יש לי חברה... מעצבנת

[אולה *]

יש לי חברה... מעצבנת

נראה לי שהמשפט הזה הפך לקלישאה כאן בפורום. אבל משום מה כל פעם חוזרים לספר על עוד חברה ועוד חברה... אז יש לי חברה שדי עיצבנה אותי היום. היא בחודש 7, אחת כזאת שכל הזמן מתלוננת על ההריון (בחילות, כאבים). היא לא קמה מהכיסא בלי לבקש עזרה מהבעל (כמובן כשהוא בסביבה

). היום אכלנו צהרים ביחד (עם עוד בחורה שהיא עובדת איתה). ואיכשהו הנושא התגלגל לטיפולים. והבחורה אומרת לי - את יודעת שהורמונים מאוד מסוכנים לבריאותך? ממש חידשה לי. שתיהן התחילו לספר ששמעו המון סיפורים על זוגות שאימצו ותוך שנה נולדו להם ילדים כי הלחץ ירד. ניסיתי להסביר כי אצלינו הסיכוי לילד "ספונטני" שואף לאפס. ואז החברה שלי אומרת - למה שלא תשתמשו בתרומת זרע? מה זה משנה בכלל? ניסיתי להגיד שאני לא רוצה לדון עימן בנושא זה. אבל כאילו לא שמעה אותי. ד"א,פיטר אמר לי שיהרוג אותי אם אני אתנהג כמו החברה הזאת בהריון.

אני.

 

[מיכל ק-ש]

ממממממ........../images/Emo46.gif../images/Emo5.gif

מרגיזה! יש אנשים שפשוט אין להם גבולות. אני לא אוהבת להיות במחיצת אנשים כאלה. בלי שום קשר לטיפולים. אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם איך צריך לחיות ולהתנהג, מה נכון ומה לא ומטיפים לך מוסר. אני מתרחקת מהם כמו מאש. בדרך כלל אני דווקא לא מתרגשת מהערות על נושא הטיפולים ומשתדלת לראות את כוונותיו הטובות של הצד השני, אבל כאן אני רק רואה חוסר רגישות והתנשאות. הכעס שלך עליה מוצדק לחלוטין. להגיד לך שהורמונים מסוכנים לבריאותך? - כאילו שיש לך ברירה אחרת! ושיא השיאים - להציע לך לקבל תרומת זרע?!! איזו חוצפה! מה היא בכלל מבינה ומי היא ומה היא שתתערב לך בעניינים כאלו רגישים ואינטימיים? ואם כבר העלית את הנושא: במה בדיוק ההורמונים מסוכנים לנו? משום מה אני מדחיקה את הנושא הזה ואף פעם לא ממש ביררתי לגביו.

 

[אולה *]

גם אני מדחיקה את נושא ההורמונים

למרות שאמא שלי מידי כמה חודשים מזכירה שהיא לא מוכנה לשלם את מחיר בריאות שלי (ואני תמיד אומרת שאני זו שמחליטה האם לשלם או לא). לגבי החברה הזאת. בד"כ אני מתעלמת מההערות שלה. אבל נושא תרומת הזרע הוא כ"כ רגיש מבחינתינו, שלא יכולתי שלא להתרגז. גם אם נחליט על תרומת זרע, לא נשתף בכך חברים. זה נושא כ"כ אינטימי וכ"כ רגיש. אני לא מסתירה את נושא הטיפולים מהסביבה. הודות לפורום זה למדתי לא להתבייש לספר. ואני מפרגנת לה, מדסקסת את הזמנת הלידה וכו´. אבל למה לפעמים אנשים מחליטים שבכל שאנחנו לא מסתירים את עניין הטיפולים - אנחנו פותחים את הלב לכל סוגי ההערות?

 

[עמית@]

אוי באמת אולה- הרי זה ברור כשמש

שאם תרגעי מייד תהיי בהריון ושלא נדבר עד כמה שהורמונים זה מסוכן (בחייך!!

) לפעמים צריך להרים ידיים (ולא במובן של להתחיל להרביץ- אם כי זה רעיון לא רע בכלל..) ולא להיכנס למשהו שיגרום לדם שלך לרתוח ולעצבים שלך להתבלבל (התחושה הזו כל כך ברורה פיזית- אני בטוחה שאת יודעת למה אני מתכוונת..) ולמרות שאת מתה להוכיח ולהראות ולהגיד חייבים לוותר ואת בטוח לא תהיי כזו עמית

 

[אולה *]

אני רגועה, אני רגועה... ../images/Emo8.gif

 

[אולה *]

מה, אני עוד לא בהריון? אני רגוע...

