יש לי שאלה ../images/Emo10.gif
אתמול רבנו. אנחנו עושים משהו משותף ומשקל ההחלטות צריך להיות 50% לכל אחד מאיתנו. יצא שעד עכשיו הוא נתן את הטון בדברים מסוימים-וזה היה בסדר מבחינתי. לפני כשבועיים עלה ענין עקרוני ואני ביקשתי שישונה. השינוי כרוך בעלות כספית והענין נשמך עד אתמול (שבת). אתמול נעשו תוספות נוספת באותו ענין מה שמייקר את השינוי (חזרה). אני נעלבתי מזה שהוא לא התייחס לבקשתי ברצינות הראויה ולא דאג לשינוי אז. התעקשתי שהשינוי יבוצע למרות התוספות. התחושה שקבלתי "אני יודע מה טוב בשבילך" "אי אפשר לבצע את השינוי" (אני יודעת שאפשר) "זה יצא מאוד יפה" (לדעתו-לא לדעתי). כל המשפטים בנוסח "אני יודעת מה טוב לי, מה יפה לדעתי ומה נכון לדעתי" נפלו על אוזניים ערלות. התוצאה: שקט תעשייתי במשך כל הערב במוצאי שבת, הליכה לישון ללא הנשיקה המסורתית יקיצה מרוחקת מצד שינינו אין נשיקה בדרך החוצה מה עושים? לריב בגלל שטות? (לכאורה). למה לכאורה? כי מדובר על משהו חומרי ואידיוטי, אבל זה שהוא לא שמע לדעתי מעיד על זה שהוא רוצה להחליט-ועוד כשהוא רואה כשמדובר על משהו עקרוני עברי, ואין המון דברים עקרוניים שאני מתעקשת עליהם. מה יהיה כשיהיו ילדים? לוותר? אז לכאורה יחזור השקט לביתנו אבל אני אצא קטנה. מה אכפת לי מהאגו? אני מוטרדת שבפעם הבאה כשיעלה משהו חשוב על הפרק יהיה לו ברור שאני מוותרת. להתעקש? מזבוב יכול לצאת פיל והריב יגדל ויגדל. מה עושים???
אתמול רבנו. אנחנו עושים משהו משותף ומשקל ההחלטות צריך להיות 50% לכל אחד מאיתנו. יצא שעד עכשיו הוא נתן את הטון בדברים מסוימים-וזה היה בסדר מבחינתי. לפני כשבועיים עלה ענין עקרוני ואני ביקשתי שישונה. השינוי כרוך בעלות כספית והענין נשמך עד אתמול (שבת). אתמול נעשו תוספות נוספת באותו ענין מה שמייקר את השינוי (חזרה). אני נעלבתי מזה שהוא לא התייחס לבקשתי ברצינות הראויה ולא דאג לשינוי אז. התעקשתי שהשינוי יבוצע למרות התוספות. התחושה שקבלתי "אני יודע מה טוב בשבילך" "אי אפשר לבצע את השינוי" (אני יודעת שאפשר) "זה יצא מאוד יפה" (לדעתו-לא לדעתי). כל המשפטים בנוסח "אני יודעת מה טוב לי, מה יפה לדעתי ומה נכון לדעתי" נפלו על אוזניים ערלות. התוצאה: שקט תעשייתי במשך כל הערב במוצאי שבת, הליכה לישון ללא הנשיקה המסורתית יקיצה מרוחקת מצד שינינו אין נשיקה בדרך החוצה מה עושים? לריב בגלל שטות? (לכאורה). למה לכאורה? כי מדובר על משהו חומרי ואידיוטי, אבל זה שהוא לא שמע לדעתי מעיד על זה שהוא רוצה להחליט-ועוד כשהוא רואה כשמדובר על משהו עקרוני עברי, ואין המון דברים עקרוניים שאני מתעקשת עליהם. מה יהיה כשיהיו ילדים? לוותר? אז לכאורה יחזור השקט לביתנו אבל אני אצא קטנה. מה אכפת לי מהאגו? אני מוטרדת שבפעם הבאה כשיעלה משהו חשוב על הפרק יהיה לו ברור שאני מוותרת. להתעקש? מזבוב יכול לצאת פיל והריב יגדל ויגדל. מה עושים???
