יש לי בעיה...

[just me 23]

יש לי בעיה...

שמאוד מציקה לי. אני קנאית. אבל קנאית "בשקט" כלומר - לא מוציאה החוצה. ואני רוצה להפסיק להיות כזאתי - זה משתלט לי על החיים. זה בקשר לכולם. לסביבה שלי. קנאות מטופשת שכזאת שרק עושה לי רע, שלא נותנת לי להנות, שאוכלת אותי מבפנים. אם אני שומעת שחבר'ה מהאוניברסיטה יוצאים ומבלים אני מקנאה - למה לי אין חברים טובים באוניברסיטה שאני יכולה לצאת איתם? בכלל כשאני שומעת שכאילו למישהו אחר יש "חיים" ולי אין..אני מקנאה. קנאה פנימית כזאת שאוכלת את הלב, שעושה לי רע על הלב משהו בסגנון של "למה להם כן ולי לא" כן, אני יודעת, קנאה של ילד בן 3. מטופשת כזאת. גם עם חבר שלי - אני מקנאה. הוא התגייס עכשיו חזרה לצבא (אנחנו גדולים..שלא תטעו) וטוב לו שם, הוא פגש אחלה אנשים ואני באמת שמחה שטוב לו שם, אבל שוב השמחה לא שלמה כי הקנאה המטופשת הזאת שוב מזדחלת לבפנים - למה לי לא היה טוב בצבא?למה אני סבלתי ולו טוב? וכשהוא קיבל מצטיין קורס אז שמחתי אבל קינאתי בו זמנית..וכשהוא סיפר לי שהסוציומטרי שלו יצא הכי גבוה מתוך 50 חבר'ה, אז שמחתי שיש לי כזה חבר אהוב אבל קינאתי בו זמנית. כאילו אני והוא משדרים על גל שונה בכל מה שקשור לחברים. אני שקטה ומופנמת ורק עם החברים הקרובים באמת באמת (ומספרם ספור ביותר) אני מעיזה להפתח לגמרי, להיות אני בלי כבלי הביישנות. והוא מסוג האנשים שמסתדר עם כולם , תנו לו ערס תנו לו פרחה תנו לו חנון תנו לו מבוגרים, ילדים.. מה שלא יהיה הוא ימצא את מקומו, וידע להקסים את כולם. הוא תמיד יהיה מרכז הערב, זה שיצחיק ויקסים את כולם ואני זו שיושבת שקטה בצד ולא מתבלטת. בכלל אני לא מתחברת בכזאת קלות וגם באוניברסיטה אין לי הרבה חברים. וזה בעיקר מה שאוכל אותי מבפנים, הקטע החברתי הזה. למה אחרים כן מצליחים ליצור קשרים, להכיר אנשים חדשים ולהתקרב אליהם בכל כך קלות, ואני לא מצליחה? זה מקור כל הרע. המחשבות האלו שרודפות אותי. ואני רוצה להפסיק עם זה. אני מנסה כל הזמן להעיף את המחשבות האלו ובמקומן להסתכל רק על חצי הכוס המלאה, על כל מה שיש לי, אבל זה לא עוזר...

 

[איש קש 19]

פעם ראשונה שאני נכנס לכאן

ואין לך מושג כמה אני מרגיש אותו דבר. גם אני קנאי מאותו סוג. בכל דבר. כשאני מסתכל על איפה שאני עומד היום, אין לי על מה להתלונן, יש לי כמה חברים טובים, אני יוצא לבלות לא מעט, אני משרת במקום שעד לפני שנה חלמתי להגיע אליו. אבל אני לא מרוצה. אני לא מאושר. אני מקנא בכל אחד שנראה מאושר, שיש לו משהו שלי אין, וזה לא רק באנשים שקרובים אלי. אני מקנא בחברים שלי כשהם יוצאים לבלות עם חברים מהצבא, אני מקנא באנשים שלא עובר שבוע בלי שתהיה להם מישהי, אני מקנא באנשים עם יותר ביטחון עצמי ממני. בכל דבר שגורם לי להרגיש כאילו אני מפספס משהו. אני מסוגל לקנא בך כרגע, על זה שאת נמצאת בקשר, כשאני לא יכול לזכור איך קראו לחברה האחרונה שלי. וזה מציק, כי יש אנשים שאני רוצה שיהיה להם טוב, אבל מתסכל אותי שלא טוב לי כמוהם. וכמו שאמרת, הפיתרון היחיד זה לשנות את הגישה, להתסכל על התמונה המלאה. להבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. שגם להם יש על מה לקנא בך. שאת לא יכולה להנות מכל דבר, שהחיים לא יכולים להיות מושלמים, זה פשוט לא ריאלי. זה לא קל לקבל את זה, אבל אין פיתרון אחר.

