. מיקי אמרה שהיא הייתה מנסה לתפוס מחסה ולהזעיק עזרה. ושיש יחידת משא ומתן של המשטרה בדיוק למקרים כאלה. ובכלל, שהיא לא עונה על שאלות היפוטטיות תלושות מהמציאות. אז אני רוצה לשאול כאן, שאלה מציאותית. של מקרה אמיתי. תלמיד תיכון, נכנס לבית הספר, ירה כמה יריות באוויר, ירה בכמה תלמידים, באחת המורות שלו (אם אני זוכר נכון), ואז ירה לעצמו בראש והתאבד. אני רוצה לשאול, כיצד אנשים כאן, שמגדירים עצמם כפציפיסטים, טוענים שיש להתמודד עם מקרה שכזה. אפשר לומר שהכל מתחיל מחינוך, ומראש יש לחנך אותו לאי אלימות. אני מסכים לגמרי, אבל גם אם היום נתחיל בחינוך שכזה, יקח מספר שנים עד שהדור הבא יגדל על ערכים שונים מערכי אלימות, ומקרה כזה יוכל לחזור על עצמו בפרק הזמן הזה. אפשר לומר לנסות לדבר איתו. הדבר נוסה, צעקו לו לעצור, שאלו אותו למה, ביקשו ממנו להפסיק, הוא לא ענה לתחינות, רק המשיך לירות, ואז ירה בעצמו. אפשר להתכופף ולתפוס מחסה. זה יעבוד. המון אנשים ינצלו. אבל לא כולם יתפסו מחסה בזמן. ומספר אנשים עדיין יהרגו. אפשר להזמין משטרה ולפתוח במשא ומתן, אבל מאחר והוא לא עשה את זה כדי לקבל מענה לדרישות מסויימות, לא יצא כלום מהמשא ומתן, חוץ מכך שהוא התאבד לפני בוא המשטרה. אפשר לנסות להתנפל עליו, לנטרל אותו מנשקו, ולהזעיק משטרה שתקח אותו למעצר ולשיקום. אפשר לנסות לירות לו ביד, בנשק, ברגל (במידה ובבית הספר יש מאבטח עם נשק) כדי לנטרל אותו. אפשר לירות בו ולהרוג אותו כדי למנוע ממנו להרוג אנשים נוספים. השאלה שלי, מכוונת לכל מי שמגדיר עצמו כפציפיסט, ופעיל בפורום. אני לא בא לשפוט אתכם, אני לא בא להעביר ביקורת. אני פשוט רוצה לשמוע תשובה. כיצד תגיבו, תתמודדו עם מצב כזה, בפועל, כשהוא אינו היפוטטי, אלא מצב אמיתי שאכן קרה? כל תשובה שרשומה למעלה, תתקבל. כל תשובה אחרת תתקבל. וכל תגובה בכלל, תתקבל. תודה.
 
אמצעי מניעה

אחת הבעיות עם שאלות היפותטיות היא שהן נוטות לרדד את הסיטואציה למספר מאוד מצומצם של משתנים שבהם יש לך מעט מאוד אופציות: לברוח - כן או לא? לירות בו - כן או לא? וזהו בערך. אתה אומר שחינוך לאי אלימות זה משהו שלא יפתור סיטואציה אלימה בימינו, וזה נכון, אבל חשוב דווקא בגלל זה גם בימינו לפעול בשיטות של אי אלימות, אם אין לנו אמונה בסיסית בחשיבותן וביעילותן אז הן באמת חסרות טעם. אז מה אפשר לעשות? זה לא לוקח כמה דורות להשמיד את מאגר הנשק המטורף שמסתובב סביבנו. זה דורש החלטה ולכל היותר כמה שנים לבצע. זה לא מונע לחלוטין את זה שאולי מישהו ישמור לו איזה רובה פה ושם, אבל זה בטח ובטח מקטין בהרבה את האפשרות של פאקן תלמיד תיכון להזמין ולקבל בדואר רובה חצי אוטומטי. או פשוט לגשת לחנות ולרכוש אחד. או פשוט לגשת לארון של אבא ולהוציא אחד. או פשוט להשתמש בזה שאח שלו קיבל בצבא. נכון, מניעה לא מונעת 100% מהמקרים. בתור התחלה אני אסתפק במניעת 90% מהמקרים והורדת רמת האלימות ב90% כי כבר אין כלים כל כך יעילים. הסיטואציה שאתה מביא אולי עוזרת להראות לאנשים שכן, יש הרבה מקרים שבסופו של דבר לא ניתן למנוע אסון. אותו אדם גם יכול לדרוס אנשים במכונית, ליצור תגובה כימית של פיצוץ, להרעיל את מקורות המים, להפיץ נגיף קטלני, לשחרר גז רעיל ברכבת התחתית, לחשמל אנשים, אפשר גם להכות למוות. יש אינספור דרכים לפגוע באנשים אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשכלל אותן כדי שנוכל לפגוע ביתר יעילות במי שמנסה לפגוע בנו, או לחשוב שהאיום של הנשק המשוכלל שלנו ירתיע אותו. כי בסופו של דבר או שיהיה לו מספיק רע שכבר לא אכפת לו או שהוא גם ישיג את הנשק המשוכלל שלך.
 
