יש לי בעייה...

[חנה בית הלחמי]

יש לי בעייה...

בתקופה האחרונה נכנסתי הנה מעט, כי הייתי עסוקה בנושאים אישיים ומקצועיים וטרודה מכדי לגלוש בפורומים. ההרגל נקטע ו...יש לי בעייה פתאום כשאני מספרת על עומר. הוא נראה לי ישות עצמאית כעת (יותר מבינקותו כנראה), שיש לשאול את דעתו אם הוא מעוניין בחשיפה הזו או לא. חוסר הנוחות שלי הולך וגובר, גם אם לפני חצי שנה לא ממש חשתי ככה. אולי זו ההגעה לכתה א´, אולי זה פער הגילאים מול רעות - משהו השתנה בתפיסתי אותו. גם דברים שצרמו לי בתקופה האחרונה בהקשר לחשיפת ילדים - משאית הילדים במצעד הגאווה, תמונות ילדים בפורומי הורים ברשת וכולי, חידדו אולי את התחושה. חושבת את הדברים בקול רם...מה דעתכן ?

 

[מלמלה]

מסכימה איתך ובגדול

אני לא חושפת את שמי, שמות הבנות, ובטח לא את התמונות שלהן אם הן ירצו בשלב יותר בוגר בבקשה כל זמן שהן אינן מבינות לא נראה לי שיש לי זכות לחשוף אותן במיוחד שלעולם אין לדעת מי מגיע לאיזה מידע דרך הפורום זה או אחר וכבר שמעתי כל מיני סיפורים על הטרדות שונות ומשונות כאשר אני נמצאת בשיחה פרטית זו או אחרת אני כן חושפת את שמות הילדות ושלי למי שאני מכירה ולפי בחירה שלי

 

[חני ב]

לי ממש אין בעיה עם החשיפה

ולא פעם אני אומרת לגל "כתבתי עליך בפורום", או בצחוק "אספר עליך..." אבל, תמונות לא!

 

[לאה_מ]

אני מאד מבינה אותך

והאמת, שהמחשבות האלה עוברות גם אצלי לפעמים, ואצלך הבעיה עוד יותר אקוטית, משום שאת גולשת בשמך המלא. מצד שני, מה לגבי התייעצות עם חברים או עם קרובי משפחה לגבי הילדים? הרי במקרה כזה אנו חושפים את הסיפורים האלה בפני אנשים שמכירים את הילדים. לפחות בפורום, אמנם החשיפה היא בהיקף נרחב יותר, אבל באיזה שהוא מקום, היא נעשית בפני זרים, לא בפני מישהו שמכיר אותנו. אני באמת לא יודעת מה עדיף - אבל אני יודעת שחייבים להתייעץ איפשהו...

 

[דסי אשר]

גם אני מבינה אותך חנה, וחושבת

על כך הרבה. וילדי שלי מאד גדולים, ובהחלט יכולים בקלות, סתם בעת שעמום להכנס לפורום. וכמוך- אני כותבת בשמי המלא. למרות זאת, אני לא משנה את התנהגותי- ואני לא גאה על כך. רק לפני כמה ימים כתבתי על כך לאחת הגולשות של הפורום, שפנתה אלי בעבות תוכן של אחד הדברים שכתבתי לגבי ילדי ה"גדולים". כתבתי לה על החשש שלי, מפני תגובה של כעס, על השאלה "איך היא יודעת עלי?" - אני לא מורגלת בשקרים לבנים. האם אתה הכתבתי, אמרה לי, שהיא מבינה את הדמות המדוברת, ואותי, אבל נסתה לנחם אותיבכך, שיצא משהו טוב מזה. לא נרגעתי... ואצלי אין צורך בהתייעצות לגבי ילדי- אלא אני מביאה מנסיון חיי כאם, להמחיש דברי, כך שזה "חמור יותר". גם אחרות, לא כולן דווקא כותבות בהיבט של התייעצות, אלא לשם הצגת טעוניהן, מביאות את נסיונן האישי כדוגמא. אין לי תשובות... דסי

 

[droli]

גם אצלי צצה הבעיה מדי פעם,

ישנם אנשים שמכירים אותי ואת בנותי, ויש את בתי שגולשת לפורום שלי.. ואז לצערי אני נמנעת מלספר דברים. אבל אני מצליחה לאלתר.

