יש לי בעיה

thenewone

New member
יש לי בעיה

היי, הבעיה שלי היא לא חמורה כמו אחרות שקראתי כאן, אבל היא עדיין בעיה שדי מזיקה לי . העניין הוא שאני מכורה לפיצול שיער. זה אולי נשמע מוזר ומגוחך, אבל זו ממש בעיה מכיוון שזה גורם לי לקרחות בראש ופשוט הורס לי את השיער. ברגע שאני יושבת כמה דקות ללא תעסוקה ממשית לידיים (למשל בהרצאות, בקריאת ספר, בצפייה בטלויזיה) אני ישר מתחילה לפצל את השיער (למי שלא מבין - יש שערה מפוצלת , אני מחפשת אותן ותופסת כל חלק של השערה עם יד אחרת ופשוט מפצלת), הגעתי למצב שכל שערה, גם אם היא לא מפוצלת אני מצליחה לפצל, אני יודעת בדיוק באיזה קטע של השערה היא תתפצל ואני פשוט לא עוזבת אותה עד שאני מצליחה או שאני פשוט תולשת אותה. אני מנסה להפסיק, אבל אני אפילו כבר לא שמה לב שאני עושה את זה. אני יכולה לשבת ולקלוט שאני מפצלת - להפסיק - ולהגיד לעצמי שאני לא מפצלת יותר ואחרי כמה דקות אני מוצאת את עצמי שוב מפצלת. אני אפילו לא מודעת לעצמי כשאני עושה את זה. שמתי לב שכשאני בלחץ אני ממש לא יכולה להפסיק וכשאני בזמן קצת יותר רגוע אני עושה את זה פחות. יש למישהו עצות לטיפול?
 

קשכפית

New member
היי, מה שאת מתארת זה לא התמכרות

זו התנהגות כפייתי. אנשים שונים מפתחים התנהגויות כפיתיות שונות מהסוג הזה, כמו שאת מתארת וכמו כסיסת ציפורניים וכמו הרגלי נקיון מוגזמים וכאלה. אני לא אשת מקצוע, אני אדם כמוך אבל אני יודעת שיש קטע של הפרעה נפשית שמתבטא בצורה כזו בדרגות שונות כמובן. וזה גם לפעמים בתקופות. אישית היו לי תקופות ארוכות שהייתי עושה משהו דומה למה שאת, הייתי עומדת ליד המראה ותולשת שערות, עד היום יש לי לפעמים התקופות כאלה, אני מתכוונת תלישה של שיערות הראש מהשורש. למה? כי השערות הללו לא מוצאות חן בעיניי. אבל אני מודעת לזה. אני חושבת שתמיד יכול לעזור לדבר על זה עם איש מקצועי, כלומר פסיכולוג/ת ולנסות למצוא מה הגורם שעושה את חוסר השקט הזה, את הכפיתיות הזו. א תתבישי לפנות לעזרה וטיפול, זה ממה לא בושה זה אפילו מומלץ. בהצלחה. לילה טוב קשכה
 
תודה

האמת שאף פעם לא חשבתי על זה בצורה כזאת של הפרעה. חשבתי על זה יותר בקטע של התמכרות, אבל כנראה שאת צודקת. בכל מקרה כרגע אין לי את האמצעים לטיפול פסיכולוגי או כל מה שקשור לזה אבל ממש תודה על העזרה. זה גרם לי להסתכל על הדברים בצורה שונה.
 

קשכפית

New member
יש לך את האמצעים!!!

את כותבת שאין לך את האמצעים לטיפול פסיכולוגי, אז דעי לך שמעבר לטיפולים הפרטיים שעולים מלא כסף ושגם לי אין. יש אפרויות נוספות. היכן את גרה? למשל בתל אביב אגלה לך משהוא, כל אזרח העיר רשאי ויכול וזכאי להגיע לאיכילוב, למרפאת בריאות הנפש (אין מה לפחד) ולבקש עזרה, ושם רושמים אותו בתור ומודיעים לו מתי מגיע התור שלו, כל אחד זכאי למשהוא כמו 12 או 15 פגישות שיחה עם מטפלת שכזו וגם עם פסיכאטר, זה בדוק עשיתי את זה וזה לא עולה שקל, זה משהוא שקשור למדינה ולקופות החולים, פעם היה צריך הפנייה וטופס 17 היום גם זה לא. פשוט מגיעים ונותנים מספר תעודת זהות וצריך להיות תושב העיר תל אביב ושואלים איזה קופת חולים את וזהו את בפנים בתור לטיפול. אני שם ויש לי עוד כמה אנשים שאני מכירה שהם שם. זו דרך אחת. דרכים אחרות הם דרך קופות החולים, כל קופה יש את הבירוקרטיה שלה ואת ההשתתפות שלה אבל בהחלט יש אפשרות לקבל עזרה דרך הקופה. היום יש מודעות לנפש ומבינים שאנשים גם שלא יכולים ללכת לשיחה ולשלם 500 שקל זקוקים לעזרה, אז יש כזה דבר. תבררי בקופה שלך אל תוותרי אולי זה יכול להפתיע אותך.
 

thenewone

New member
האמת שאני לא

ממש מאמינה שיש משהו שיוכל לעזור לי להפסיק מלבד זה שאני אחליט... עברה עלי איזו טראומה השנה ובאמת קיבלתי עזרה מקופת חולים, אבל לא הרגשתי שזה ממש עוזר לי והפסקתי אחרי איזה 4 פגישות. אבל אולי אני אנסה בכל זאת. תודה.
 

קשכפית

New member
היי, קודם כל אין בעד מה ושנית

גם אני ניסיתי והייתי בטיפולים באופן כללי בלי קשר דווקא לאובססיה מסוימת, והרבה טיפולים הפסקתי ולא הרגשתי שעוזרים ולא התחברתי למטפלים ואני מדברת איתך על שנים, כי אני כבר לא ילדה... אבל דווקא השנה נפלתי על מטפלת שמתאימה לי. זה פשוט צריך לקרות פעם אחת, צריך כימייה מיוחדת בין מטפל ומטופל, לא חשבתי על זה אבל הנה אחרי עשרים שנה זה קרה לי. שיהיה לך סופשבוע רגוע האמת האובססיה הזו זה לא כזה נורא, מאוד יכול להיות שזה יעבור לך, אבל בלי קשר תמיד טוב לנסות לברר קצת את הנפש שלנו בטיפול.
 
למעלה