יש לי בקשה,

[דסדס]

יש לי בקשה,

אם אי פעם אני יעבור ארוע מוחי, ואני אגיע למצב שגם אם אני בהכרה היכולות השיכליות שלי שואפות לאפס, בבקשה תעשו המתת חסד.

 

[אלוהימית]

אין בעיה

סתם, מה קרה ממי?

 

[דסדס]

לא קרה שום דבר מיוחד...

כל פעם אחרי שאני חוזרת מביקור אצל סבא שלי (שעבר אירוע מוחי), אני חושבת על זה. הפעם החלטתי גם לכתוב את זה. מצבו לא כ"כ גרוע, אבל זה תמיד נותן לי תזכורת איפה אני עלולה לסיים.

 

[אם כבר אז כבר19]

לפי ההודעה שלך דווקא נראה

שהיכולות השכליות שלך לא שואפות לאפס.(או שבעצם את שואפת להגיע לאפס אבל הרמה בכלל לא כזו) ואני מאחל לך שתחיי לנצח עם הרבה יכולות שכליות ובלי שאיפות שיגיעו לאפס.. נ.ב. ההודעה מיועדת לדסדס

 

[שרהטבעות]

איפה את אני בא עכשיו

להמית, סתאאם קחי סיבוב על הקטנוע שלי זה מספיק

 

[R a c h e]

אין לי בעיה שלא להאריך את חייך אם

תגיעי למצב כזה ולי תהיה אפשרות להיות מעורבת בכך, אבל לעשות המתת חסד (ד"ר קרבוקיאן) אסור לעשות בארץ ונראה לי שטוב שכך. אגב, זאת גם צוואתי בחיים במקרה ומישהו מכם יוכל שלא להתערב במקום שאני רוצה שלא יתערבו.

 

[rigoletto111]

אם את לא בהכרה מה זה משנה לך?

 

[miss mcmillan]

זאת שאלה טובה

השאלה היא מה גבולות ה"הכרה" הזו, האם מי שבהגדרה "ללא הכרה" כן חש סוג מסויים של כאבים, האם הוא מודע במשהו למציאות אבל חסר כל יכולת לשלוט בגופו או לתקשר. אין לי מושג אם הרפואה יודעת בבטחון מלא מה רמת ה"חיים" האמיתית של אדם שאינו בהכרה כביכול. אני לא בהכרח אומרת שהוא כן (כמו שאוהבים המתנגדים הגדולים להמתות חסד לצייר, איך שהוא שומע שהולכים לנתק אותו, והוא מתמלא אימה, ולא יכול לצעווווווק! לאאאאאאאאאאאאא! וכו'

)- אבל גם לא אומרת שלא, כי לא יודעת.

 

[uri80]

גם אם הוא חש בכאבים, אבל לא מודע

לכך, האם זה משנה? ואם ימצאו דרך לרפא אותך אח"כ? נראה לי שאני הייתי נאחז בכל שביב תקווה אפשרי, גם אם יהיה קלוש ביותר. דרך אגב, אדם שלא מעוניין בדעה צלולה שיאריכו את חייו ומודיע על כך-לדעתי זו זכותו המלאה. לא רואה מדוע המדינה צריכה להתערב בכך מלכתחילה.

 

[miss mcmillan]

במה זה שונה מאדם שמנסה

להתאבד- ונכשל- ומאשפזים אותו בכפייה במוסד סגור כדי שלא ינסה שוב, ויצליח? זה רצונו, לא?

 

[uri80]

אם אדם באמת רוצה להתאבד

לא אני ולא את, נוכל לעצור אותו. דרך אגב-גם במקרה זה אני חושב שמדובר בזכותו המלאה, עד כמה שזה לא מקובל ועד כמה שהמעשה הזה הוא טיפשי ופחדני לחלוטין.

 

[יהודה המכבי 56]

מבחינה מוסרית זו זכותו

אבל תחשוב איך היית מתנהג אם הבן שלך היה מתגייס, נכנס לדכאון ורוצה להתאבד. האם לא היית מנסה למנוע זאת ממנו? יש כאן אינטרס חברתי מובהק.

 

[uri80]

חס וחלילה, הרי זו תהיה פגיעה

ברכוש צה"ל

ברור שהייתי מנסה למנוע זאת ממנו. עדיין, אם בן אדם צלול בדעתו ובריא בנפשו (לא יודע עד כמה המונח "בריא בנפשו" קביל במקרה של אדם המעונין להתאבד), לא משנה עד כמה אני חושב שהמעשה טפשי -זו זכותו. בדיוק כמו שמישהי מחליטה לעבוד בעסקי הפורנו (חזרתי לויכוח ישן כאן), זהו מעשה טפשי לדעתי ועדיין- זו זכותה המלאה. אני מסוגל להבין אנשים כמו מוטה גור שבחרו להתאבד בגלל מחלה קשה ולא ליפול למעמסה על משפחתם. עדיין, אינני מבין אנשים שמתאבדים כי בשלב מסוים בחייהם לא טוב להם מסיבות אלה ואחרות. אני רואה בחיים כאן זכות. מי שמחליט לוותר עליהם סתם כך בקלות כזו הוא סוג של אוויל. זהו ויתור על העתיד ללא אפשרות לחרטה. פשוט חבל.

 

[האיש והמסכה]

למה אוויל?

מי שלא רואה אפשרות להתקדם וליהנות מהחיים למה לו חיים? ואל תספר לי שהחיים הם מתנה ובלה בלה בלה..

 

[miss mcmillan]

אתה יודע מה אומרים לגבי

"החיים הם מתנה"... (

אחחח איזה פרדוקס יפה

) -"שונא מתנות יחיה".

 

[יהודה המכבי 56]

חח אהבתי

 

[uri80]

אני אוהב מתנות כאלה ../images/Emo13.gif

 

[דסדס]

../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

 

[יהודה המכבי 56]

אנשים בשואה סבלו ייסורי איוב

ורובם בכל זאת לא התאבדו. כשאדם שנראה לכאורה בסדר מחליט להתאבד, כנראה שהוא נמצא במצוקה נפשית קשה במיוחד, והוא מתכנן את מותו לא ממניעים אוביקטיביים ובדעה צלולה, אלא מבעיה שיכולה להיות זמנית בלבד. לכן על החברה להציל אותו ממוות. אצל חולה סופני המצב שונה. פעמים רבות הוא מבין שאין יותר טעם להמשיך לסבול ולהיות למעמסה על החברה. במקרים כאלה יש לאפשר לו למות בכבוד, וכך באמת פסקו בתי המשפט בארץ לא אחת.

 

[uri80]

בדיוק! וזו בדיוק הסיבה לכך שאינני

מצליח להבין אנשים שבוחרים להתאבד. מישהי פעם תארה לי את ההרגשה הזו כאילו הקירות סוגרים עליך, הכל שחור מסביב ואין שום תקווה לעתיד, לכלום. אני באמת לא מצליח להבין את ההרגשה הזו. הרי בשואה אנשים איבדו משפחות שלמות, חיו בגהינום ממשי במשך שנים ועדיין רבים הצליחו להשתקם. אם אנשים כאלה הצליחו לעשות זאת, למה אחרים שסבלם הוא אפסי לעומתם לא יצליחו? עניין של קנה מידה אני חושב (ואולי קצת כימיה לא תקינה לפעמים, אין לי מושג) ואחרי כל זה ולמרות זאת - אני בהחלט חושב שאדם שבוחר בכך מרצונו החופשי-זכאי לעשות זאת.