 

[חוה 1]

אני חושבת שאת צודקת

הרבה פעמים אנחנו כותבים ומרגישים שמדברים עם מספר אנשים מצומצם אבל בפועל יש פי 5 אנשים שקוראים ולא כותבים. לכן אני חושבת שבאמת צריך להזהר.

 

[חני ב]

ומי יודע זאת טוב יותר ממני?

נכון חוה?

 

[חנה בית הלחמי]

אגב, חני, כנראה שאני צריכה

להציץ בפורום שלך כי החל מעוד חודש אנחנו שם...

 

[חני ב]

בשמחה רבה ../images/Emo140.gif נקבלך

 

[חנה בית הלחמי]

את לא יודעת איזה צרה את מקבלת ../images/Emo6.gif

 

[חני ב]

ממש לא, אני עוקבת אחריך לפעמים

 

[נעה גל]

אני לא חושבת שזה קשור לגיל הילדים

לילד בן שנה יש את אותה זכות לפרטיות כמו לילד בגיל שש. אני מאמינה שלהורים יש את הזכות לקבוע מה לספר, בדיוק, כמו שיש להם הזכות לקבוע דברים אחרים בחיי הילדים. רמת החשיפה "המותרת והרצויה" תלויה מאוד ברגישות של ההורה לנושא. הדוגמא שעולה לי כרגע לראש היא יונת, שמאוד מקפידה בכל הקשור לפרטיות של הילדים שלה ולא מספרת עליהם כמעט דבר. אני, באופן אישי, הרבה פחות רגישה, ויחד עם זאת יש נושאים הקשורים אליהם שאני לא אעלה אותם כאן או בכל פורום אחר. ואני מודה שרמת הרגישות שלי עולה עם השנים. חנה - אף פעם לא מאוחר לשנות כינוי ולהתחיל לקרוא לילדים "הבן שלי" ו "הבת שלי". ודסי - בניגוד לכולנו, הילדים שלך כבר בוגרים ומבינים את המשמעות החשיפה באינטרנט, אפשר פשוט לשאול את דעתם. אולי תקבלי את ברכת הדרך ויחסכו ממך הלבטים

.

 

[vered4]

אני גם מנסה שלא לחשוף יותר מדי

כי זה אינטרנט, וזה פתוח לכל אחד, ולפעמים יש תגובות לא סבירות בעוצמתן. אם יש חשיפה אז זה ממש בעייתי. היה מקרה של אמא, שחשפה את את עצמה, את הבן שלה, ואת הכתובת בכל מקום. היה שלב שאנשים שהתרעמו על הגישות שלה, איימו אפילו לשלוח אליה עובדים סוציאליים. אז בנוסף לכך שהילד יכול להיות לא מאושר מהחשיפה, יש גם ענין של הגנה מהחשיפה.

 

[דסי אשר]

התשובה של הילדים ידועה מראש

ולכן התחושה הלא נוחה. יונת, כדוגמא הפוכה ממני, מביעה את דעותיה מבלי להביא דוגמאות. או משיקולים שאת הזכרת, אולי משיקולים עמוקים יותר, אינה ערה להם. אבל עובדה, יונת עושה זאת, ואני לא. אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שאני לא אסתתר מאחורי כינוי. אני מסה לתת לעצמי כל מיני תשובות, למה זה לא אסון, וכך ממשיכה, לא עם מחשבה רבה,לצערי. לא מושלמת בהכל. וביננו, הדברים שאני כותבת הם לא נוראיים, זה רק עקרון הפרטיות. יש ילדים, גדולים, שלא ירצו שאחרים, קרובים להם, יראו את האלבומים שלהם, כאשר הם היו תינוקות. הם רוצים, שאם זה יקרה, זה יבוא מהם. הילדים שלי, הם גם שלי-לא רק של עצמם. הילדים שלי, התמונות שלהם, כאשר היו קטנים, הם עולם האהבות והזכרונות שלי, שלא קשורות בכלל לעולם הרגשי שלהם. יש להם זכורונות אולי מאז, אבל הם שונים משלי. הם בני אדם נפרדים. כאשר אני פותחת את האלבומים שלהם, כאשר היו תינוקות, אני מתחילה לנשק את התמנות. אני כל כך אוהבת את התינוקות והילדים הקטנים שהיו לי פעם, ואני אוהבת אותם מאד היום כשהם גדולים. אני מנשקת הרבה תמונות. מוזרה? דסי זו רגישות אישית שלהם, אין לה הצדקה הגיונית,פרט לנושא הפרטיות. אבל אין שום רע בלהראות לאחרים תמנות של אנשים בוגרים כאשר היו קטנים, ואפילו תינוקות עירומים.

