כלומר, לדעתך,
בכל מדינה חייבת להיות תמימות דעים מוחלטת, בכל הנושאים. כל מי שנמצא בארץ מסויימת באופוזיציה, חייב לארוז ולעזוב ארץ זו. עד עכשיו שמעתי שבכל ארץ המתיימרת להיקרא דמוקרטית, מקובל שתהינה דעות שונות, ואפילו - שומו שמיים! - אופוזיציה. ואפילו זכות הפגנה למי שאינו מסכים למדיניות הממשלה, גם אם זו נבחרה ע"י הרוב. נכון, היו וישנן מדינות בהן לא יעלה על הדעת קיומה של אופוזיציה, של דעה אחרת. במדינות אלו השליטים מזהים עצמם עם "המדינה" - כערך עליון, בו לצרכיו, לזכויותיו ולדעותיו של הפרט אין כל ערך. ויש שמות מוגדרים ומקובלים למשטרים מסוג זה. מעניין לשמוע שלא מזיז לך, למשל, פיצוץ בית הכנסת היהודי באיסטנבול לא מזמן. אני מתאר לעצמי, שלא עד כדי כך "לא מזיז לך". אבל נעזוב הפעם נושא "פילוסופי" זה. לסיכום, אני אינני מסכים עם "מעשי המדינה". אם נתרגם את הביטוי הלא-ממש-דמוקרטי "מעשי המדינה", נקבל "מעשי הממשלה שנבחרה ע"י הרוב בבחירות הדמוקרטיות האחרונות". ופירוש המילה "בחירות" היא בחירה בין אופציות שונות, בין דעות שונות, אם לא ידעת זאת קודם. מה תאמר, אם באחת הפעמים הבאות כל אלה שהיום אינם מסכימים עם "מעשי המדינה" יזכו לרוב בבחירות לכנסת וירכיבו ממשלה עם מדיניות שונה, שכבר אתה לא תסכים עם מעשיה? לפי אותו "היגיון" שלך, זו תהיה צביעות מצדך להישאר בארץ עם אי הסכמה ל"מעשי המדינה" שיבוצעו ע"י הממשלה שתיבחר בבחירות דמוקרטיות? בסופו של דבר הסרבנים לא רצחו את ראש הממשלה הנבחר, כפי שעשה אחד שהתנגד ל"מעשי המדינה" של ממשלת יצחק רבין. לא עלה על דעתו "לארוז ולעזוב את המדינה" לאות מחאה נגד "מעשי המדינה". להבדיל אלף אלפי הבדלות, הסרבנים חותרים לכינון מדינה דמוקרטית בארץ, שאינה הורגת ואינה נהרגת. גם אם מעשיהם מהווים הפרה פורמלית של חוקים במדינה, אשר הוכיחה לא אחת שהיא לא ממש "מדינת חוק".
