יש לי בעיה.

[ה מ ש י ח]

יש לי בעיה.

אבא שלי הוא אחד האנשים שאני הכי מעריכה בעולם והכי אוהבת. אנחנו אפילו מדברים (!). לפני כ 4 חודשים עזבתי את הבית כדי ללמוד במקום אחר ודי נשבר לו הלב מזה שהאפרוחית הצעירה עזבה את הקן. (יש לי אח ואחות גדולים שכבר מזמן פרחו). (ונכד בן שנתיים וקצת) אני מדברת איתו כל יום והוא בא לבקר אותי הרבה (במידת האפשר) אבל אני רואה שהוא מדוכא ומרגיש זקן (בן 51) ואני לא יודעת איך אני יכולה לסלק ממנו את ההרגשה הזו. הוא מצידו מנסה להכחיש כדי שאני ארגיש יותר טוב עם עצמי אבל זה ממש לא עוזר. ההרגשה הזו התגברה כשקיבלתי את הצו הראשון. לא יודעת מה לעשות איתו, ולחזור לחיפה אני לא רוצה ולא יכולה.

 

[גלי®]

כמה שאני מבינה אותך (וגם אותו...)..

סביר להניח שצריך למצוא לו תחומי עניין שלא קשורים לפריסת כנפיו מעל האפרוחית שלו ... בעיה לא קלה , ואחריות כבדה במקצת עליך , ילדונת ... לא? תגידי , הוא מתחבר לאינטרנט לפעמים ? בפורום 50+ כאן בתפוז , התארגנה קבוצה מקסימה של חיפאים וסתם צפוניים , שנפגשים מידי פעם ...

 

[ה מ ש י ח]

הוא מתחבר לאינטרנט, אבל לא לתפוז

עד כמה שאני יודעת. יותר מתעניין בח´ברה. יש לו הרבה תחומי עיניין שלא קשורים אלי ואפילו יש לו חברה חדשה. אבל עדיין... אממ... אמרת שאת מבינה את שנינו. היית במצב הזה?

 

[גלי®]

טוב , אז בואי נתחיל בזה שאנחנו (בתי

ואני ) משפחה חד הורית ... בתי מתבגרת (צעירה ממך בכמה שנים) והולכת ומתרחקת ממני , באופן טבעי לגמרי... כשגדלים במשפחה חד הורית היחס בין הורה לילד הוא שונה לגמרי מאשר במשפחות דו הוריות ... לפעמים , הילד הוא גם קצת ההורה של ההורה ...ומכאן גם מובנת לי הדאגה שלך ... מהקצה השני : אבי התאלמן מאימי לפני חמש שנים ...לא מזמן (שנה ) , נפטרה סבתי (אם אימי) שגרה באגף אחר של ביתם ... הבית התרוקן לו פתאום ... באופן טבעי לגמרי , תשומת הלב שלו הופנתה אל אחי ואלי (אל אחי טיפה פחות מכיון שהוא "מסודר" קצת יותר : נשוי , משרה קבועה , בניגוד לי...)... לפעמים חששתי שמרוב דאגה לי הוא יקבל התקף לב ... בקיצור : מצב לא בריא לאף אחד מהצדדים , ואחריות ענקית ... הבעיה החלה להפטר כשאבי החל לגלוש : פתאום , יש לו תחומי עניין שלא נסבים מסביב לבתי ולי : הוא פוגש אנשים , מחליף דיעות עם אחרים ... בקיצור : חי... יווו ... איזה ארוך זה יצא ....

 

[גליה12]

היות ואני בגיל 51 ומרגישה הרבה

פעמים "דכאונית" אני מבינה אותו- קשה מאד למצוא תחומי עניין וחברויות חדשות / חברים חדשים- אבל מצד שני 51 זה בדיוק מחצית החיים- והקן ישאר ריק להמון המון שנים- ולכן כדאי לעשות את המאמץ ולמצוא חברה שמתאימה לו- לצערי ולצערך- זה דבר שרק הוא יכול לעשות- ואת עם כל הצער לא יכולה לעשות דבר חברויות שנוצרו מקשרים באינטרנט הן אחת הדרכים, חוגים, טיולים, לימודים- או כל פעילות משותפת אחרת יוכלו גם הם ליצור לו מסגרת- שאלה מה הם התחביבים שלו.. וחוץ מזה כל הכבוד לך על הדאגה!

 

[ה מ ש י ח]

לא זאת הבעיה..

