יש לי שאלה

Kalla

New member
זה מזכיר לי שכבר עכשיו אני בהתלבטות

אם להפריד את השניים שלי בכיתה א'. מצד אחד הם מאוד קרובים, ממש כמו תאומים, ומצד שני הם כל כך שונים אחד מהשני, שניהם מאוד פעילים ודומיננטיים ומקובלים חברתית, לכל אחד מהם יש חברים משלו, תחומי עניין משלו והם לא תלויים אחד בשני בעניין זה, שאני לא רואה צורך להפריד ביניהם. אולי עכשיו עוד מוקדם לקבוע ואולי לא יאפשרו להם בכלל ללמוד באותה כיתה, אך עדיין אני שואלת את עצמי מה נכון יותר עבורם. הפלוס שאני רואה בהישארותם באותה מסגרת הוא שמצד אחד הם מספיק עצמאיים כל אחד בפני עצמו כדי שזה יתאפשר ומצד שני התמיכה שהם יכולים להעניק זה לזו מעצם הידיעה שהם ביחד יכולה להיות נפלאה. עוד נקודה שנראית לי בעייתית - אם אחד מהם יפול על כיתה פחות טובה, מורים פחות טובים וכו' - ארגיש שאני מפלה ביניהם שלא בצדק. מצד שני - אולי אני מפספסת איזה נזק שעלול להיגרם להם מהיותם בכיתה משותפת.
 

פלגיה

New member
כאן לא יהיה מי שיכול לענות לך

אלא את בעצמך ותחושות הבטן שלך. תלמידים בעלי אופי שונה יכולים להשתלב בכיתה אחת, ועדין לקבל מענה לצרכים האינדיווידאליים שלהם.
 

Kalla

New member
ברור לי. לא ביקשתי תשובות

רק תובנות או הגיגים שיעזרו לי לראות את התמונה בשלמותה. המצב של הילדים שלי מבחינה זו הוא לא לגמרי סטנדרטי ולכן אני מחפשת משהו מעבר לרק תחושת בטן.
 

פלגיה

New member
ישנה כמובן הנוחות הטכנית

אותם שיעורי בית, אותן פעילויות חברתיות, וכדומה. צריך גם להתעניין במרקם החברתי בבית הספר. למשל אצל הבת שלי בכיתה א' הם היו אמנם בשתי כיתות, אבל היחס של בית הספר אליהן היה כאל "כיתה אחת" - כלומר כל הפעילויות החברתיות, וגם חלק מהשיעורים והחוגים נערכו יחד.
 

Kalla

New member
עד כמה שזכור לי מבית הספר

שבו כנראה ילמדו, כל כיתה הייתה יחידה נפרדת מבחינה חברתית. זה בהחלט שיקול נוסף בעד. השאלה היא רק אם בית הספר יאפשר לי.
 
אני מאד בעד הפרדה בכיתות

כי: א. כולנו מתמודדים בחיים כיחידים, וצריך ללמוד לעשות את זה וגם לקבל דימוי עצמי שמשקף התמודדות זו. כלומר, למרות שהילדים שלי מאד מופרדים ביניהם, עדיין אני מוצאת אותם מתייחסים זה לזה באופן עקיף (אני עושה X יותר ממנו, גם אני אוהב לצבוע באדום וכו'). ב. בבית ספר ההתמודדות היא בסופו של דבר מספרית ונמדדת בציון. אני לא רוצה להשוות ביניהם בפרטים האלה, כי בעיני הם לא רלבנטים. בנוסף, חלק גדול מהצוות שאני רואה סביבי לא יודע לעשות את ההפרדה כראוי. מכיוון שאין לי שליטה על הצוות בבית הספר, אני מעדיפה מלכתחילה לא לסמוך על זה. ג. אני חושבת שהקשר בין תאומים לא צריך להתבטא בעולם החיצוני שמחוץ לבית בהכרח. יש מספיק שעות בבית, ואנחנו בית מאד דומיננטי בחיי הילדים. ד. לפעמים רק אחרי הפרדה רואים שאחד הילדים היה צריך את זה. אמרה לי חברה פסיכולוגית של ילדים, שאמנם בשנים האחרונות נוטים פחות לחייב הורים בהפרדה, ויחד עם זה היא הולכת ורואה בעיות של תאומים שמתגלות בשלבים מאוחרים של הילדות. היא אומרת שכמות התאומים שמגיעים אליה כיחידים לעומת אלה שהבעיה שלהם נובעת מזוגיות שהופכת להיות לא מוצלחת עם הזמן, היא אפסית. היא גם אומרת שבעיות של זוגיות מורכבות יותר למשפחה להתמודדות מאשר בעיה של ילד בודד. ה. אני אישית אמא לשלושה. חשוב לי למען היחסים בטווח הארוך, לא לחזק את הזוגיות לעומת כן לחזק את הלויאליות והחום של כולם זה לזה.
 

