כוחם וחשיבותם של הידיים עפ"י היהדות
כוחם וחשיבותם של היהדיים עפ"י היהדות
ספר היצירה משניות א´ וב´ מסבירות לנו כי: "בשלושים ושתיים נתיבות חכמה … שהם עשר ספירות ועשרים ושתיים אותיות … ברא את עולמו… " נתייחס רק לאותיות הא-ב, כי עשר הספירות לא קשורות לכאן. התנ"ך מתחיל בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" ומפרשים חז"ל על המילה את, שברא הקב"ה את עולמו באמצעות האותיות מהאות א´ עד האות ת´. כלומר שהשלים מ-א´ ועד ת´ את השמיים ומ-א´ ועד ת´ את הארץ. ספר היצירה פרק ב´ משניות ב´ ו-ה´ נכתב: "עשרים ושתיים אותיות חקקן, חצבן, שקלן והמירן, צרפן וצר בהם נפש כל, כל היצור ונפש כל העתיד לצור" משנה ה´: "כיצד שקלן והמירן: אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף, בי"ת עם כולם וכולם עם בי"ת וחוזרת חלילה. נמצא כל היצור וכל הדיבור יוצא בשם אחד" ממשניות אלו למדים אנו כי האותיות העבריות הנם צירופי כוחות רוחניים (הניתנים לראיה כמו שכתוב בספר שמות פרק כ´ פסוק ט"ו : "וכל העם רואים את הקולות…") שמתערבבים יחדיו ויוצרים את העולם. אותיות ה- אל"ף בי"ת אינם רק אותות שמסמלות קולות או צלילים. המסורת מלמדת אותנו כי כאשר אנו אומרים אות מה- אל"ף בי"ת אנו מעוררים את כוחם ומגשימים אותם בעולמנו הגשמי ובוראים על ידי כך משהו נוסף בעולם. ספר תהילים פ"ב ו´ :"אני אמרתי אלוהים אתם, בני עליון כולכם." בפסוק זה אומר הקב"ה כי גם אנו יכולים להשתמש בכוח האותיות על מנת לפעול, ליצור, לחקוק, לצרף ולברוא בעולם כי אנו כאלוהים. אך ברור כי צריך לדעת כיצד להשתמש בכוחנו זה בצורה הנכונה. מכאן שורש מילת הקסם הידועה "אבראכאדברה" בכל האגדות שהיא חיבור של שני מילים בעברית : אברא כאדברה כמשמעו כמו שאדבר כך יעשה. נאמר על בצלאל בן אורי אשר בנה את המשכן במדבר בשליחות הבורא "כי יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ" (ברכות נ"ה) לאורך ההיסטוריה האותיות יצגו כמה מישורים בהתפתחות הכתב: אידיאוגרמה – סמל או תמונה המסמלת מערכת מילים המצטרפות לרעיון מסוים. כגון: ב = בית , ד = דלת, שער, נ = דג ועוד… צליל מספר – המחולק לכמה שלבים: כמותי סמלי גימטרייה החוקר העברי שלומד טקסט מהתורה אינו יכול להתעלם מאפילו לא מאחד מכל האספקטים הנ"ל אחרת הוא עלול לפספס את עיקר כוונת הכותב. יתכן שבמבט ראשון יראו הדברים כמשחקי מילים ושעשועים אך אספקטים אלו נתונים לחוקים מאוד ברורים כיצד יש "לשחק" עם מספרים ואותיות על מנת להוציא מן הכתוב את כוונתו הרוחנית העליונה. מכל האמור אנו רואים כי מילה המורכבת מכמה אותיות (כל אות ומשמעותה) צריכה להיות מובנת כמשפט שלם וכתיאור צירוף כל אנרגית כל האותיות יחדיו. מכיוון שהרייקי עובר באמצעות הידיים נחקור יחדיו את המילה "יד". מילון אבן שושן אומר: יד – כל אחד משני הגפים העליונים של האדם, הזרוע עם הכף והאצבעות המשמשות לאחיזת דבר. אך כאשר נפרק את המילה לאותיות – יו"ד והאות דל"ת נלמד דברים נוספים. האות יו"ד : הקטנה באותיות האל"ף-בי"ת אך מייצגת את העל טבעי. כפי שהמהר"ל מלמד: שהדבר שהוא קטן אין בו ריבוי כלל וכולל רק את המיוחד. בזוהר הקדוש בספר שמות קע"ז א´ נאמר כי האות יו"ד מורכבת משלושה חלקים: עוקצה – המופנה כלפי מעלה לעבר בורא העולם. עוקץ המופנה כלפי הארץ והאדם. ונקודה אמצעית המחברת שמיים וארץ יחדיו. את חלקי היוד לא ניתן להפרדה כמו שהגמרא מלמדת אותנו שספר תורה או מזוזה החסרים בה קוצו של יוד פסולים הם.