תגובה לכל הטוענים שקולה לא ממכרת
ספרו את זה לסבתא שלי, טוב? בתור אחת שעברה גמילה מקולה, אני יכולה להעיד על בשרי שזה ממכר. אחרי שנים של שתיית קולה בכמויות של 2-3 בקבוקים ביום, נסיעות ליליות לקנות קולה "כדי שיהיה למחר, יש לי רק קבע בקבוק בבית", מריבות עם החבר והמשפחה סביב חוסר היכולת שלי להסתדר בלי קולה, שבועות שהעברתי בלי שינה (הקפאין עושה דברים מדהימים בכמויות הנכונות...) - אחרי כל אלה - החלטתי להפסיק. בפעם הראשונה שניסיתי לקח לי יומיים וחצי להישבר. בפעם השניה - 4 ימים. בפעם השלישית - שבועיים. היום, אחרי הפעם הרביעית, אני כבר 3 חודשים בלי קולה ונאבקת כל יום. בפעם השניה שהפסקתי נתקלתי לראשונה בסמפטומים שאי אשפר לתאר אותם בשום מילה אחרת חוץ מ"גמילה": זה התחיל בעייפות שקשה לתאר במילים, חוסר יכולת מולחטל השאיר את העיניים פתוחות, כאבי ראש, ידיים רועדות, סחרחורות וכו´. בסופו של דבר נרדמתי והתעוררתי אחרי 28 שעות!!!! מאחר ובן זוגי חשב שאני חולה, הלכתי לרופא. הד"ר היקר הסביר לי שאני אמנם לא חולה, אבל צפויה לי תקופה קשה. הוא הסביר לי על השפעות הקפאין, ומכיוון שהייתי חצי ישנה אל תתפסו אותי במילה, אבל באופן כללי מדובר על מרכזים מסוימים בגוף שמגיבים לקפאין ומייצרים חומר מעורר, שמרכז מסויים במוח מגיב לו. המרכז הזה, אם השימוש בקפאין הוא גבוה במיוחד, מפסיק לאט לאט להגיב לכמויות קטנות, ו"דורש" כמויות גדולות יותר של קפאין לצורך תפקוד מינימלי. העניין הוא שהמצב הזה לא משתנה לעולם, כך שאדם שהיה באמת מכור לקפאין, לעולם לא ירגיש חזק ועירני כמו שהוא הרגיש לפני ששתה משקה "קפאיני" כלשהו. היום, אני יכולה להעיד, אני מתפקדת לא רע, אבל כאבי ראש יש לי על בסיס יומי, ואני "צורכת" שעות שינה רבות הרבה יותר ממה שאי פעם צרכתי (רק שיהיה ברור - אני ערה עכשיו כי ישנתי מאתמול עד היום ב- 18:30, וגם זה בהתחשב בעובדה שאני לא קמה מחר בבוקר ומעשנת עכשיו בשרשרת) בכל אופן, בפעם האחרונה שנגמלתי כבר התכוננתי בהתאם, לקחתי 3 ימים חופש מהעבודה והתכוננתי נפשית לכל הסבל... אז נכון, אי אפשר להשוות את מה שעובר עלי היום למה שעובר על קשכפית וטייגר (שתהיה בריא ושנחזור לשמוע ממך בהקדם!), אבל יש עוד הבדל קטן אחד: סמים, כולם יודעים שהם ממכרים, מזיקים וכו´, אם אני אתן לילד שלי קוקאין - רשויות הרווחה יקחו לי אותו. רוב העולם לא מתאר לעצמו מה קולה יכולה לגרום! רוב ההורים לא יתעלפו אם הם יראו את הילד שלהם אחז בפחית קוקה קולה אדומה וצוננת (אויש, אני חייבת להפסיק לעשות את זה לעצמי...). זאת הבעיה של אלה מאיתנו המכורים לקולה - אף אחד לא הזהיר אותנו, אף אחד לא אמר לנו, וההתמכרות שלנו פוגשת אותנו כל יום בסופר, תמימה וחסרת סכנה לכאורה. הבעיה שלנו, היא שאף אחד לא מאמין לנו שאנחנו סובלים באמת, שאנחנו מכורים באמת. הבעיה שלנו היא שאנחנו רואים את הקולה הזאת בכל מקום, אי אפשר לברוח ממנה. (אין עדיין פרסומות להרואין בערוץ 2, נכון?) וכן, אני כועסת. אני כועסת על החברה שהרוויחה ממני באופן אישי ים של כסף, על חשבון הבריאות שלי, השפיות שלי. שימו לב, מעבר לקפאין, שמעט מאוד אנשים בעולם יודעים מה באמת יש בקוקה קולה. לכו תדעו אם באמת מוציאים את כל המרכיבים הממכרים והמזיקים מעלי הקוקה. אני חייבת להודות שאני בספק רב.... ולמי שהגיע עד הלום (סחתיין על ההתמדה בקריאה) - יש לי רק בקשה אחת: אתם יכולים להמשיך לשתות קולה אם זה לא מזיז לכם, אתם יכוללים לתת לילדים שלכם קולה אם זה לא מזיז לכם, רק אל תגידו לאנשים כמוני שזה סתם הרגל. לכסוס ציפורניים זה סתם הרגל, וכשהפסקתי, לא זכור לי שזה היה כרוך בסימפטומים פיזיים כלשהם. להפסיק לשתות קולה זה לא קל למכורים כמוני, לספוג את היחס המזלזל שלכם ושל אנשים כמוכם - זה כבר ממש מיותר ומגעיל. ואני? אני אמנם עוד צעירה, רק לפני שנה השתחררתי מהצבא, אבל בסוף אני אלמד משפטים ואגיש תביעה יצוגית נגד קוקה קולה.... סתם. יש לי מספיק צרות בחיים, להלחם בתאגידי ענק זה רק תחביב לשעות הפנאי... לילה טוב לכולם, תרגישו טוב, תהיו חזקים (במיוחד טייגר וקשכפית), ורק בריאות ואושר לכולנו...