בילבי בת הגרב
New member
יש לי בעיה
עם החיים.. אני לא יודעת למה אני בכלל רושמת פה זה נראה לי מגוחך אבל אני חייבת להוציא את זה כי הבטחתי שאני לא יעשה שטויות... אני בת 17 יש לי חבר שאני מאוד אוהבת אותו.. מבחוץ נראה כאילו יש לי הכל אבל מבפנים הכול שבור.. ההורים שלי רק מנסים להגן עליי ואני יודעת שהם עושים הכל מתוך אהבה אבל אני לא ממש מסתדרת עם הדרך שהם עושים את זה יוצא לי לריב איתם המון ואני לא כמו הילדים המפונקים שרבים אני באמת משקיעה המון בבית מנקה אותו כול יום שישי עושה כביסה כלים.. באמת הכול אבל לפעמים אני מרגישה כאילו לוקחים אותי כמנקה. המצב עם ה"חברים" עוד יותר על הפנים עברתי ב"ס בתחילת י כי ההורים דיי הכריחו אותי ומאז הכול קרס.. החברים מהב"ס הישן התרחקו ושאני יוצאת איתם פעם בשבוע אני מרגישה תלושה.. החברים בבית ספר החדש אני מרגישה ממש לא קשורה אני יוצאת איתם וסובלת כל דקה.. ושניסיתי לדבר איתם (שני הקבוצות) כולם היו נחמדים ליום אחד ואז זה עבר.. אני מריגשה כאילו הם תמיד מנצלים אותי רק שטוב להם.. בב"ס- אני תלמידה עם דיסלקציה אבל יושבת על 80 ועובדת קשה מאוד בשביל לגרד את זה ואף פעם לא מעריכים.. בגלל שאחותי הגדולה תמיד הוציאה מאיות אז תמיד יורדים עליי.. מה שגורם לי פחות להאמין בעצמי.. אין בערך יום שאני לא חושבת על המוות ועל התוצאות זה לא שאני רוצה להתאבד אני דווקא דיי מפחדת מלמות.. אבל לפעמים אני פשוט לא מבינה מה אני עושה בעולם הזה.. אני בכלל לא מוצאת אותי אחרי הצבא.. הצבא- אני רואה את זה כמוסד להזדמנות שניה להתחיל הכל המחדש.. אני נכנסת לאתרים של משפחות מתאבדים ומנסה לחשוב על זה שלי לא יהיה מי שירשום אחריי...וגם אם כן הם מתבגרים על זה כל כך מהר.. אנחנו משפחה ביעיתית אחי הגדול נפטר ומאז אנחנו דיי עקומים.. ההורים שלי בכלל לא מדברים איתי אליו כאילו הוא לא היה אני יודעת שזה הדרך שלהם.. אבל ככה זה יהיה גם איתי? החבר שלי הדבר היחיד שאני אוהבת יותר מהכול בעולם זה אהבה לא מתוארת כי שאני איתו שאני בעולם אחד העולם האמיתי שלי שאני יודעת שהכול סובב אותי ואותו וכול התשומת לב מופנת רק אליי ואין יותר תחרות אם בנות אחרות מי אני כזאת לא יפה והם יותר ואין יותר תחרות אחרים על זה שאני גרועה פשוט בהכול.. אבל הבעיה שאני לא תמיד איתו ומשום מה אני חושבת שלא ממש טוב לו להיות אם אחת כמוני... בקיצור אני לא יודעת מה אני רוצה מכם סתם ממש ממש הייתי צריכה להוציא את זה ואולי זה לא המקום אז סליחה מראש...
עם החיים.. אני לא יודעת למה אני בכלל רושמת פה זה נראה לי מגוחך אבל אני חייבת להוציא את זה כי הבטחתי שאני לא יעשה שטויות... אני בת 17 יש לי חבר שאני מאוד אוהבת אותו.. מבחוץ נראה כאילו יש לי הכל אבל מבפנים הכול שבור.. ההורים שלי רק מנסים להגן עליי ואני יודעת שהם עושים הכל מתוך אהבה אבל אני לא ממש מסתדרת עם הדרך שהם עושים את זה יוצא לי לריב איתם המון ואני לא כמו הילדים המפונקים שרבים אני באמת משקיעה המון בבית מנקה אותו כול יום שישי עושה כביסה כלים.. באמת הכול אבל לפעמים אני מרגישה כאילו לוקחים אותי כמנקה. המצב עם ה"חברים" עוד יותר על הפנים עברתי ב"ס בתחילת י כי ההורים דיי הכריחו אותי ומאז הכול קרס.. החברים מהב"ס הישן התרחקו ושאני יוצאת איתם פעם בשבוע אני מרגישה תלושה.. החברים בבית ספר החדש אני מרגישה ממש לא קשורה אני יוצאת איתם וסובלת כל דקה.. ושניסיתי לדבר איתם (שני הקבוצות) כולם היו נחמדים ליום אחד ואז זה עבר.. אני מריגשה כאילו הם תמיד מנצלים אותי רק שטוב להם.. בב"ס- אני תלמידה עם דיסלקציה אבל יושבת על 80 ועובדת קשה מאוד בשביל לגרד את זה ואף פעם לא מעריכים.. בגלל שאחותי הגדולה תמיד הוציאה מאיות אז תמיד יורדים עליי.. מה שגורם לי פחות להאמין בעצמי.. אין בערך יום שאני לא חושבת על המוות ועל התוצאות זה לא שאני רוצה להתאבד אני דווקא דיי מפחדת מלמות.. אבל לפעמים אני פשוט לא מבינה מה אני עושה בעולם הזה.. אני בכלל לא מוצאת אותי אחרי הצבא.. הצבא- אני רואה את זה כמוסד להזדמנות שניה להתחיל הכל המחדש.. אני נכנסת לאתרים של משפחות מתאבדים ומנסה לחשוב על זה שלי לא יהיה מי שירשום אחריי...וגם אם כן הם מתבגרים על זה כל כך מהר.. אנחנו משפחה ביעיתית אחי הגדול נפטר ומאז אנחנו דיי עקומים.. ההורים שלי בכלל לא מדברים איתי אליו כאילו הוא לא היה אני יודעת שזה הדרך שלהם.. אבל ככה זה יהיה גם איתי? החבר שלי הדבר היחיד שאני אוהבת יותר מהכול בעולם זה אהבה לא מתוארת כי שאני איתו שאני בעולם אחד העולם האמיתי שלי שאני יודעת שהכול סובב אותי ואותו וכול התשומת לב מופנת רק אליי ואין יותר תחרות אם בנות אחרות מי אני כזאת לא יפה והם יותר ואין יותר תחרות אחרים על זה שאני גרועה פשוט בהכול.. אבל הבעיה שאני לא תמיד איתו ומשום מה אני חושבת שלא ממש טוב לו להיות אם אחת כמוני... בקיצור אני לא יודעת מה אני רוצה מכם סתם ממש ממש הייתי צריכה להוציא את זה ואולי זה לא המקום אז סליחה מראש...