 

[יונת ש.]

אני לא מביאה דוגמאות?

מתוך ארבע הודעות שכתבתי רק עכשיו, שתיים כללו דוגמאות שלי ואחת דוגמא של אפרת (ואחת הצעה). ובאחת גם הזכרתי את הילדים שלי. באופן כללי אני משתדלת לשים דוגמאות במה שאני כותבת - זה מוריד את המלים הגבוהות לעולם האמיתי. מה שאני לא עושה זה לחשוף פרטים אישיים על אנשים אחרים - גם אם הם הילדים שלי. אני לא חושבת שכולם צריכים לאמץ את הגישה הזאת בתור מדיניות, אבל אני אישית מרגישה לא נוח לחשוף אנשים אחרים במקום ציבורי ללא הסכמתם המפורשת. כשכתבת שאני עושה זאת אולי משיקולים עמוקים יותר, שאינה ערה להם - למה בדיוק רמזת?

 

[דסי אשר]

הי יונת- לא על כל דבר נראה

לי שאני ואת נרצה לפתוח, אפילו לא בתיבת מסרים. ברור שמה שאת לא יודעת עליו, אין טעם שאני אגיד אותו/אכתוב אותו, ובטח שלא בעמוד הפורום. יכול להיות שאני טועה, ויכול להיות שאני צודקת, אבל מערכת יחסים שמתפתחת באינטרנט, גם עם אנשים שאני מתכתבת מהפורום, אינה זהה למערכת יחסים שמתפתחת פנים אל פנים. דסי

 

[She Dolphin]

גם אני ובן זוגי התלבטנו בנושא...

ובסופו של דבר, החלטנו להופיע בשמנו האמיתי, ולהשתמש בשם האמיתי של תומר (אני אמנם שיניתי את שלי, אבל לא מסיבות של אנונימיות, אלא מסיבות של מקוריות

- יש המון "גלית", ו"אמהות של תומר ברשת"...). הנימוק שלנו הוא, שעל מה שמביך אותנו, או נראה לנו שלא ראוי לדבר עליו בפומבי, אנחנו לא נדבר בכל מקרה, (ואנחנו באמת נזהרים כשאנחנו מספרים על בני משפחה בוגרים) ומכיוון ששנינו אנשים אופטימיים שמאמינים שהעולם הוא בסך הכל מקום טוב (במיוחד כשאתה מחליט להפוך אותו לכזה) אין לנו מה לחשוש. אין ספק שקיים סיכון מסויים (כמו שמישהי בפורום הנקה מספרת שיש מישהי שרודפת אחריה בפורומים השונים ומטרידה אותה

...) במיוחד לאור העובדה שאנחנו כותבים בין היתר גם על נושא שנוי במחלוקת

, אבל החלטנו שאנחנו מוכנים לקחת את הסיכון. דבר אחד בטוח, כשתומר יגיע לגיל שבו הוא ירצה (אולי) להטיל ווטו, אנחנו נכבד את זה, ונרד למחתרת

.

 

[יונת ש.]

למה לא תשאלי אותו?

נראה לי שהוא כבר מספיק גדול בשביל להבין את המשמעות של הודעות עליו כאן בפורום (הפומביות, הקביעות, וכו´).