 

[עמית@]

לכי תשתיני על מקל LOL ../images/Emo13.gif

 

[אונה]

מאוד מוכר

דוקא חברה שלי שיודעת על נסיונותנו והיא בהריון עכשו מעצבנת אותי. היא לא מפסיקה לקטר כמה קשה לה והיא סובלת ומשמינה ואני חושבת לעצמי שלפחות את הקיטורים היא יכולה לחסוך ממני!

והקטע הוא שהיא חברה וממנה ציפיתי ודוקא כאלו שלא היו חברות כ"כ קרובות אני מוצאת את עצמי מדברת איתן יותר ויותר וחברות שהחשבתי אולי לפחות קרובות מתגלות במלוא תפארתן. אז אולי כל התיק הזה שנפל עלינו מלמד אותנו עוד דברים על עצמינו, על משפחתינו, על בני- זוגינו ועל חברותינו- גם לחיוב וגם לשלילה. אולי הכי טוב זה לעשות כמוני: לדבר ולהיות רק עם מי שהכי נוח לך וטוב לך איתו

 

[נועם@בת]

אני חושבת שקצת קשה להיות חברות שלנו

יש כמובן את אותם יחידי סגולה שיודעים תמיד איך לדבר ומה להגיד. יודעים מה הגבולות בלי קשר לסיטואציה זאת או אחרת. אבל רוב האנשים מסביבנו אם יש להם טיפ טיפת רגישות- מרגישים נורא לא נוח רוב הזמן. אם ידברו איתנו על הטיפולים, הם בטוח ידרכו על יבלות. אם לא ידברן, תווצר שתיקה או התעלמות שהיא מביכה שבעתיים. אם ידברו ויקטרו על ההריון שלהם, זה כמו סכין בלב, אבל אם ישתדלו לצמצם בדיבור לידנו- זה יהיה מאולץ ונזכה לחוות את הרגע בו אנחנו נכנסות לחדר מלא, ופתאום כולם משתתקים במבוכה וממלמלים כל מיני דברים בנסיון לשנות נושא. ואנחנו... אנחנו תלויות באמצע על חוט. אנחנו לא רוצות רחמים אבל משוועות להתחשבות. לא רוצות שיתחמקו מאיתנו, אבל מתות שיסתמו מידי פעם את הפה

. רוצות לדבר בלי להסתיר יותר מידי, אבל למה לכל הרוחות הם מכניסים לנו פלפל שחור על הפצע הכי כואב. בקיצור, לא קל לנו, ולא קל להיות חברות שלנו. וחוצמזה, סבתא שלי היתה אומרת תמיד שכל זה נכס יקר ולא קונים אותו בבית מרקחת נועם

 

[ריטה1]

קודם כל אל תקחי ללב

אנשים יכולים להיות מאוד לא רגישים כשהם לא מכירים מצב של מישהו אחר. שנית כל הכייף בהריון הוא קצת תלונות, תיכנסי לפורום הריון לאחר טיפולים ותראי שגם בנות שחוו הפריות מתלוננות, ואנחנו נהנות מזה פי כמה. והבעל נהנה מזה עוד יותר ממך. עצה שלי, תתרחקי מחברות כאלו, לפחות עש שתיכנסי להריון. הכי טוב בתקופה הזו הן חברות רווקות. גם כי הן רוצות להיות נשואות כמוך, וגם כי אפשר לברוח איתן לשיחות על דברים אחרים. וגם כי הן ייפרגנו למה שעובר עלייך.

 

[ענת איתן]

ריטה - אני ממש לא מבינה אותך.../images/Emo12.gif

מה את אומרת לאולה בעצם? שכל הכיף בהריון הוא קצת תלונות???- באמת , ספרי לה על זה...אני באופן אישי מייחלת בכל ליבי שהיא כבר "תהיה שם" ותתלונן כאוות נפשה , אבל יש דרך גם להתלונן - ועל כך מדובר בעצם. ראשית , היא מספרת כאן על איזו פוסטמה (אקסקיוז מיי פרנש) שעושה מההריון שלה דרמה טורקית ומתלוננת מסביב לשעון ולא "קצת" אלא ממש בשביל לקבל "תשומי" רציני . בנוסף , עצם העובדה שאת מציינת על כך שגם "בנות פורום הריון אחרי טיפולים מתלוננות ונהנות מזה" היא בעיני לא רק לנעוץ סכין , אלא גם לסובב אותה! גם אולה תתלונן כשהיא תהיה בהריון - אבל רבאק , לא על זה היא מדברת , אלא על חוסר הטאקט של אותה "חברה". ובנוסף - את מגדילה לעשות ומייעצת לה "להגביל את קשריה ולהימצא רק עם חברות רווקות" - יש בזה הרבה , אבל אני סבורה שלא צריך להימנע מחברת חברות שאינן רווקות ו"לקטלג" מחדש את חוג החברים - צריך להימנע רק מחברתן של אטומות וחסרות רגישות , ויש הבדל גדול בין השניים. ריטה , מצטערת. לדעתי גם תגובתך לוקה בחוסר רגישות ולטעמי - עולה ממנה גם רמיזה של "הסתכלות מלמעלה". הייתי מוכרחה להגיב. אם הבנתי אותך באופן שגוי - אני מתנצלת מראש , אבל זו היתה האינטרפרטציה שלי למה שכתבת. ענת.

