|יש לי בעיה

[123jewel]

|יש לי בעיה

הי אני חדשה פה....... יש לי בעיה ממש גדולה עם אמא שלי... אנחנו רבות על בסיס יומיומי.... הריבים שלנו בטונים מזה גבוהים שכבר הזמינו לנו פעם משטרה... העניין הוא גם כשאני רבה עם אחי הגדול (בן 20) תמיד היא תומכת בו לא משנה מה...... כבר פעם אחת לפני שנה ברחתי מהבית וחזרתי אחרי שבוע כי סבתא ביקשה אבל אמא שלי לא אמרה לי כלום..... אני בת 16 וחצי ואני כבר סופרת את הימים שאני עוזבת ... ידידטוב שלי אומר לי שאני יכולה לעבור אלי וכבר עכשיו אבל אני לא מסוגלת..... אני בבעיה גדולה ואני סתם צריכה מישהו לדבר איתו ולשתף...ירח||

 

[yalyul]

לא עוזבים בית בגלל צעקות

ובטח לא בגיל 16 ובטח לא לבית של ידיד את כועסת אמא כועסת כשתרגעו תנסו לדבר בשקט בשקט תספרי לה שהיית בפורום זר לחלוטין כדי לבקש עצה.

 

[AYELET1]

נסי לדבר איתה אם פנים אל פנים

כאשר אתן רגועות (כפי שהציעה YALYUL) ואם במכתב. מבחוץ נראה לך אולי כפתרון אפשרי לעבור לבית של החבר. אין זה אותו הדבר , כמו חיים ממש באותו בית (עם הידיד). את בהחלט יכולה לגלות שאמך דווקא עדיפה בהרבה...

 

[עמית המכשף]

מקווה שכל הבעיה היא צעקות

אבל אולי אמך לא חושבת בכלל שיש בעיה . מה בסה"כ קרה? היו צעקות? יש צעקות בכל בית. כל מתבגר צועק מתי שהוא. אז באמת כדאי לידע את אמא שאת במצוקה. למה את כל כך במצוקה? הרי לא הגיוני שזה מהצעקות. יש משהו מעבר לזה? אם אין כלום חוץ מזה אז תחשבי רגע לעומק. הרי בטח כבר היית בלי אמא כמה ימים בטיולים שנתיים וכו´. האם את רואה את עצמך בלי אמא חודשים? קשה לי להאמין. עדיף לנסות לפתור את הבעיה או לפחות לצמצם אותה עד שתתבגרי עוד קצת. רוצה לספר עוד?

 

[123jewel]

בהמשך לבעיה

אולי אתם לא מבינים כי לא פירטתי את פרטי הסיפור..... אז דבר ראשון ההורים שלי החלו בתמליכי גירשין לפני שש שנים אחי ואני עברנו לגור עם אבי דבר שפגע באימי עד מאוד אבל עשינו זאת מכיוון שאבי היה אדם חם ואוהב לעומת אימי בהינה אשה קרה... לפני ארבע שנים אבי קיבל אירוע מוחי דבר העשה אותו חצי משותק וכך הוא עבר ממוסד למוסד במשך שנתיים באותה תקופה אני ואחי בחוסר ברירה עברנו לגור עם אימי ... אבי נפטר לאחר שנתיים בו הוא נלחם על כל שנייה מהחיים שלו... אני הייתי מאוד קשורה לאבי.. קשר מאוד חזק ואוהב... המעבר מבית חם לבית קר היה מאוד קשה עבורי אבל עם הזמן התרגלתי... העניין עם אימי הוא שהיא היתה מכה את אחי בעת היותו קטן ואפילו כשאני והיא רבות היא נותנת לי סטירה או תופסת לי בשיער.. ואחרי הכל היא מכחישה.. למרות אין ספור ניסיומות לדבר איתה נכשלתי... מקווה שתוכלו לעזור לי

 

[עמית המכשף]

עצוב וקשה לשמוע. מחזיר אותי לעבר...