 

[אמוניים]

בחור, אהבתי את תגובתך

יש לך ראש טוב. שיהיה רק בהצלחה

 

[adam33]

להוציא בחוץ

מה שבעצם את אומרת זה מה שלאנשים יש בלב אבל הם לא מוציאים ואומרים.. יישר כח על הכינות מבחינתך.. אם הית שואלת אותי היתי מציע לך לא לצפות לשלמות מעצמך ותמיד תגידי לעצמך שכל מה שקורה זה לטובה כי גם כשלא נראה לנו אנחנו תמיד מקנאים למישהו האחר ושבעצם בדיעבד זה לא היה הזמן שהיה מגיע לנו..

 

[tamarbsor]

גם אני די כזו...

אני בהחלט חושבת שיש אנשים רבים שמרגישים כמוך. גם אני אחת כזאת. גם אני מקנאה הרבה פעמים באחרים, אבל בשקט. אני חושבת שאפשר קצת להתמודד עם זה במספר דרכים (אני לא אומרת שזה נעלם קליל, אבל לפחות מרגישים קצת יותר טוב): א. אם את חושבת שבא לך לצאת עם אנשים מהאוניברסיטה, תזמי את בעצמך את היציאה! (אמנם מביך בעמים/ פעמיים הראשונות- אני מודה, אבל אם את רוצה חברים, את צריכה לגרום להבין להבין את זה- הם לא יכולים לנחש!) ב. אולי כדאי לך למצוא איזושי מיסגרת- חוג, פעילות שונה אחה"צ, בה יהיה לך איזשהו רקע משותף עם הנוכחים בו- למשל שיעורי התעמלות/ ריקוד/ (על הרצאות אני לא מדברת כי אני מניחה שיש לך מספיק באוניברסיטה...) וכדומה. כך יש לך גם אפשרות להתחלת שיחה עם האנשים החדשים, ויכול להיות שיהיה לכם נושאי שיחה- או לפחות התחלה של נושאי שיחה משותפים- זה גם יגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך. ג. לגבי החבר שלך- אני האמת חושבת, שאם את מופנמת ושקטה, להיות עם בחור מוחצן ודברן זה יתרון גדול- יש להניח שיש לו הרבה חברים/ מקרים, והנה הוא עשה לך את העבודה הקשה, את רק צריכה לנסות ולשמר את הקשרים הללו. בשורה התחתונה, צריך לעשות משהו! לא לתת לזמן לעבור ולבכות על מר גורלך- קחי את גורלך בידיך

 

[1המתנה]

אני לא קנאי

אבל חבר טוב שלי (כיום אנחנו ממש לא חברים) היה מקנא בי בכל דבר, וזה ממש לא נעים שיש לך חברים כאלו.. לפי דעתי כדי "להיפטר" מהקנאה צריכים דבר ראשון להסתכל על מה שיש לנו, לשמוח על מה שיש בחלקנו. כל יום להשתדל להסתכל על הכוס המלאה. לא בהשוואה כלפי אחרים, אלא כלפי עצמנו: מה יש לנו שעושה לנו טוב. על המשפחה הבריאה שסביבנו, על חברים (אפילו מעטים) שיש לנו תקשורת טובה איתם, על היכולות שלנו, על הכשרונות שלנו, על מה שהשגנו, ועל מה שעוד נשיג. כלומר, הנקודה היא שצריך כל פעם (ממש כל יום לפני השינה) למלא איזה דו"ח כלפי עצמנו אבל חשוב שהוא יהיה רק כלפי עצמנו בלי קשר או בלי להשוות לאחרים. דבר נוסף תמיד תזכרי שמה שאת רואה אצל חברים, לא תמיד זה התמונה המלאה. לכי תדעי מה קורה אצל אנשים בבית, איזה יחסים יש להם עם החברים או הבן\בת זוג, מה קורה אצל אנשים בלב. אומרים שלא כל מה שנוצץ - זהב. זה נכון בכל דבר אנחנו לא תמיד רואים תמונה מלאה וכוללת. ותאמיני לי הרבה פעמים לא היית מוכנה בחיים להחליף את כל מה שיש לך בכל מה שיש אצל אנשים אחרים - "כעיסקת חבילה". אם תמיד תזכרי את שתי הנקודות האלו, יהיה לך קל יותר לשמוח במה שיש לך - בלי קשר לאחרים!! יום טוב.