יש לי בעיה

[בילבי בת הגרב]

יש לי בעיה

עם החיים.. אני לא יודעת למה אני בכלל רושמת פה זה נראה לי מגוחך אבל אני חייבת להוציא את זה כי הבטחתי שאני לא יעשה שטויות... אני בת 17 יש לי חבר שאני מאוד אוהבת אותו.. מבחוץ נראה כאילו יש לי הכל אבל מבפנים הכול שבור.. ההורים שלי רק מנסים להגן עליי ואני יודעת שהם עושים הכל מתוך אהבה אבל אני לא ממש מסתדרת עם הדרך שהם עושים את זה יוצא לי לריב איתם המון ואני לא כמו הילדים המפונקים שרבים אני באמת משקיעה המון בבית מנקה אותו כול יום שישי עושה כביסה כלים.. באמת הכול אבל לפעמים אני מרגישה כאילו לוקחים אותי כמנקה. המצב עם ה"חברים" עוד יותר על הפנים עברתי ב"ס בתחילת י כי ההורים דיי הכריחו אותי ומאז הכול קרס.. החברים מהב"ס הישן התרחקו ושאני יוצאת איתם פעם בשבוע אני מרגישה תלושה.. החברים בבית ספר החדש אני מרגישה ממש לא קשורה אני יוצאת איתם וסובלת כל דקה.. ושניסיתי לדבר איתם (שני הקבוצות) כולם היו נחמדים ליום אחד ואז זה עבר.. אני מריגשה כאילו הם תמיד מנצלים אותי רק שטוב להם.. בב"ס- אני תלמידה עם דיסלקציה אבל יושבת על 80 ועובדת קשה מאוד בשביל לגרד את זה ואף פעם לא מעריכים.. בגלל שאחותי הגדולה תמיד הוציאה מאיות אז תמיד יורדים עליי.. מה שגורם לי פחות להאמין בעצמי.. אין בערך יום שאני לא חושבת על המוות ועל התוצאות זה לא שאני רוצה להתאבד אני דווקא דיי מפחדת מלמות.. אבל לפעמים אני פשוט לא מבינה מה אני עושה בעולם הזה.. אני בכלל לא מוצאת אותי אחרי הצבא.. הצבא- אני רואה את זה כמוסד להזדמנות שניה להתחיל הכל המחדש.. אני נכנסת לאתרים של משפחות מתאבדים ומנסה לחשוב על זה שלי לא יהיה מי שירשום אחריי...וגם אם כן הם מתבגרים על זה כל כך מהר.. אנחנו משפחה ביעיתית אחי הגדול נפטר ומאז אנחנו דיי עקומים.. ההורים שלי בכלל לא מדברים איתי אליו כאילו הוא לא היה אני יודעת שזה הדרך שלהם.. אבל ככה זה יהיה גם איתי? החבר שלי הדבר היחיד שאני אוהבת יותר מהכול בעולם זה אהבה לא מתוארת כי שאני איתו שאני בעולם אחד העולם האמיתי שלי שאני יודעת שהכול סובב אותי ואותו וכול התשומת לב מופנת רק אליי ואין יותר תחרות אם בנות אחרות מי אני כזאת לא יפה והם יותר ואין יותר תחרות אחרים על זה שאני גרועה פשוט בהכול.. אבל הבעיה שאני לא תמיד איתו ומשום מה אני חושבת שלא ממש טוב לו להיות אם אחת כמוני... בקיצור אני לא יודעת מה אני רוצה מכם סתם ממש ממש הייתי צריכה להוציא את זה ואולי זה לא המקום אז סליחה מראש...

 

[מווווורע]

אני מגיבה רק כדי לומר לך

שקראתי מה שרשמת ולא יודעת זה דיי עשה לי משו.. אני אלך לישון בהרגשה רעה עוקצת משו גרמת לי לחשוב על דברים שלא רציתי לחשוב אולי זו השעה והעובדה שאני בחושך עכשיו ויש מן שקט רועש. כל מקרה לילה טוב לך

 

[Stillwater]

את בטוחה שאת לא אני?

