יש לי בעיה

[lemongrass]

יש לי בעיה

ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי. אני אנחית אותה כמו שהיא: הכרתי בחור מדהים, לפני כחודש וחצי. אנחנו נהנים להיות ביחד ואני מרגישה אליו הרבה מאוד רגשות לא ברורים. הוא טוען שהוא מאוהב בי ואני נוטה להאמין לו. הוא מראה זאת במילים ובמעשים. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה בפחדים שלי. אני מפחדת להכניס מישהו לחיים שלי, כבר התחלתי קשרים בעבר ו"נמלטתי" מהם ברגע שהרגשתי שהבחור רוצה להכנס לעולם שלי. הוא מודע לפחדים האלו שלי, הוא משתדל שלא להלחיץ אותי. העניין הוא שככל שהזמן עובר הרצון להתקרב ולהיות חלק מהעולם שלי נראה לגיטימי. אבל אני עדיין לא מסוגלת ואני מרגישה רגשות אשם. אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת! אנחנו כרגע בתקופה של סחרור, שהוא מרגיש צורך לנרמל אותה. אני גם רוצה, אבל אי אפשר להשאיר את העולם שלי בצד?? אני מפחדת לאבד אותו ונראה לי שזה עשוי לקרות. מה עושים??

 

[עמית המכשף]

מנסיון מסוים, העצות לא עוזרות

את צריכה להחליט שאת הולכת לעשות משהו שמפחיד אותך. החיים שלנו מורכבים מהימור מסוים. יש כאלה שמחפשים להגדיל את ההימור ואחרים מפחדים אפילו להתאהב. קחי בחשבון שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות זה אכזבה, לב שבור, וכיו"ב. אל תנסי לצפות לעתיד.. מיותר בעולמנו לדאוג על משהו שאולי יקרה עוד 10 שנים. מה עוד מפחיד אותך? שהבחור יכיר את הפנימיות שלך וייבהל? זה רק לטובה. תהיי שלמה עם מי שאת ומי שנבהל שיילך. לסיכום. תפתיעי אותי ותגידי שאת הולכת על זה.. ולא רק שאת אומרת אלא שכבר עשית את זה ואתם חיים יחד ומאושרים למרות כל הפחדים.

 

[lemongrass]

הפחד שלי

הוא לא שהבחור יכיר אותי ויבהל. עם עצמי אני שלמה ובעצם הוא מכיר את מי שאני פנימה, לא רק חיצונית. וזה מה שעושה את הרצון שלו לאמין בעיניי. הפחד שלי הוא להכניס מישהו, מדהים ככל שיהיה, לחיים שלי. אני עצמאית, חיה לבד. כל מה שהשגתי עד עכשיו הושג על ידי, לבד. בעבר הייתי בחורה מאוד תלותית והחלטתי שלא עוד! זו הייתה משימה לא קלה, אבל עשיתי זאת. אני מפחדת להגיע לרגע שאכניס מישהו לעולם שלי והוא ינהל אותו. לא מתוך כוח, אלא מתוך מצב שאני אניח לו לנהל את העולם שלי. לא יודעת אם הבנת אותי, כי קצת קשה לי להסביר את זה. בכל זאת תודה על התגובה.

 

[עמית המכשף]

חושב שהבנתי

במיוחד גם מפני שאני חושב שנשים מנהלות בדרך כלל את העינינים. הגברים באיזה שהו מקום קצת ילדותיים וקצת מפריעים... אבל נחמד שהם שם. את פוחדת שתתרגלי לכך שהוא ינהל את חייך. אבל הוא לא. גברים מנהלים רק בכאילו. אם את מחליטה שאת תנהלי את החיים שלך אני מניח שכך זה יהיה. אם את פוחדת להפסיד משהו מן הדברים שרכשת לעצמך עד כה במו ידייך אז זה חלק מן השיתוף. אתם יכולים להחליט על נישואים פתוחים.... לחיות כל אחד בביתו הוא ולהיפגש כל ערב אחרי העבודה בביתך או בביתו. להחליט אם נשארים לישון ביחד או לא. כל ערב תצטרכי להזמין אותו מחדש אלייך. בטוח שאין הרבה שיגרה בחיים כאלה.. אבל אין לי נסיון ויומרה להבטיח שזה יחזיק יותר מאשר שיתוף מלא. אפשר גם לחיות ביחד אבל להישאר בני אדם נפרדים מבחינה טכנית. את יכולה להשאיר חשבונות בנק נפרדים. תיבת דואר אישית שלך בסניף הדואר הקרוב. המחשב שלו יבוא איתו והמחשב שלך יישאר רק שלך. שמור עם סיסמא. וכיו"ב. אם מתרגלים לכך מלכתחילה יכול להיות שזה לא נורא. נ.ב לא חייבים בכלל להתחתן. אפשר לחיות באושר גם בלי זה. כשתרצי ילדים יכול להיות שזה ידרוש שיתוף נוסף.

 

[מייקי69]

משאירים חריץ בדלת.