Kalla

New member
זה בדיוק העניין - ילדיי אינם

תאומים מלידה, למרות שהם גדלו יחד בערך מגיל שנה. הקשר והאהבה ביניהם מדהימים, אך אין ביניהם שום דמיון: לא במין ולא באופי. כבר היום במובהק לכל אחד יש אינטרסים משלו וכשרונות משלו. אין להם כל בעיה להיות בנפרד (בדוק - נשארו בנפרד לישון אצל סבתא ללא כל בעיות). גם בבית, למרות שהם משחקים הרבה ביחד, כבר עכשיו יש נטייה ברורה של הבן לשחק במשחקים של האח הגדול ולשהות יותר במחיצתו, ואילו של הבת לשחק יותר עם אחותה הקטנה (ברור שהם משחקים גם הרבה ביניהם וגם כולם ביחד, אבל הנטייה קיימת וברורה). בגן לכל אחד מהם יש חברים משלו, לבן - בנים ולבת - בנות (אם כי שניהם מסתדרים נהדר כל אחד עם חבריו של השני). שניהם דומיננטיים בערך באותה מידה, כל אחד בדרכו הייחודית, ולא נוצר מצב שאחד מהם מושפע מהשני יותר או נמצא בשליטתו של השני. אם היו תאומים - כנראה שלא הייתי מתלבטת בעניין, אך אני מרגישה שזה מקרה שונה ובגלל זה הפתרון לא נראה לי כל כך טריוויאלי.
 
שלי תאומים וכל מה שאמרת נכון לגביהם

כלומר, כבר בגיל 3 הם הולכים בנפרד לחברים, יש להם חברים שונים, יש להם כשרונות שונים והם בכלל לא דומים (כלומר כאחים כן, אבל לא היו מתבלבלים ביניהם בשום שלב). אין שם שליטה או השפעה, אבל בהחלט יש את כוח הביחד. אני חושבת שצריך ללמוד מגיל צעיר לחיות בלי זה, אם אפשר. ובכל זאת, זה נראה לי ראש בריא במיטה חולה.
 

1אילת2

New member
לרגע תהיתי אם אני כתבתי את ההודעה.

יש לי תאומים בני 5 [ילידי נובמבר] בגן חובה. תאומים בן ובת . הם אמורים לעלות לכיתה א' בשנה הבאה . אני מאוד מתלבטת , כי תאום אחד חלש , יש לו עדיין בעיות מוטוריות והוא מטופל אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. את הילדה לא אוכל להשאיר שנה נוספת בגן. היא מתאימה מכל הבחינות לכתה א'. הילד לא בטוח יתאים לכתה א' גם בגיל 7 וייתכן כי הבחירה הנכונה עבורו תהיה חינוך ביתי (אופציה שפתוחה גם בפני הילדה). בכל מקרה, לא אמנע מהילדה עליה לכתה א' כי אחיה לא עולה. אתמודד עם הילד (שגילה לא מזמן את רגש הקנאה) ואעזור לו
 
כאמא לתאומים

אני חושבת שאם תשדרו לילדים "אלה הצרכים השונים שלכם, כל אחד הולך למסגרת חינוכית שהכי מתאימה לו", הם יקבלו את זה כפשוטו.
 

SIKU

New member
כאמא לתאומים, מסכימה../images/Emo45.gif

לנו היתה אותה התלבטות עם הבנים הגדולים. בן אחד היה בשל והשני לא אבל כתוצאה מבעיה רגשית. אני כבר הייתי מוכנה להפריד בינהם. בסופו של דבר דווקא הפסיכולוגית לא חשבה ששנה נוספת בגן תעזור ולכן העברנו את שניהם. הבעיות הרגשיות כמובן לא נגמרו גם בבית הספר והמשכנו להתמודד איתם גם בבית הספר היסודי. היום בחטיבת הביניים המצב השתפר בצורה משמעותית.
 
למעלה