 

[שמש קטנה]

מצטערת, אבל ענת צודקת לחלוטין.

 

[אולה *]

לא מסכימה לחלוטין!!!

זה שאני בטיפולים לא אומר שאני צריכה להפסיק את החיים, להתנתק מהחברים, החברות הנשואות. גם אנשים עם ילדים יכולים לפרגן לי במצבי הנוכחי. מה שאני מבקשת מחברים - שלא ירחמו אלי. ושיקשיבו לפעמים. למרות שאני ממש לא מנצלת אותם בתור אוזן קשבת. יש לי אתכם - פורום יקר. ודבר שני - אני הייתי בהריון, פעמיים. ואף אחד (חוץ מפיטר) לא שמע אותי מתלוננת על כלום. והיו בחילות. אולה.

 

[טליה מספרד 1]

עם חברים כאלו, מי צריך אויבים

אבל אין הרבה מה לעשות, כי- זר לא יבין. כל זמן שהם מהצד המתבונן, הכל נראה להם כ"כ פשוט: בעיה עם הזרע, מה הסיפור- תרומת זרע, בעיה עם הרירית, מה הבעיה- פונדקאות, וכן הלאה... אולה, תתעלמי, שיכנס מצד ויצא מהשני, חבל להשקיע מאמצים ואנרגיות להבנת מניעיהם של אלו שלא מבינים את מצבך הרגיש. וסתם משו שקרה לי אתמול (או יותר נכון ליופיוף שלי), היינו אצל חברים לארוחת ערב, והחבר שאל אותו בשושו אם עברתי ניתוח להגדלת חזה והאם זה ישאר ככה- שצד אחד גדול ממשנהו, או שזה חלק מתהליך ההחלמה.... נו לכו תספרו לו שזה רק כוריגון

 

[הרמוניה]

אני ישר באה להרביץ לה ../images/Emo67.gif

מה לעשות שיש אנשים מטומטמים יותר מאחרים..... נשיקות הרמוניה

 

[קט קט]

ועוד משהו

אני כל כך מזדהה עם כל מה שנאמר כאן! אבל מצד שני אני גם מאד מבינה את החברות שלנו, שמרגישות כ"כ לא נעים, ולא רוצות לספר לנו כל שטות, מצד שני, גם לא רוצות להסתיר. אני חושבת שגם להן זה קשה וצריך להיות סבלניים לזה שלא כל אחד יכול להגיב בצורה מושלמת. יש לי חברה די טובה, שנכנסה להריון אחרי חדשיים בערך של נסיונות, ולאט לאט התחילה להתרחק ממני (לא בקטע רע, פשוט בהדרגה ובעדינות), באופן שהיה ברור שקשור לזה שקשה לה לשתף אותי בהריון שלה. אז התקשרתי אליה ואמרתי לה שאין לי בעיה עם ההתרחקות אבל יש לי בעיה אם זה קשור להריון - ושאני ממש מבקשת שתגיד לי בכנות, ואני מאד לא רוצה שזה יפגע ביחסים בינינו. אמרתי לה שאמנם זה מאד קשה לי, כמו שהיא יודעת, אבל מצד שני - יותר קשה להרגיש מצורע. היתה שיחה מאד טובה, והיא אמרה שהיא לא עשתה את זה בכוונה תחילה אבל ברור לה שיש קשר לעובדה שהיא בהריון ואני לא. היה בקיצור מאד מועיל ומקרב. מה שאני רוצה להגיד זה כמה דברים: קודם כל, שאולי אחד הדברים הקשים זה הסביבה, אלה שאומרים את הדברים שלא נכונים, אלה שעוקפים אותך בסיבוב ומצליחים תוך שניה להכנס להריון בלי להתאמץ (או מעצבן מזה - "במקרה"). אבל יחד עם זה, אסור לשכוח שגם אנחנו נהיות קצת בלתי נסבלות לפעמים, אז כדאי לנו גם לנסות ולהיות נעימות לסביבה ולהקל על אי הנעימות. והכי חשוב לדעתי - לדבר! יש הרבה אנשים שלא צריכים לדעת מהכל, אבל מי שקצת קרוב וחושב, צריך לשתף אותו או אותה, גם בקשיים וגם בתגובות הרצויות והלא רצויות. אאאאוווו - זה היה ארוך.... סליחה קט

 

[סיגל היי-טק]