יש לו המון חברים והרבה הרבה מה לעשות. לא משעמם לו. להפך. הוא צריך קצת לנוח. בגלל שאני כבר לא גרה איתו אז אנחנו פחות יוצאים לטיולים ביחד ומן הסתם פחות מדברים פנים מול פנים, שזה חסר גם לי, ועכשיו כשאני לא בבית הוא נוכח לדעת כמה גדלתי והתבגרתי ואני לא חושבת שהוא מסוגל לקבל את זה. אני לא רוצה שהוא ירגיש ככה כי זה מעציב את שנינו.

 

[פ י ט ר פן]

הרגש בדרך כלל מפגר קצת אחרי הארועים

ומכאן גם נולד המשפט " הזמן ירפא את הכל". לא שהזמן מרפא את הכל כמובן אבל בכל זאת לוקח זמן לקבל ולהתרגל למצב החדש. יש דברים שקורים לך כיום וחלקם מטבע הדברים חדשים והתחלות רבות מאוד הן סוף או שינוי של מצב קודם. היי רגישה כמו שאת עכשיו , אם הוא חש בזה הוא יודע שאת דואגת לו ושאכפת לך ממנו ומגורלו ובידיעה הזו יש כרבה כח ונחמה. ביתר הדברים ,יש לך קצת פחות שליטה אז תני לזמן לעזור לך. הסבלנות והרגישות שלך יעשו את שלהם ועם הזמן אביך ייקבל את המצב והוואקום הזה שנוצר בו ייתמלא בחומרים חדשים. בתקופה של ה"מילוי" זה כואב , גם לו וגם לך. זה רק מראה כמה אתם בעצם קרובים הכאב הזה ...

 

[ה מ ש י ח]

תודה רבה רבה רבה.

 

[הבת של השכנים]

מזדהה

מאחר ואין לי פתרון למצב ואני גם לא ממש בטוחה שצריך להיות פתרון, כי כך הם דרכי החיים אז לאות הזדהות אני אספר לך מה קורה בבית סיפרי - משפחתי אני מגיעה לבית של ההורים, מתרווחת על הספה וקוראת בשקידה את עיתוני השישי. בבית שלי אין לנו עיתונים, מסיבה קצת לא ידועה (עכשיו כשאני חושבת על זה). בעודי יושבת וקוראת, אמא שלי נכנסת מהעבודה, גמורה מעייפות, בקושי יכולה להוציא הברה מהפה שלא נדבר על משפט, מתיישבת מולי ובוהה. כשאני משלחת אותה לישון היא אומרת לי "נו, בחייך, אני רוצה להביט בך קצת. זה עושה לי טוב". נו, לא למות ממנה אבא שלי לא יותר טוב. לפעמים הוא מתקשר, שואל מה שלומי ואני מתחילה לפתח איתו שיחה על דא והא כדי שנפתח מעין אינטימיות טלפונית ואז הוא אומר "זה לא לטלפון, אני פשוט התקשרתי לשמוע את הקול שלך. התגעגעתי" כמובן שבכל פעם שאני מתקשרת הם אומרים לי תודה בסוף השיחה, כאילו שהרגע הצלתי אותם ממוות. הם אומרים לי שלא הייתי צריכה להתקשר, שזה יקר (בסה"כ ת"א-חיפה, שיהיה ברור), שאני אנתק והם יצלצלו אלי. כל פעם, אותה רוטינה, אני אומרת שזה שטויות, שעליהם לא אכפת לי להוציא כסף ושזה בכלל לא יקר, היום איחדו את כל הארץ לעלות אחת (כמו לחם פרוס, זוכרת את הפרסומת). כנראה שזה עושה להם נחת להיות "גיבורים מעונים" כנראה שזה עושה גם לי נחת, אחרת לא הייתי מתקשרת

 

[אטיוד5]

יש שלי הצעה

תמצאי לו אמא קצת יותר צעירה במצב דומה. ועוד משהו, 51 זה לא סוף העולם. אמנם די קרוב, כבר מתחילים לראות את החושך בקצה המנהרה, אבל ראבאק, כולה 51. הלואי עלי. הייתי מרויח שנתיים בחינם, ועוד אפרוחית גם.

 

[suki da yo]

אוהו...

ההורים שלי כבר מעכשיו מודיעים לי שכשאני עוזבת את הבית אני צתריכה להתקשר כל יום, וכל פעם שאני מזכירה שאחרי הצבא אני עפה מפה , אבא שלי נותן בי מבט נעלב ועצוב כזה..... יצא לי להגיד את זה הרבה, כי אני בריב עם אמא שלי, אבל בכל מקרה, אני הגדולה, ויש להם תינוקת בת 2 להעסיק אותם, אז אולי אני אצליח להתחמק מפה מתישהוא...