Yael Floyd
New member
יש לי עבודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פווו... איזה שחרור זה. ואני גם טופחת לעצמי על השכם. טוב, אז לפני שבוע היה לי ראיון עבודה ראשון בבזק-אונליין, שאגד פועלים דרכם, ובקיצור לענות לטלפונים ולהגיד לאנשים מתי יוצא אוטובוס מאיפה לאיפה. בראיון הקודם הגעתי עם סטודנטים ובני 30 ומעלה, והרגשתי קצת לא נעים כי כולם שאלו אם אני אחרי גיוס, כי לא היה שם אף אחד לפני גיוס. וכשאמרתי שאני בדיוק מסיימת י' [אם אפשר להגיד מסיימת..] היו נותנים לי מבט כזה של "ולמה נראה לך לעזאזל שיקבלו אותך?" אבל את הראיון הראשון עברתי. קצת גיאוגרפיה, קצת אנגלית, שיחה עם הביג-בוס. החלטתי שאני אמיתית איתו ולא משקרת, וכשהוא שאל על תכונות טובות ותכונות רעות אמרתי לו באמת תכונות רעות =] ונכנסתי ראשונה לשיחות וכל מיני דברים שהתבררו כטעות בגלל שאין לי ניסיון ולא ידעתי מה הולך לקרות, ויצאתי משם בהרגשה די רעה, אבל אופטימית [לא יודעת מאיפה באה לי החשיבה החיובית הזו פתאום] הבוס אפילו אמר "טוב.. אנחנו נתקשר אלייך..." בטון לא נחמד.. למרות שהוא חמודי! בקיצור התקשרו כבר באותו יום להגיד שעברתי שלב ראשון ושיודיעו לי על השלב הבא. אתמול ישבתי עד הבוקר עם הילדים שאני הכי אוהבת בעולם וניסיתי נורא לישון אבל בסוף נרדמתי לשעה וקמתי בלחץ עצבני עם הבגדים מהלילה הקודם, שותה קפה, בולעת חבילת טיק-טק וחברה שלי מגרדת שקלים לאוטובוס, בקיצור- הגענו 40 אנשים, ואחרי כל שלב היו עוד מיונים ועוד מיונים, ובסוף [ממש לא יודעת איך] הגעתי ל8. כל פעם שהשם שלי היה בראש הרשימה אמרתי "זה הרשימה שהולכים הביתה?" וכל [טוב, נו, רוב] הסטודנטים שם היו נורא חמודים, והיה לי נורא עצוב על איזו אחת שהייתה איתי במיונים הראשונים ובאמת הייתה צריכה ת'עבודה הזאת, היא כבר מבוגרת ומחזיקה בית וילדים והמקום עבודה הקודם שלה נסגר. אז ישבנו וצחקנו שאני הכי קטנה והיא הכי גדולה ואנחנו לא קשורות לכל הסטודנטים המתוחכמים האלה שהיו מדריכות חי"ר וטייסים וקצינים ויש להם ניסיון והכל, ואנחנו סתם.. מחפשות את עצמנו עדיין
טוב, אני ממש חופרת, בקיצור עליתי ל8. בשבוע הקרוב יהיה קורס של 10 ימים בתשלום [אני מקבלת כסף על לשבת בכיתה ממוזגת וללמוד יחסי אנוש, כולל קפה חינם, הסעות חינם וטלוויזיה מסך ענק בקפיטריה. אני לא יודעת איזה מזל יש לי, אבל אלוהים בטח החליט לאהוב אותי היום.] וזהו. כיפ לי. אז החלטתי לכתוב בפורום הודעה שמחה לשם שינוי
ואני בספק אם הצלחתם לקרוא עד כאן, אבל אם כן, תראו- קורים ניסים
פווו... איזה שחרור זה. ואני גם טופחת לעצמי על השכם. טוב, אז לפני שבוע היה לי ראיון עבודה ראשון בבזק-אונליין, שאגד פועלים דרכם, ובקיצור לענות לטלפונים ולהגיד לאנשים מתי יוצא אוטובוס מאיפה לאיפה. בראיון הקודם הגעתי עם סטודנטים ובני 30 ומעלה, והרגשתי קצת לא נעים כי כולם שאלו אם אני אחרי גיוס, כי לא היה שם אף אחד לפני גיוס. וכשאמרתי שאני בדיוק מסיימת י' [אם אפשר להגיד מסיימת..] היו נותנים לי מבט כזה של "ולמה נראה לך לעזאזל שיקבלו אותך?" אבל את הראיון הראשון עברתי. קצת גיאוגרפיה, קצת אנגלית, שיחה עם הביג-בוס. החלטתי שאני אמיתית איתו ולא משקרת, וכשהוא שאל על תכונות טובות ותכונות רעות אמרתי לו באמת תכונות רעות =] ונכנסתי ראשונה לשיחות וכל מיני דברים שהתבררו כטעות בגלל שאין לי ניסיון ולא ידעתי מה הולך לקרות, ויצאתי משם בהרגשה די רעה, אבל אופטימית [לא יודעת מאיפה באה לי החשיבה החיובית הזו פתאום] הבוס אפילו אמר "טוב.. אנחנו נתקשר אלייך..." בטון לא נחמד.. למרות שהוא חמודי! בקיצור התקשרו כבר באותו יום להגיד שעברתי שלב ראשון ושיודיעו לי על השלב הבא. אתמול ישבתי עד הבוקר עם הילדים שאני הכי אוהבת בעולם וניסיתי נורא לישון אבל בסוף נרדמתי לשעה וקמתי בלחץ עצבני עם הבגדים מהלילה הקודם, שותה קפה, בולעת חבילת טיק-טק וחברה שלי מגרדת שקלים לאוטובוס, בקיצור- הגענו 40 אנשים, ואחרי כל שלב היו עוד מיונים ועוד מיונים, ובסוף [ממש לא יודעת איך] הגעתי ל8. כל פעם שהשם שלי היה בראש הרשימה אמרתי "זה הרשימה שהולכים הביתה?" וכל [טוב, נו, רוב] הסטודנטים שם היו נורא חמודים, והיה לי נורא עצוב על איזו אחת שהייתה איתי במיונים הראשונים ובאמת הייתה צריכה ת'עבודה הזאת, היא כבר מבוגרת ומחזיקה בית וילדים והמקום עבודה הקודם שלה נסגר. אז ישבנו וצחקנו שאני הכי קטנה והיא הכי גדולה ואנחנו לא קשורות לכל הסטודנטים המתוחכמים האלה שהיו מדריכות חי"ר וטייסים וקצינים ויש להם ניסיון והכל, ואנחנו סתם.. מחפשות את עצמנו עדיין
