"חנוך לנער על פי דרכו"
בעזהי"ת א. בכללו, עולם אמנויות הלחימה נפוץ באגדות אורבניות, ורמת הלחימה של לא מעט מוטלת בספק. פער לא פשוט, נמצא בין מכון אמנויות הלחימה ובין קטטת רחוב כלשהי, בין נסיון במגרש המוכר ובין התקלות בלא נודע. גם מוכשרים ביכולתם נפלו במלכודת הפער הזה, ונותרו למעשה רק עם כוחם הפיזי + יכולת תנועה פוטנציאלית, ולב באזור האדום של הסל"ד. ב. כקביעה בסיסית להבנת האתגר שהעלת: קיים הבדל מהותי ברוח הלחימה -בין אישה ואיש. "איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש" (יבמות ס"ה ב'). אין טבעה בכך, אין נטייתה לכך, שלא כגברים, אצלם יצר המלחמה טבעי ומפותח. אפשר לקרוא עוד,
את אשר כתב בנושא "ערכת לימוד", מנקודת מוצא אחרת. יכולת לחימה מתבססת בצורה מכרעת על יצר לחימה, על תוקפנות, וכדאמרי אינשי: "המנצח בקטטה יהיה זה שלא מפחד לראות דם על פני היריב". ג. שלשה מי יודע: לאפסות דעתי, נמצאות שם שלש גישות להיות לוחמת: -מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר (וגם אגו יותר): לא ניתן לקפוץ אל השמים, אבל לטפס לשם אפשר ואפשר. כוח פיזי נחות, אפשר לשנות בשנים של אימון סבלני וחכם –אימון שלוקח בחשבון סרגל מאמצים מתון וארוך טווח. גם אגרסיביות ויצר מלחמה אפשר לקנות ולסגל, ואפילו אם לא הולכים לקורס לוט"ר צה"לי. לא יום ולא יומיים, אבל ניתן לנצח את הטבע האנושי בעימות חזיתי. טיפות מים בודדות אך עקשניות יפוררו סלע כבד, לא כל שכן החלטה אמיצה (אומץ, לא רק כחוסר פחד) והתמדה עקשנית. תוכלי את, תוכלי כל אחת, לעשות ככל העולה על רוחך –לנצח כל עמדת מוצא נחותה, במגבלות בני התמותה, ובמגבלות המזל, ובלבד שתקריבי מספיק ויהא זה ראש וראשון לרצונותייך. (כמובן שבהתמודדות מול לוחם שהשקיע גם הוא את אותה כמות מאמצים, נקודת המוצא חוזרת לשחק את תפקידה). -דרך המלך, דרך החכמים, היא לכאורא דרך האמצע: להישיר עיניים אל הפסגה (על מה ולמה לטפס דווקא אליה ולא לאלפי פסגות אחרות שיש שם באופק?), ותחת לשבור את הטבע והמגבלות האנושיות, לתמרן אותן, להתפשר ולהשתמש הרבה בחכמה ויצירתיות. מועטים האנשים שיהיו מוכנים לשבור את טבעם, וכך גם הן הלוחמות, למעט יחידות סגולה. -"בינה יתירה באשה" (תלמוד בבלי, נדה מ"ה ב'): לא נתן להן הטבע לציפורים את מהירותו של הברדלס -להמלט על נפשן, אך תחת זאת ברא להן כנפיים לפרוח מטלפיו של חתול הרחוב צהוב העיניים. נכון הוא שיש לנשים נקודת מוצא נחותה, במגרש של הגברים, אבל במגרש שלהן יש להן כמה אפשרויות מסולאות בפז. כתב כעין זאת Orii, ואני ארחיק לכת הרבה יותר. אמנם פיזית נחותות הנשים מהגברים, אבל נפשית עדיפות הן בהרבה. לרוב מתאמני השיטות הפנימיות, אין את היכולת להגיע אי פעם לרמתם של העילויים המיוחדים, מוריהי אואשיבה מייסד האייקידו למשל, משום שכאן העבודה העיקרית היא של הנפש, וזאת חמקמקה מאוד לאדם המודרני. כשרונה הטבעי של האישה, בינתה היתרה, הופכות את הפסגה הזו להרבה יותר מעשית. דון חואן טוען שלנשים יש כשרון נפשי אינסופי וחוסר רצון אינסופי להשתמש בו, Orii הסתפק ב" רק מעט מממשות את מקצת הפוטנציאל", לדעתי יש מעבר לאמירה הדון חואנית גם קושי למצוא מורה שידע לנצל את הכשרונות הנשיים. (אני כותב פסגות... לעולם לא תכבוש את הפסגה. אדמונד הילארי לא כבש את השמיים שמעל האוורסט).
