יש לי רעיון לדיון...

FullTimeSpirit

New member
ובכלל...

פשרנות??? ההפך הגמור! הוא דורש מצויינות במידות! אם הכעס היתה מידה טובה והוא היה אומר אפשר גם לא להיות כעסן אז היינו אומר הוא פשרן...אבל הכעס הוא מידה רעה והוא אומר לפרוש ממנה, וכן לגבי הקצה השני וכן לגבי כל מידה.
 
מי קבע שפשרנות היא לא מצוינות?

פשרנות מלשון פשרה משהו שהוא אמצע לא כאן ולא כאן ומי אמר שפשרנות אינה מידה? וקמצנות היא מידה?!? ולדעתי מה שכתבת למה בנוגע לפשרנות היא בעצם פ ר ש נ ו ת שלך להבנת הרמב"ם כי אני מבינה אותו אחרת.
 

FullTimeSpirit

New member
טוב...

אז אני גם פשרן ובעיני זה מצויינות. אני מאוד מקפיד אבל באיסורים כמו "לא תרצח" למשל אני חושב שאפשר להתפשר...בכלל כל איסורי העריות האלה...זה נורא קיצוני...למה לא להתפשר פה ושם? ולשון הרע בכלל...כדאי להתפשר.
 

beckham17

New member
אני רואה שצימוקונה עשתה שעורי בית..

באמת, במקביל לשאלה בפורום שאלתי את הרב שרלו את השאלה הזאת, והנה תשובתו: http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=15837 השאלה: ריקוד בנות בהופעות של מוצאי שבת ארגון בסניפים רבים בארץ, ובינהם סניפי, נהוג שבמוצאי שבת ארגון, כחלק בלתי נפרד מההופעות המסורתיות, מבצעים החניכים ריקודים, בהם הם רוקדים ע``פ המוסיקה. חלק מהריקודים האלה מבוצעים ע``י בנות (בד``כ יש ריקוד בנים, ריקוד בנות וריקוד בנים-בנות לכל שבט) רציתי לשאול, למה נהוג להתיר הופעות כאלה בחלק נרחב של הסניפים בארץ? למה לא עושים דבר בהנהלה הארצית כדי שהתופעה הפסולה הזאת תיפסק? כמו כן, אם למשל אני אציע לבטל את המנהג הזה בסניף שלי, אני בטוח שתהיה התנגדות קשה של המדריכות בצוות ההדרכה. מה אני יכול לעשות כדי לשכנע אותן שהמצב הזה פסול? רציתי להוסיף ולשאול, האם מותר הדבר בחניכות הקטנות יותר, כשהבנות עוד לא הגיעו לגיל מצוה? תודה רבה אריאל תשובת הרב שרלו: שלום וברכה אחלק את תשובתי לשני חלקים – הבחינה ההלכתית והבחינה ההנהגתית של ההנהלה הארצית (שאיני חלק ממנה, ולכן השאלה לא צריכה להיות מופנית אלי, אלא אני כותב מה הייתי עושה לו הייתי בהנהלה הארצית): א. מן הבחינה ההלכתית זו אכן שאלה קשה מאוד. מחד גיסא, אין בנות רוקדות בפני בנים. זו נקודת יסוד בהלכה, והעובדה שאנו מקפידים על מחיצה בחתונה רק מבטאת יסוד זה. מאידך גיסא, הסניף שייך לבנות כמו לנים, והן רוצות לרקוד בביתן שלהן, כמוש הבנים רוקדים. לדעתי, היסוד הראשון גובר על השני. קו הגבול לגבי הופעות של בנות עובר במקום בו הגוף הוא חלק מההופעה, לאמור: אם מדובר בהרצאה, שיחה, אפילו הצגה וכדו´, שהעיקר הוא התוכן, אין לאסור על בנות להופיע על הבמה, ואין לראות כל הופעה של בת כאובייקט מיני. ברם, ריקוד הוא דבר שונה, כיוון שמדובר בדבר שבאופן מהותי העיקר בו הוא ההופעה הגופנית, ולדעתי הדבר אסור. הדבר גם לא ראוי אצל חניכות קטנות מצד מצוות חינוך, אולם יש לשקול שיקולים נוספים באיסור עליהן, וייתכן שיש להקל כדי שלא לגרום ריאקציה. ב. לו הייתי חבר ההנהלה הארצית לא על כך הייתי מתחיל את המאבק. הצניעות בתנועה חייבת להשתפר, אולם היא לא מתחילה באיסורים שאנו מטילים. צריך להתחיל בבניית תוכנית לענייני צניעות, בהחלטות הנוגעות ללבוש הבנים והבנות בסניף, בהטמעת איסור נגיעה ואיסור ייחוד וכדו´. ג. על כן, אם ניתן לצמצם את ההופעות הריקודיות רק לילדות קטנות, או להגיע להסכמה סניפית על התקדמות בצניעות – מה טוב. אם לא, צריך להמשיך ולתקן כל הזמן. כל טוב בהמשך שלחתי לרב עוד שאלה: מה הטעם לאסור את הריקוד של בנות קטנות מגיל מצוות? ואולי הרב יוכל לתת לי רעיון איך לשכנע את הבנות, שיש לי הרגשה שהפמיניזם שלהן יגבר על שיקול הלכתי. תודה אריאל תשובתו: הטעם הוא חינוך הבנות. ברם, כתבתי כי אם הדבר גורם לבעיות קשות, זה לפעמים יהיה מעשה אנטי-חינוכי. לגבי שכנוע - קשה לי להעמיד את ההלכה כדבר המצריך שכנוע. בכל אופן, כדאי לנסות לדבר על המקום הכללי של הגופניות בעולם הקשר בין המינים, ועל שמירתה וצניעותה תודה רבה לכבוד הרב שרלו על תשובתו!
 
נעים מאוד- שירן!!!

לא שיעורי בית, עבודה... מישהו יודע איפה אני יכולה למצוא עוד חומר על איסור נגיעה??? -thankyou-
 
למעלה