תודה על התגובה.

הפתרון שציינת הוא מצויין ויעיל, ואני מודה כי לא חשבתי עליו, ומודה לך שהארת את עיניי. אבל בשורה התחתונה, כפי שאני רואה את הפציפיזם, זוהי תפיסת העולם, שתוריד את מספר מקרי האלימות, מ100 ל-10 (באופן סטטיסטי אם נניח שמניעה וחינוך מונעים 90% מהמקרים). אבל כשקורה מקרה אסון, כשאדם רע מחליט לעשות מעשה (ומה לעשות, בוא נודה בזה, תמיד יהיו אנשים רעים), הפציפיזם, לא תמיד, ואף סביר להניח, שלא יוכל למנוע את האסון. לעומת פיתרון אלים, שבמקרה שאסון כלשהו התחיל, כמעט תמיד יוכל לסיים את אותו אסון. והשאלה היא, האם אנחנו רוצים לחיות בחברה עם 100 מקרי אלימות, ש90 מתוכם (כי לא תמיד נוכל להגיב בזמן) נוכל לפתור באמצעות הפעלת עוד אלימות. או האם אנחנו רוצים לחיות בחברה עם 10 מקרי אלימות, שמה לעשות, אין לנו איך להתמודד איתם. תקן אותי אם אני טועה. אבל אלו המסקנות אליהן אני מגיע מדבריך. ושוב, תודה על התגובה שלך.
 
הפסיכים הם מיעוט נרדף

אני לא יודע למה אתה מניח שפתרון כוחני כמעט תמיד יוכל לסיים אסון ובו בזמן פתרון לא כוחני לא יוכל. יש הרבה פעולות לא כוחניות שאפשר לנסות כדי לפתור מצב כזה. למשל כמו שעושים במקרים של בני ערובה להביא אדם שקרוב אליו שאולי יוכל לדבר איתו ולהוריד אותו מהאטרף. ובמקרה הכי גרוע אפשר להשתמש בכלים לא פוגעניים כדי לעצור את אותו אדם. נניח אקדח הרדמה. או שוקר חשמלי. או לזרוק עליו רשת. או הדבר המחריד הזה שהתחילו להשתמש בו נגד מפגינים, תותח קולי. כמובן שכלים כאלה הם גם מסוכנים, ובטח ובטח שגם בהם אפשר להשתמש ככלי נשק אלים לרעה, אבל יחסית לנשקים שמטרתם הריגה או פציעה ברור שאלו עדיפים. אני חושב שגם בחברה אלימה כמו שלנו אמצעים כוחניים לא פותרים ובטח לא מונעים את רוב מקרי האלימות. בפועל חלק גדול מהאלימות סביבנו מופעלת בידי הגורמים שבהגדרה אמונים על מניעת אלימות, הצבא והמשטרה. פה נכנס אחד השקרים הכי גדולים של מדינות - לנו מספרים שאנחנו צריכים את כל הנשק הזה ואת כל השוטרים והחיילים כדי להגן עלינו מפני חורשי רעה, אנשים חסרי מצפון מוסר ולב שיפגעו בנו בהרף עין אם רק תינתן להם ההזדמנות. זה לא שאני חושב שאנשים הם טובים מטבעם ושאם נניח להם לנפשם כולם יחיו בשלום, אבל אני חושב שהמדינות האלה גורמות לנו לשחק משחק הרבה יותר אלים ממה שהיינו רוצים, כדי להלחם על אינטרסים שרובם לא נוגעים לנו אלא לכל מיני אליטות כלכליות וחברתיות, שאותנו משכנעים שהאינטרסים שלהם זהים לאינטרסים שלנו. מה שאני מנסה לומר זה שבעיניי עיקר האלימות, ומכאן עיקר ההתמודדות עם אלימות, נערכת ברמת המדינה ולא ברמת האזרחים. רוב האלימות באה בעקבות סכסוכים בין מדינות לא בעקבות סכסוכים בין אנשים פרטיים, ובטח שלא בעקבות פסיכים.
 
