יש לי בעייה
איבדתי את החבר הכי טוב שלי, בפיגוע לפני שבוע. קניתי 3 ספרים בנושא האובדן וקראתי אותם: 1. אובדן - של תמר גרנות 2. המוות חשוב לחיים - של ד"ר אליזבת קובלר-רוס 3. חיים לאחר אובדן - של בוב דייטס (הסדרה לשיפור איכות החיים) בהתחלה נראה שהכל עובד לפי הספר, תגובת ההלם הראשונית, הבכי ההיסטרי, הטשטוש, הכאב שקורע מבפנים, השיכחה ממש הכל הולך לפי הספר אבל פתאום, בבת אחת זה נפסק עוד לא שבוע עבר, ואני כבר חזרתי לחייך, לאכול, לשחק במחשב, לצאת מהבית (לקחת את הכלבה לוטרינר, לקנות במכולת) ובאיזשהו מקום זה לא בסדר, איך זה שאני לא מסתכלת על התמונה שלו ובוכה? מה השתנה? איך זה שאני מחייכת? זהו? עבר לי? כבר לא כואב לי? תהליך ההחלמה מהאבל התפקשש איפשהו, לא יכול להיות בשום פנים ואופן שקפצתי לשלב האחרון פתאום. לא הגיוני. למה לא? כי אני לא מסוגלת לקרוא שוב את הכתבות על הפיגוע לא מסוגלת להעלות זכרונות ולא מסוגלת לשבת ולכתוב לו סוף סוף מכתב פרידה אני יודעת שהוא מת, חזרתי ואמרתי את זה שוב ושוב, כדי לקלוט את זה לפני שנה איבדתי אדם יקר נוסף שגם כן נרצח ותהליך האבל וההחלמה ממנו היו באמת לפי הספר, מההתחלה ועד הסוף הגבתי בהיסטריה, בכיתי במשך שבוע, אני לא זוכרת הרבה מאותה תקופה, לקח לי כמה חודשים טובים לקלוט שהוא איננו, לעכל את זה ולהשלים עם זה. יומיים אחרי הרצח שלו, כבר כתבתי לו מכתב פרידה אמיתי ומרגש שיצא מהלב, מאז כתבתי לו עוד כמה פעמים. ובאמת כשסוף סוף הרגשתי שחזרתי למסלול, ואני מתפקדת היטב, ומבט על התמונה שלו לא גורם לי לכאב בלתי נסבל אלא רק לכאב ועצב עמום כזה... דווקא אז, נהרג החבר הכי טוב שלי והנה הפעם, משהו לא בסדר בתהליך. מה עושים?
איבדתי את החבר הכי טוב שלי, בפיגוע לפני שבוע. קניתי 3 ספרים בנושא האובדן וקראתי אותם: 1. אובדן - של תמר גרנות 2. המוות חשוב לחיים - של ד"ר אליזבת קובלר-רוס 3. חיים לאחר אובדן - של בוב דייטס (הסדרה לשיפור איכות החיים) בהתחלה נראה שהכל עובד לפי הספר, תגובת ההלם הראשונית, הבכי ההיסטרי, הטשטוש, הכאב שקורע מבפנים, השיכחה ממש הכל הולך לפי הספר אבל פתאום, בבת אחת זה נפסק עוד לא שבוע עבר, ואני כבר חזרתי לחייך, לאכול, לשחק במחשב, לצאת מהבית (לקחת את הכלבה לוטרינר, לקנות במכולת) ובאיזשהו מקום זה לא בסדר, איך זה שאני לא מסתכלת על התמונה שלו ובוכה? מה השתנה? איך זה שאני מחייכת? זהו? עבר לי? כבר לא כואב לי? תהליך ההחלמה מהאבל התפקשש איפשהו, לא יכול להיות בשום פנים ואופן שקפצתי לשלב האחרון פתאום. לא הגיוני. למה לא? כי אני לא מסוגלת לקרוא שוב את הכתבות על הפיגוע לא מסוגלת להעלות זכרונות ולא מסוגלת לשבת ולכתוב לו סוף סוף מכתב פרידה אני יודעת שהוא מת, חזרתי ואמרתי את זה שוב ושוב, כדי לקלוט את זה לפני שנה איבדתי אדם יקר נוסף שגם כן נרצח ותהליך האבל וההחלמה ממנו היו באמת לפי הספר, מההתחלה ועד הסוף הגבתי בהיסטריה, בכיתי במשך שבוע, אני לא זוכרת הרבה מאותה תקופה, לקח לי כמה חודשים טובים לקלוט שהוא איננו, לעכל את זה ולהשלים עם זה. יומיים אחרי הרצח שלו, כבר כתבתי לו מכתב פרידה אמיתי ומרגש שיצא מהלב, מאז כתבתי לו עוד כמה פעמים. ובאמת כשסוף סוף הרגשתי שחזרתי למסלול, ואני מתפקדת היטב, ומבט על התמונה שלו לא גורם לי לכאב בלתי נסבל אלא רק לכאב ועצב עמום כזה... דווקא אז, נהרג החבר הכי טוב שלי והנה הפעם, משהו לא בסדר בתהליך. מה עושים?