דבר ראשון, אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש מגוחך כשאת רושמת כאן.זה נורמלי לגמרי לספר ולנסות להתייעץ עם אנשים בגילך, אבל אני ממליצה לך גם לפנות פרום תמיכה נפשית לצעירים של סה"ר. גם אני עברתי בית ספר בכיתה י' ועד עכשיו אני לא מוצאת את מקומי שם והקשר עם החברות מבית הספר הקודם לא ממש ניתק, אבל הוא כבר לא מה שהיה, במיוחד בגלל שכולם ישתנו (כולל אני) ואני לא מצליחה להתחבר, לא מרגישה שייכת אליהם. את יכולה להתחבר עם אנשים חדשים כמו, חברים של חבר שלך. אני גם מבינה אותך בקטע של החבר, גם לי היה חבר שנה וחודשים וזה נותן הרגשה של ביטחון, במיוחד כשאת איתו ותמיד יש לך למי לבכות ולמי להתלונן וגם כשאת שמחה תמיד יש לך את מי לשתף בזה. את לא צריכה בכלל לחשוב שלא ממש טוב לו להיות עם אחת כמוך! מאיפה הבאת את זה? אם לא היית מספיק טובה בשבילו הוא לא היה איתך! כל הכבוד לך שאת מוציא 80 בבית ספר, גם לי יש ליקוי למידה ובקושי ל75 אני מגיעה! אל תחפשי אנשים שיעריכו את זה, כל עוד את מעריכה את עצמך ואת ההשקעה שלך וזה עושה לך טוב לראות שהיה שווה להתאמץ תמשיכי כך, סה"כ זה משתלם רק לך, תעודת בגרות עם ממוצע 80 זה יפה מאוד, ואני הבנתי כבר די ממזמן שלא כולנו נולדנו למאיות (אפילו שכן הייתי רוצה ציוניים טובים יותר ואם הייתי טובה בלימודים הייתי מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי). ואם את חושבת שאת גרוע פשוט בהכל, תדעי שאת לא לבד,גם אני פשוט לא טובה בשום דבר! זה בנתיים מה שאני יכולה להגיד לך... אם את רוצה האיסיקיו שלי זה 105574504

 

[Ez sLeeP]

קודם כל,

תרגישי חופשי לכתוב ולחפש התייעצות. בשלב זה נועדו הפורומים, ברובם. ממוצע של 80 זה מעולה, וכמובן שתמיד יש לאן לשאוף, אבל זה הרבה מעל הממוצע, ואין בזה שום פסול. נראה לי כאילו ההערכה עצמית שלך לא משהו, וזה דבר שמאפיין המון והמון אנשים. את צריכה להבין כמה את באמת שווה, ועד שלא תביני את זה - אני חושש שהמצב לא ישתפר. עצה שלי היא לעמוד מול המראה כל יום, למשך זמן כלשהוא, ולחייך. פשוט לחייך. עם הזמן, תחפשי דברים שאת אוהבת אצלך, ולאו דווקא תכונות פיזיות. תאמיני לי שזה עובד, והמצב נוטה להשתפר. חשוב שלא תהיי ליד אנשים שעושים לך רע. זה לא תורם לך. אני מבטיח לך שברגע שתקריני ביטחון, ואושר, לא בצורה מוקצנת מידיי, המצב החברתי ישתפר פלאים. אני מסכים איתך בראייה של הצבא כמסגרת חדשה, שמאפשרת אופציות חדשות. אבל זה לא אומר שאת לא יכולה למצות את הקיים בהווה. אם את חושבת שהמשפחה שלך לא מעריכה אותך, אני ממליץ לשוחח בנידון. אני חושב שזה רק יועיל לשני הצדדים. לפעמים אנחנו גם לא נוטים לראות את התמונה המלאה. מאחל לך הצלחה ואושר בכל התחומים, נדבו'ש.