יש לי בעיה..

[shuala]

יש לי בעיה..

כל עניין החרדה התחיל אצלי לפני בערך חצי שנה. באמצע הייתה הפוגה , חשבתי שיצאתי מזה ואז זה חזר. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ,חשוב לציין שבשיטה דינאמית ולא קוג' התנהוגתי וזה לא ממש עוזר, למען האמת אני די מדוכאת (משהו שלא הייתי קודם) אני מרגישה שאין אפשרות לצאת מהחרדה הזו, אני מפחדת להישאר ככה כל הזמן יש לי מחשבות אובדניות משהו שבחיים לא היה לי, ואני בכלל לא רוצה להתאבד אלא לחזור לעצמי ולחיים שלי אבל זה נראה לי כל כך בלתי אפשרי.. אולי טיפול קוגנטיבי הוא הפתרון? אשמח לשמוע את דעתכם. שועלה

 

[שריד]

טיפול קוגניטיבי בדיכאון ואובדנות

טיפול קוגניטיבי התנהגותי נחשב יעיל ביותר בדיכאון וחרדה. ברם אולם, במקביל כדאי להוועץ בפסיכיאטר, יתכן ואת יכולה לחסוך לעצמך זמן רב של סבל על ידי התאמה של טיפול תרופתי במקביל לטיפול הקוגניטיבי. מה דעתך ? שריד

 

[יעל ניסן]

אני מסכימה עם שריד

ומוסיפה לך מידע: דיכאון וחרדה הרבה פעמים הולכים ביחד בעיקר בגלל המרכיב המחשבתי המלווה את שניהם. שאלת השאלות בבסיס החרדתי הוא "מה יהיה" - וכשאין על השאלה הזו תשובה (כי באמת זו שאלה ללא תשובה - אף אחד לא יודע מה יהיה באמת) - מרגישים חוסר אונים ואז מתחילות המחשבות הדכאוניות: אני אף פעם לא אצא מזה, אין לי מושג איך להתחיל להתמודד, זה יותר מידי מסובך בשבילי... אולי עדיף למות כדי לסיים את הסבל. בטיפול קוגניטיבי תלמדי לעשות סדר במחשבות שלך, להפריד בין מחשבה הקשורה למציאות לבין מחשבה שקשורה רק לרגשות שלך - ולאט לאט עם הסדר תלמדי להחליט החלטות ולנווט את חייך בעצמך.

 

[ocean boy 22]

מה ז"א..

להפריד בין מחשבה הקשורה למציאות לבין מחשבה שקשורה רק לרגשות

 

[shuala]

תודה לשניכם על התגובות-

לגבי טיפול תרופתי- זו לא אופציה מבחינתי גם בגלל שאני לא רוצה להכניס לגוף שלי את הכימיקלים האלה וגם כי זה לא פותר את הבעיה, זה רק מרגיע את הגוף ועם זה אני עוד מצליחה להסתדר. זה ברור לי ב100 אחוז שיש לי מעין "כשל מחשבתי" , כל ההרס נוצר מהמחשבות שלי, כל הדיכאון הזה נובע מזה שאני בחרדות כבר חצי שנה ואין לי מושג איך לצאת מזה, גם הטיפול הפסיכולוגי (דינאמי) עוזר לי נקודתית ואז אני הולכת הביתה ונכנסת לסרטים מחדש, לא יודעת איך להתמודד כשזה 'תוקף' ואני כל כך אהבתי את החיים שלי מקודם ופתאום עכשיו פשוט בא לי למות מרוב שנמאס לי ואני לא יודעת איך לצאת מזה.

 

[יעל ניסן]

לומדים

*לצאת* מכשלים מחשבתיים ע"י כך שמאמנים את המחשבות לפעול בנתיבים אחרים וחדשים ולא רק בנתיבים הללו שאת מכירה כבר ושהם לא יעילים לך או לא מובילים אותך לשום מקום. עוד לומדים להתייחס למחשבות בערבון מוגבל. "סרטים" זה כשאת חושבת כל מיני דברים ומחשבות הן לא המציאות, הן רק המחשבות שלך. הרי כמו "סרט אימה" אפשר גם להיכנס ל"סרט רומנטי" או "סרט אקשן"... כולם לא תקפים באותה מידה כי הם רק סרט ולא החיים שלך בפועל. כדי להתקדם עליך ללמוד להתייחס למחשבות כמחשבות ולא כמציאות.