יש לי חרדה כל הזמן

[Palm tree]

יש לי חרדה כל הזמן

אני כל הזמן חושש שמשהו לא בסדר. שמשהו רע הולך לקרות. בשלושת השנים האחרונות, עברו עלי המון מאורעות ממש קשים, ולקח לי המון זמן לצאת מזה ולהאמין שטבע התרחשות הדברים הוא לא רע. כעת, קשה לי מאוד להתרגל למצב בו הכל טוב. אני כ"כ רגיל שדברים רעים קורים, עד שעכשיו אני לא בוטח בכלום, תמיד על המשמר. זה הגיע עד כדי מצב של חרדה. אני תמיד חרד שמשהו נורא ואיום הולך לקרות כל שניה. זה כמו לחיות בסרט אימה עם התחושה הזו שכל שניה דבר מה מבעית יקרה. אבל זה אף פעם לא קורה. לפעמים אני מוצא את עצמי מחפש בכוח דברים לדאוג לגביהם על מנת לחוש "יותר בבית" כביכול.

 

[גרא.]

Palm tree,החרדה שאתה מתאר,

נשמעת בעיקר כנגרמת על ידי תחושה של אובדן שליטה..אתה תמיד חרד שמשהוא נורא ואיום הולך לקרות כל שנייה,דבר מה מבעית...אבל בהמשך דבריך, נרמז כאילו יד דווקא משהוא חיובי בחרדות שלך..כאילו שיש בהן דווקא משהוא ממריץ.אכן אחת הסמפטומים של חרדה הוא שחרור של אדרנלין, המסייע לספק גלוקוזה נוספת כדלק לשרירים,ולמוח,והורמון נוסף ניאראדרנלין, המאיץ את פעימות הלב,ומגביר את לחץ הדם...יכול להיות שבאופן פרדוכסאלי, אתה נהנה מהתגובות הפיזיולוגיות הנילוות לתחושות הפחד?? הטיפול במצבי חרדה, היעיל ביותר הוא טיפול תרופתי..אבל אפשר גם להתמודד עם חרדה,שהיא גורמת למצבי לחץ פסיכולוגי, גם באמצעות טיפול פסיכולוגי אבל ישנם גם דרכי התמודדות עצמית,ללא שמוש בחומרים כימיים, כפי שתוכל לראות במאמר הבא.

 

[Palm tree]

אובדן שליטה

אינני פוחד לאבד שליטה על התרחשות הדברים. אני דווקא מאמין שטבע התרחשות הדברים הוא טוב כעת, ואני מאוד פתוח לזרימה הטבעית של החיים. אני דווקא מנסה לשלוט כמה שפחות ולזרום. לנסות לשלוט על הכל דווקא נוגד את האידיאולוגיה שלי חיים. אבל אני פוחד לאבד שליטה על הרגשות שלי. הפחד הזה מבוסס על העבר, בו רגשותי יצאו מכלל שליטה ונכנסתי לדיפרסיה. ולאחר מכן היו לי שינוי מצברוח קיצוניים ועוד כל מני. כעת כל זה מאחורי, והחרדה זה הדבר היחיד שעומד ביני לבין הגשמה עצמית מוחלטת, חסרת מחסומים. ואני ממש לא נהנה מהאדרנלין. כלומר, אני מת על אנדרנלי במצבים מסויימים. אבל אני גם מאוד נהנה ואוהב ורוצה להיות רגוע. כשאני כן רגוע, אני שוקע כמעט למצב של אופוריה. אבל מאז שיש את החרדה הזו, אני רק סובל. אני ממש לא נהנה מהתגובות הנילוות לתחושת הפחד. על איזה טיפול תרופתי אתה ממליץ? האם ישנם עוד סיבות המסוגלות לעורר את החרדה הזו? תודה רבה על המאמר. אני אקרא אותו לעומק ואנסה ליישם אותו.

 

[Palm tree]

קראתי את המאמר הזה כבר בעבר

והוא לא בדיוק עזר. עומק הטיפול שהוא מציע הוא יחסית שטחי בהשוואה למה שאני צריך. אני מרגיש שאצלי, שורש הבעיה מצוי במקום עמוק הרבה יותר מתגובות פיזיות או תפיסות לא נכונות של המציאות, שבעזרת קצת שיכנוע עצמי ותירגול אפשר להעלים את הבעיה. אני שוקל את האופציה של טיפול רציני (תרופות ושיחות). כי זה הדבר היחיד שעומד ביני לבין החיים שתמיד רציתי. וייתכן שמקור הבעיה הוא פיזי (אי איזון כימיקלי במוח או וואטאבר) ולכן יש צורך בגישה רפואית ולא פסיכולוגית.

 

[גרא.]

PT,הגעת בעצמך לפתרון המקובל, שילוב

של טיפול תרופתי,ופסיכוטראפיה.ככל שתתחיל מוקדם בטיפול המשולב, כך ייטב לך.

 

[Palm tree]

הגעתי למסקנות מאוד חשובות!

הטיפול יתחיל עוד חודש פחות או יותר. בינתיים אני עשיתי חושבין רציני (אני טוב ב"חקר פנימי" שכזה) והגעתי לכמה מסקנות. אשמח אם תגיד לי את דעתך עליהן, אם אולי תתן לי כיווני חשיבה מסויימים או הפניה למאמרים או כל דבר אחר. אוקי זה הולך ככה. המצב התמידי הזה של החרדה נגרם בגלל שבזמן האחרון המצב שלי ממש טוב. הכל נראה ממש טוב. אני מרגיש טוב. ההערכה העצמית שלי גבוהה. הביטחון העצמי גבוה. העתיד נראה ממש טוב. הכל טוב, וזה מה שגורם לחרדה הזו להופיע. ככל שהמצב טוב יותר, החרדה גבוהה יותר. ולמה? זה מבוסס על העבר. יש לי עבר של דיפרסיה שהתחילה בלב שבור. כלומר, היא התחילה בבום. בבת אחת. מאז היו עוד הרבה אירועים מרסקים שכאלו, שכולם באו בבום. כל זה השאיר צלקת, ועכשיו, בכל פעם שהמצב נראה ממש טוב, אני מצפה שכל רגע ה"אשליה תתנפץ" כביכול. ועוד דבר, גם הוא קשור אל העבר. כשעצובים וכועסים כל הזמן, זה מקור כוח עצום! אם אתה כל הזמן עצוב וכועס, אז אתה בלתי פגיע. כלומר, אין לך מה לאבד. אתה מילא עצוב וכועס כל הזמן. כל העולם כ"כ יותר קל ככה. כשאתה שמח, פתאום יש לך המון מה לאבד. כל פגיעה שתהיה, תרגיש אותה הרבה יותר עמוק אם היא תתרחש בזמן שאתה שמח, כי אז תאבד את השמחה. אם אתה כבר עצוב וכועס ממילא, אתה לא תרגיש את הפגיעה הזו בכלל. המסנקה היא שאני פוחד להרגיש טוב. גם בגלל שאני לא רגיל לזה, וגם בגלל שפתאום אני נעשה פגיע. יש המון כוח בהרס עצמי, ופתאום אני צריך לוותר על הכוח הזה, מה שמשאיר אותי חשוף, מה שתורם לחרדה הזו. במובן מסויים אני לא בוטח בעצמי. משום שנתתי לעצמי להגיע למצב של דיפרסיה בעבר, אז כעת אני מפחד "להוריד את המגננות" משום שאינני רוצה שזה יקרה שוב.