מסכים עם כל מילה

הסיבה שאני מניח שפתרון כוחני יוכל לסיים ארוע, ופתרון לא כוחני, לא יוכל, היא כי לא נתקלתי בשום פיתרון לא כוחני שיכול להתמודד עם מקרים כגון זה שתיארתי. במקרה של בני ערובה, משא ומתן הוא הדרך הבלעדית בה יש לנקוט על פי דעתי. במקרה שאין ברירה ויש לנקוט באלימות, אני מסכים שיש לעשות זאת בצורה בלתי פוגעת עם אקדח הרדמה/רשת/נשק אל הרג (קשה לי עם המילים האחרונות האלו). אבל עדיין לא שמעתי פיתרון שיכול להתמודד עם מקרה כזה במצב נתון. אלימות, ככלי לפתרון בעיות, בטווח המיידי, היא פתרון יעיל. מפעילים נגדך כח, תפעיל יותר כח, ותנצח. העניין באלימות, הוא שזהו פיתרון פסול מוסרית, ושבטווח הארוך, הוא מעורר התנגדות, ועוד אלימות בתגובה, ואינו מביא לפיתרון סופי, אלא רק להחמרת המצב. הבעיה היא, שיש מקרים, שאין לך דרך להתמודד עמם, בלי להפעיל אלימות. ואז נשאלת השאלה, האם לפעול, כדי לשפר את המצב המיידי, אך לגרום להחמרה בטווח הארוך. או האם להבליג, לא להתמודד, לקבל את זה שלא לכל מצב יש פיתרון, ולדעת שבטווח הארוך, אתה בוחר בדרך הנכונה. אנשים לרוב בוחרים באופציה הראשונה. קשה להם להסתכל על התמונה הגדולה.. לגבי הפיסקה השנייה, אני פשוט מסכים עם כל מילה. ושוב, תודה על התגובה העניינית.
 

hushhash

New member
כך או כך, לפי הסטטיסטיקה ההיפותטית שלך,

נותרנו עם 10 מקרי אלימות שאין לנו דרך להתמודד איתם. אז אני מעדיפה את האפשרות השניה. העובדה היא שבחברה האלימה של ימינו, סיטואציות כאלה נגמרות עדיין בהרוגים ופצועים, ולא בגלל שהנוכחים בהם הם פציפיסטים. הסיטואציה שתיארת חזרה על עצמה פעמים רבות, בעיקר בארה"ב, שם כמעט ואין פיקוח נשק, ואחוז גבוה מהאוכלוסיה מחזיק בנשק חם (במדינת יוטה, בכדי לרכוש בית עליך להוכיח שיש באמתחתך נשק חם). ועל כן, כמו שענה לך "במילא רגוע"- פחות נשק, משמע פחות מצבים כאלה.
 
יש מקרים

שיסתיימו בפצועים והרוגים, לא משנה מה ננסה לעשות. השאלה היא איך נמנע, נגיב, ונתמודד, עם כל אותם המקרים האחרים, שיכולים להיגמר עם הרוגים, ויכולים בכלל לא להתחיל...
 
לפעמים פשוט אין מה לעשות

הסיבה שלא הייתי יורה בו , גם לו הייתה לי את האפשרות ,היא שאני לא מאמינה שיש לי ת'זכות להחליט איזה חיים ראוים יותר, החיים שלי ושל חברי או החיים שלו . אני לא מוכנה לקחת לעצמי את הזכות לשפוט מי לחיים ומי למוות ( בלי שום קשר לדעותי עליו כאדם) מעבר לזה שבמידה והייתי יורה בו הייתי ממשיכה לשמר את התפיסה שהצבא משמר , תפיסה שדוגלת שאלימות זה בסדר כל עוד יש לך סיבה מוצדת (הגנה על חברים , הגנה על עצמך , הגנה מפני שוד , הגנה על המולדת) הבעייה מתעוררת בלהחליט מהי סיבה מוצדקת, אני לא מאמינה שיש סיבה כלשהיא שמצדיקה שימוש באלימות, אבל האדם הממוצע שאינו פציפסטית , עשוי לשדוד כי הצדק איתו ( מבחינתו ) או לטבוח בכל חבריו לבית ספר כי הצדק איתו (מה?! הם התעללו בו כל החיים)
 
למעלה