אההה
אני תמיד מתקנת את העברית של אנשים, ואם אני אומרת משהו לא נכון, אני מתקנת את עצמי בלב ואז אומרת אותו שוב ושוב עד שאני מתרגלת לצליל שלו. בכלל, יש לי נטייה לחזור על מילים רנדומליות שנשמעות סביבי, עד שאני מרגילה את עצמי אליהן בצורת ההגייה הנכונה. כשאני מבשלת אני חותכת את כל הירקות קטן קטן עד שזה נראה כמו עיסה, ואני לא מסוגלת לסבול שמישהו מסתובב לי במטבח בזמן הבישול. אני לא יכולה להתרכז רק בדבר אחד, חייבת עוד דברים מסביב שימלאו לי חללים של ריכוז. אז תיד על המחשב יש לי המון חלונות פתוחים ואנשים לא מבינים איך אני מסוגלת להתעסק בכולם. התשובה היא שהריכוז שלי הוא כמו כביש מלא בורות, אז כשאני מתרכזת בדבר אחד [נגיד ההודעה הזו] אני צריכה עוד דברים ברקע כדי למלא את הבורות האלו. אני אספנית ספרים כפייתית. בעיקר הוצאות של נרניה [כולל סרטים ומרצ'נדייז] ומהדורות מיוחדות או יד שניה של ספרים כל מיני. לעומת זאת, יש לי דחייה על טבעית כמעט מספרים בכריכות רכות, הם ממש מרגיזים אותי. חוצמזה יש לי המון קטעים קטנים כאלו, נגיד אי סימטריה בשגגה יכולה להטריף לי את השכל, כשאני אוכלת גזר נגיד אחרי כל ביס אני אחליק אותו בשיניים כדי שיהיה ישר לפני הביס הבא. יש עוד מלא דברים כאלה, כשאזכר אכתוב כאן.