יש לי רעיון.....

[Power of3]

יש לי רעיון.....

בואו נעשה שרשור כמו "שבבל בבל" הציע אבל פה נכתוב את הדברים שהכי נגעו בנו והדברים המעצבנים.....

 

[luvgirl]

אמממ...../images/Emo58.gif

הכי נגעו בי הקטע שהארי מצא את סיריוס בספר השלישי...ושהארי נהיה חבר של ג'יני!!! אוי וגם מש אהבתי בספר השלישי שהארי ניפח את דודה שלו.. מעצבן אותי שדמבי וסיריוס מתו ושהארי נפרד מג'יני! אה ושרון והרמיוני לא ביחד! (עדיין..) אה ואמבריג' (או איך שלא כותבים את השם שלה..) הייתה דמות ממש מעצבנת... זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו כרגע...

 

[Roonil Wazlib]

אני לא חושבת שזה אפשרי

למצוא מתוך 6 ספרים כאלה את החלק שהכי נגע לי...זה יותר מידי לבחור מתוך, ויש הרבה חלקים מאוד נוגעים ללב...

 

[קטרפי]

בספר השלישי ../images/Emo110.gif

שרמוס וסיריוס מספרים להארי את כול האמת בקשר למפת הקונדסאים וג`יימס וזנב-תולע.... ובגלל שזה המון עמודים אני לא הולך להעתיק את הכול (גם לא ניראה לי שזה חוקי במיוחד

)

 

[מיסיס בלק]

../images/Emo58.gif

שהארי אמר לדמבי שלא ידאג, ודמבי אמר לו שהוא לא דואג כי הוא איתו.

וגם אח"כ ולפני כן שהארי אמר לשר הקסמים שהוא דמבלדור'ס מאן טרו אנד טרו. וכמובן הקשת החיננית

מעצבנים..

אמברידג'.

 

[your avi]

../images/Emo58.gif כש...

כשהארי סיפר לדמבלדור על השיחה שלו עם השר החדש (אני אף פעם לא אזכור איך כותבים את השם שלו), בספר השישי. דמבלדור היה כל כך גאה. כמעט בכיתי בקטע הזה. וההלוויה, כשהארי הרגיש שהוא רוצה לחייך, או לצחוק. אני חושבת שזה ממש לוכד את הקטע של דמבלדור. דמבלדור לא היה רוצה הלוויה משעממת. הוא היה רוצה שיצחקו על הדברים הטובים והמצחיקים שהיו איתי, לא יבכו על הרעים. אהבתי את זה. הממ... אלו הרגעים האהובים עליי, כנראה. אה! ובספר השישי, כשהארי לא הסכים ללכת עם רודמילה ואמר "הם חברים שלי", על לונה ונוויל. מה שניגוד מוחלט לספר החמישי, ששם הוא ממש התפלל ליהיות בחברת מישהו אחר. זאת מן דוגמא כזאת לכך שהארי התבגר. ואהבתי את זה. וזהו.

 

[Mad Eye Moody]

אממ.. טוב, אז ככה..

בספר הרביעי, כשהארי ורון משלימים, והרמיוני בוכה. זה כל פעם מרגש מחדש, אבל מצחיקה אותי המחשבה שהרמיוני אומרת "אתם כל כך טיפשים!", מחבקת אותם, ובורחת

בקריאות הראשונות אמברידג' מאוד עצבנה אותי. בקריאות חוזרות, אני מבין שהיא לא מעצבנת, היא פשוט פתטית. מהספר השישי..

טוב, כמובן בכל הקטעים בהם הארי ודמבלדור ביחד, ויש את הקשר ההוא בין הארי לדמבלדור. במיוחד בספר הזה, נוצר הרושם שדמבלדור הוא מעין סבא בשביל הארי, כמו במע"ח, שסיריוס היה האבא\אח. הרגעים המרגשים יותר: הקטע שדמבלדור שמח על נאמנותו של הארי, אחרי השיחה עם סקרימג'ור, והמשפט של דמבלדור "אני לא דואג, הארי. אני איתך". זה במיוחד מרגש. וכן, גם ההלוויה של דמבלדור. אכן עלו בי דמעות בנקודה הזאת. בספר השישי, מי שבמיוחד עצבן אותי היה מק'לאגן. בקריאות הראשונות, בדומה לאמברידג', הוא מאוד עצבן אותי. בקריאות חוזרות, הוא פשוט קורע מצחוק

העובדה שהוא רודף אחרי הארי במסדרונות, העובדה שהוא מחלק לחברי הקבוצה פקודות, והעובדה שהוא מכה את הארי באמצע המשחק, הופכים אותו ליותר ממעצבן, לדמות שגורמת לך לצחוק.

 

[G e o r g i a]

../images/Emo58.gifאני...

הכל קשור לדמבלדור, בספר השישי (אני בטראומה. אתמול בלילה סיימתי לקרוא. נראה לי שהמחשבות לא יעזבו אותי שבועות).

כשהארי מספר לדמבלדור על השיחה שלו עם שר הקסמים, ומספר לו שהוא אמר לשר שהוא באמת האיש של דמלבלדור (נו, תרגום חופשי), ודמעות עלו בעיניו של דמבלדור... "That is very touchable, Harry". המוות של דמבלדור, ההלוויה....

 

[Jifannit]

נגעו בנו?

זה מה שכתבתי בציטוטים. אמממ, ואמברידג' מאוד עיצבנה אותי כל הקטעים איתה. כמעט דפקתי את הספר בשולחן בגלה, אבל אז נזכרתי שזה ספר H"P *-*