infatuation
New member
יש לי בעייה עם אלאניס...
משהו ששמתי לב אליו כבר די מזמן, אבל הדחקתי, ועכשיו בדיסק החדש זה עוד יותר בולט..זו בעייה בהלחנה שלה.. ובצורת הכתיבה היא חוזרת על עצמה במבנה הלחן, וכנראה בעקבות זה גם בכתיבה.. יש שיר, בתים יפים, מוזיקה מוצלחת ביותר, פזמון חמוד, ואז יש (בכל שיר) את השתי שורות האלה, וזה תמיד שתי שורות, ששונות משאר השיר ומשאר המבנה של המנגינה.. מבינים למה אני מתכוונת? זה כאילו היא משועממת מהלחן של עצמה בשלב מסויים ומרגישה צורך לשנות אותו.. אז היא מוסיפה עוד שתי שורות כדי להכניס עניין.. לא שאני אומרת שכל שיר בנפרד מאוד יפה, אבל כשמסתכלים / שומעים את כולם ביחד, במכלול, אז זה עניין שחוזר על עצמו..
משהו ששמתי לב אליו כבר די מזמן, אבל הדחקתי, ועכשיו בדיסק החדש זה עוד יותר בולט..זו בעייה בהלחנה שלה.. ובצורת הכתיבה היא חוזרת על עצמה במבנה הלחן, וכנראה בעקבות זה גם בכתיבה.. יש שיר, בתים יפים, מוזיקה מוצלחת ביותר, פזמון חמוד, ואז יש (בכל שיר) את השתי שורות האלה, וזה תמיד שתי שורות, ששונות משאר השיר ומשאר המבנה של המנגינה.. מבינים למה אני מתכוונת? זה כאילו היא משועממת מהלחן של עצמה בשלב מסויים ומרגישה צורך לשנות אותו.. אז היא מוסיפה עוד שתי שורות כדי להכניס עניין.. לא שאני אומרת שכל שיר בנפרד מאוד יפה, אבל כשמסתכלים / שומעים את כולם ביחד, במכלול, אז זה עניין שחוזר על עצמו..