(מנחות כ"ט עמוד א´). האות יו"ד מסמלת את הדילול ההומאופטי של האות אל"ף הראשונה והיא פועלת בכל מקום ביקום ונמצאת בראש כל אות כקוצו של יו"ד. האות יו"ד מיוצגת מספרית כעשר. את העשר אנו רואים כמספר המייצג שלמות לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה דורות מאדם עד לנח, עשרה דורות מנח עד לאברהם, עשר מכות מצריים, עשרת הדברות, עשרה ניסיונות נוסו בני ישראל במדבר, עשרה נסים היו בבית המקדש, וכן בזוהר עשר הספירות ועוד… האות דל"ת – צורתה מזכירה שער פתוח, מכאן שמה –דלת. כאות הרביעית באלף – בית היא קשורה לעל טבעי. מגן העדן יצאו ארבעה נהרות שהשקו את העולם כולו. גם גאולת עם ישראל מגלות מצריים בוצעה בארבעה שלבים רוחניים כנאמר בספר שמות פרק ו פסוקים ו-ז והוצאתי… והצלתי… וגאלתי… ולקחתי… בזוהר הקדוש מתוארת בריאת העולם כתהליך שנבראו בו ארבעה עולמות מהעולם הקרוב ביותר לבורא העולם שהיא קדושה מעבר להשגת האדם ועד לעולמנו והם אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. ערכה המספרי – ארבע מייצגת גם את עולמנו המתפשט לצפון, דרום, מזרח ומערב ואת ארבעת היסודות אש, מים, רוח, עפר. ראו נא כעת את ידיכם בצורה שונה, חדשה, ומרתקת: תנו לידיכם כבוד והדר על היותם שער לארבעת רוחות השמיים ודלת לעולם כולו למעבר אנרגיית הבורא, אנרגיית הריפוי המיוצגת ביו"ד. אכן ביהדות מצווים אנו דבר ראשון כשמתעוררים ליטול את ידינו ואין הדבר ניתן מטעמי ניקיון כי הלכה ברורה היא שיש לנקות את ידינו היטב לפני נטילת ידיים. ואנו מברכים על כך "ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים". ושימו לב היטב איך הקדוש ברוך הוא קידש אותנו להיות חלק מצוות הבריאה ונתן לנו את האופציה לקחת חלק בנטל הבריאה היום יומית על ידי נטילת ידינו. וכעת נחבר מספרית את האות יו"ד והאות דל"ת המייצגות את ידינו. יו"ד = 10, דל"ת = 4 , 10+4=14 כאשר אנו משתמשים בשתי ידינו (14+14 =28 ) יש בידינו – כח . יש בידינו כח לעשות, כח לברוא, כח ליצור, כח לצרף וגם כח לרפא. ואסיים פרק זה בסיפור על כוחם של האותיות מתוך דברי שלום: מעשה בהאר"י ז"ל אשר הרגיש פעם אחת כי תפילותיו בימים הנוראים פעלו פעולה רבת רושם בעולמות העליונים. אך ברוח הקודש נתגלה לו, שלקדוש ברוך הוא ערבו יותר תפילותיו של אדם אחר. האר"י נכסף מאוד לפגוש בצדיק נסתר זה וללמוד מפיו את סוד גדולתו. כאשר עלה בידו לפגוש אותו, שאלו האם הוא תלמיד חכם, "לא" השיב האיש, אשר היה כפרי פשוט למראה. - מה עשית בימים הנוראים ? שאל האר"י ז"ל. "רבי", השיב האיש "בער אנכי, ואף את האל"ף בי"ת כולו איני יודע, אלא עד האות יו"ד. כאשר ראיתי את כל הציבור מתפלל בדבקות ביום הכיפורים, ואני לא יכולתי להצטרף אליהם, קראתי את אותיות האל"ף בי"ת אותן ידעתי, וכן אמרתי: ריבונו של עולם, קח אותיות אלה וחבר מהן מילים ותפילות שיהיו לרצון לפניך! על בקשה זו חזרתי במשך יום הכיפורים כולו. בשמיים החשיבו את תפילתו של הכפרי עם הארץ, יותר מאשר את תפילותיו הנשגבות של האר"י ז"ל. לכן, היום הביטו בידיכם בצורה שונה, התייחסו אליהם בכבוד והפעילו את כוחם של הידיים בצורתם החיובית ולא לדרך האלימות. באדיבותו של
אוריאל מעוז רייקי מאסטר