אח שלי והבן שלו. כסאח מוחלט. התבטאויות של שינאה. הבן היה עדיין קטין כשהחלה השנאה לפרוץ את כל הגבולות. השיא היה פעם כשהבן הרים יד על האב. שיחות ארוכות עשיתי עם האח שלי ועם הבן שלו - כל אחד לחוד. זה היה קשה לי לדבר עם ילד בן 17 שהפך למבוגר ולהבין שהוא צריך להיות יותר רחב לב מאשר אביו. יותר מבין מאשר מבוגרים אחרים. אביו תיאר סיטואציה שמבחינתו הייתה מוצדקת אבל הבעיה היא שזרעי הפורענות ננטעו שנים רבות קודם לכן. וזרע הפורענות עצמו הוא האישיות של אחי. לא הרבה היה ניתן לעשות. רציתי רק שהשנאה תשכח. שיעבירו את השנה האחרונה עד שהבן הולך לצבא ברגיעה ולא במריבה. ניסיתי ששניהם ינסו לוותר. הרי ברור שהבן יוצא מהבית ברגע שהוא יוכל. שנים אחרי כן הוא עשוי להתגעגע לאב. לאב שמעולם לא היה לו כפי שרצה. יכול להיות שהסיטואציה אז תהיה פייסנית יותר. כשמתבגרים רואים את הדברים אחרת. לא יודע אם הצלחתי. אבל אלו הדברים שאני אומר גם לך. את שאת עדיין צעירה מאד וכבר בוגרת מאד. נסי להיות בוגרת יותר ולנסות לוותר אפילו שאת צודקת. איך אומרים? היי חכמה ולא צודקת. חשבי על הדבר המרוחק הזה שיהיה בעוד 10 שנים. על מה שתחשבי על שאר הבשר הקרוב ביותר אלייך. על אמא. אולי קרה באישיותה אולי חמה בפנימיותה. אבל עדיין אמא. אני חושש שלא הצלחתי להבהיר את הכוונה. אני לא בדיוק במצב מקליד... שבת שלום לכולם.

 

[sk8]

לפני הרבה שנים

הרבה יותר מ-20...הייתי בעימות ארוך עם אבא שלי. היו הרבה צעקות, שתיקות, הוא אף כינה אותי בשמות וסטר על פני - והכל משום שנהגתי לחזור הביתה אחרי השעה חצות. יום אחד הודעתי לו שאני עוברת לגור עם החבר שלי, שהיה עתודאי. אבא שלי נשבר, ממש היה לו בכי בעיניים, אבל אני לא ויתרתי. זה היה הקש האחרון. מאז,(ולמרות שחזרתי הביתה אחרי 3 שבועות כי הכל נגמר עם החבר) אבא שלי ואני לא רבנו יותר, וגם לא ביטאנו יותר רגשות אחד כלפי השני. לא אהבה... ולא שנאה.... אבי נפטר לפני כשנה מבלי שהצלחנו ליצור קשר אמיתי, מן הלב. היום, יש לי שני בנים מתבגרים. וגם אנחנו לפעמים כועסים צועקים ומעליבים, אבל תמיד תמיד אני משתדלת (אחרי שנרגעתי כ-30 דקות) להעביר איזה שהוא מסר של אהבה. כאילו -למרות הכל אני אוהבת אותך. ואני גאה לציין שלפעמים הם מספיקים להעביר את המסר הזה לפני! כלומר לא שוברים את כל הכלים. האם לדעתך את מסוגלת, בשלב ראשון, להיות ה"גדולה" ולהציע לה קפה חצי שעה אחרי הריב? או לשאול אותה אם היא מעוניינת לראות איזה תכנית שעומדים לשדר עוד מעט בטלויזיה? אני בטוחה שהיא תופתע מהגישה החדשה וגם עם הזמן, תאמץ אותה בעצמה. יש לנו רק אמא או אבא אחד. והם בטוח לא מושלמים. כדאי לנו לעשות מאמץ כדי להשאיר אותם לצידנו. ועיזבי גאוה. אני הפסדתי את אבא שלי בגלל גאוה