אולוצ´קה - רק אצל השכן, אישתו נכנסה

להריון "ספונטאני" אחרי האימוץ. ו"רק אצל השכן"...ורק "אצל השכן"... אני הייתי אומרת לה ש"חברות כמוה מסוכנות לבריאות הנפשית שלי". נשיקות ממני שמבינה, סיגל

 

[קט קט]

עוד שאלה לגבי גילויי לב../images/Emo141.gif

בהקשר לכל סוגיית תגובות הסביבה: מה העמדה שלכן לגבי לספר על כל מה שעובר עליכן? כמה אנשים יודעים מהבעיה, מהטיפול, מהתגובה הרגשית, עד איזה רמה אתן משתפות ובעקר - את מי? יש לי התלבטויות לא מעטות לגבי זה - מצד אחד זה נורא עוזר לדבר, מצד שני לא מתחשק לי שזה יהיה common knowledge. אז? קט

 

[אולה *]

שאלה שאין לה תשובה חד משמעית

כל אחד מחליט בעצמו. וגם מידת ה"לספר" משתנה כל הזמן. בהתחלה לא סיפרתי. בפורום פעם קראתי ש"אין מה להתבייש בטיפולי פוריות, הרי לא גנבנו אותם מאף אחד". ואימצתי את האמירה. אז אני מספרת. לא לכל אחד. יש חברים שיודעים באופן כללי שאני בטיפולים. יש כאלה שיודעים מתי הבטא. יש ימים שבא לי לשתף, ויש ימים שממש לא. אין מתכון. אולה

 

[סיגל היי-טק]

כל אחת עושה מה שמתאים לה.

אני אומר לך מה אני עשיתי: בתקופת הטיפולים (שנמשכו מס´ שנים) עבדתי ב - 3 מקומות עבודה. במקום הראשון - הנהג של המנכ"ל היה מסיע אותי לזריקות (הוא ואישתו עברו את אותו הדבר, כך שהוא כ"כ הבין אותי, ובכל פעם שהייתי יוצאת מהזריקה עם דמעות בעיניים, הוא היה מניח את ידו על כתפי ושותק. השתיקה שלו היתה התמיכה הכי טובה שקיבלתי באותו הרגע). במקום השני - לפני שהתקבלתי, שוחחתי עם הבוס וסיפרתי לו על הטיפולים. הוא שמח על גילוי הלב, וקיבל אותי לעבודה במקום. במקום השלישי והאחרון - שוחחתי את סמנכ"ל משאבי אנוש, שגם היה המנהל הישיר שלי, על כך שאני מטופלת פיריון. הוא חייך ואמר לי: אני מאוד שמח שאת מתכננת הריון, ואני יודע שגם תקלטי כאן להריון (והוא צדק...ב-IVF הראשון נקלטתי...). הוא אמר לי שאני לא הראשונה ולא האחרונה שעוברת טיפולים, ועד כמה שהוא יודע, הטיפולים לא מפריעים לתפקוד. לפני ה-IVF, אספתי את הבנות שעבדו תחתי לשיחה גלויה. הסברתי להן שאני עומדת לעבור טיפול הפריה, הסברתי להן על הפרוצדורה ומה יכולה להיות ההשפעה של הטיפול עלי (אינפורמציה אותה אספתי מהפורום הנהדר הזה). נתתי להן לגיטימציה לשאול כל שאלה שהן רוצות, והן שאלו והתענינו. אמרתי להן, שהחברים הקרובים אלי בעבודה ידעו כשאצא לשאיבה ולהחזרה, כך שהן לא תצטרכנה "לכסות" עלי. כל שאר העובדים (הייתי מנהלת אדמיניסטרטיבית בחברה שמנתה 1000 איש), ממש לא צריכים לדעת למה אני נעדרת, ויאלצו להסתפק באינפורמציה שאני בחופש. כשהתחלתי את הטיפול, קיבלתי מהן עזרה ותמיכה בצורה מדהימה. קיבלתי את הדקא בתחילת דצמבר, היה חורף קר, ולי היה חם כל הזמן!!! המזגן במשרד שלנו עבד על קירור, והן, מבלי לצייץ אפילו, היו מגיעות לעבודה עטופות מכף-רגל-ועד-ראש, ורק שלי לא יהיה חם. הימים לקראת השאיבה היו קשים, כי הייתי נפוחה ועצבנית, והן "הורידו" ממני נודניקים למינהם... ועוד משהו: אם מישהו פנה אלי בנושא - לא הכחשתי. תמיד הייתי פתוחה לשוחח על הטיפולים וגם שמחתי שאני יכולה לעזור. אף-פעם לא הרגשתי בושה שאני מטופלת פריון. והרי לא גנבתי את הבעיות שלי מאף אחד, נכון? אני חושבת שעדיף להרגיש חופשי עם הנושא, מאשר שירחמו עלינו. מקווה שעזרתי. סיגל היי-טק