וואללה, איך אני מתה על הפגישות עם ... אוף, אני לא יודעת להסביר. יש לי לפעמים הרגשה שיש עלי דבשת. יושבת לי ככה על הגב - כולם רואים. והנה, אני פוגשת אותך - ראבאק - אותה דבשת. אחותי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מתה על המפגשים האלה. אז אני מבינה אותך. מבינה? - פחחחחחחחחח חיה אותך. וזה לא משנה מה אני מסבירה לעצמי ומה יסבירו לי אחרים. זה משהו פיזי. קורה בפנים. יש לי דייט - בום, באה עלי עייפות. לא מצליחה לגרור רגל, אפילו לא לכיוון המקלחת. יש התקרבות - טראח, אני חוטפת איזו צעקה מהגוף - נוסי! נוסי! יש אינטימיות? - שלא נדע איזה פחד. בכי בכי. פעם מצאתי את עצמי - פעם אחת - בורחת באמצע הלילה אל המיטה של הבן שלי. במיטה שלי ישן בנחת המאהב, כמובן. ואני ברחתי מהפחד. זה היה כל כך מפחיד - לא נכון - שלא חזרתי על השטות הזאת. זה לא יקרה לי שוב. אבל אני זוכרת היטב את רפיסות הרוח והנפש, שהבריחה אותי מזרועותיו של אוהב (כן, אוהב), אל תוך המיטה הקטנטנה שסימלה עבורי את הבית. אז איפה הייתי? הייתי בזה שאם אני מנסה לדמיין דברים שעשויים לעזור לי, אז אני חושבת שהכי כדאי זה לבנות זוגיות, שיש לה פתח. לא לסגור דלת עד הסוף. למשל - אם עוברים לגור יחד? - אז את לא מוותרת על הדירה שלך. או הוא על שלו. לאט לאט. בקצב שמתאים לך. פעם בשבוע - ואולי שלוש - יחד ו/או לחוד. להקפיד לשמור על ה"לחוד". לא לוותר על חברות. על מפגשים עם חברות. על משפחה. לא למהר להכנס למחוייבות הזוגית. להשאיר פתח החוצה. לא על מנת שתוכלי לברוח. אלא על מנת שתוכלי לקחת אויר, ולא לקבל התקף פאראנויה. מייקי בעלת הדבשת, מנפנפת בזנב

 

[lemongrass]

זהו זה- קלעת בול

אני ממש בהתקף פרנויה. אני לא מתכוונת לוותר על כל מה שאני רגילה לו, חברים וכדו´. העניין הוא שכשנכנסים לקשר אז צריך להשקיע. אני לא יודעת לשקר, לא לעצמי ולא לבן זוג שאיתי. כשאני בתוך קשר אני נותנת את כל כולי, ברגע שהחלטתי שהבחור מתאים לי. אני לא יודעת אחרת, לא מסוגלת אחרת ואם אני מנסה לנווט את הקשר רואים את זה עליי, רואים שאני לא שם. אני פשוט לא יודעת לשקר, או "לרמות" או איך שלא תקראי לזה. פשוט לא יודעת. ברגע שאני לא נונת את כל כולי אני מאוד מסוייגת, קצת מרוחקת- מרגישים את זה. אגב, הוא כבר התקשר ודיברנו על זה ואמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר על זה בארבע עיניים, גם את זה נעשה- אחרי שנישן על זה. הוא באמת מנסה להבין, אולי זו אני שלא מבינה?!?! התגובה שלך העלתה חיוך ותחושה טובה שיש מי שמבינה ולו במעט.

 

[מייקי69]

רגע, אני לא מבינה

מה בדיוק עושה אותך "לא מבינה"? נראה לי שאת מבינה טוב מאד. יודעת טוב מאד מה גורם לך להרגשת אי נוחות, מה מפחיד אותך. אם מדובר באדם שאת יקרה לו, שאת חשובה לו, הוא ילך איתך בהתאם לקצב פסיעותייך. כי זה כל הקטע של קשר זוגי. ואת - תפקידך פה הוא לדעת אם בא לך עליו. אם את מוכנה לצאת איתו ל"סיבוב הפסיעות" הזה. להסביר לו מהו הקצב הנדרש - ובסופו של דבר - להיות מוכנה להפתח ולתת לו להכנס פנימה. בין אם לביתך ובין אם לנפשך. לא מוכנה לפתוח? - הפסדת נסיון. כן מוכנה? - מקסימום הרווחת. לא הלך? - זאת הנפש שלך. תמיד אפשר לחזור ולנעול אותה. נסי.

 

[פלסטיק]

מהי בעצם העצמאות שלך?

תנסי להגדיר את התחומים שכרגע את לא רוצה שתהיה לו דריסת רגל בהם. היה פעם סרט "סיפור בזיג-זג". הבחור הוזמן לביתה של הבחורה לבילוי לילי. הכל היה חוקי מבחינתה ובלבד שכשהיא מתעוררת בבוקר זה יהיה לבד. אז מה החוקים שלך? את לא מוכנה לישון איתו ביחד? לגור איתו ביחד? את לא מוכנה לניהול חשבון הוצאות משותף? מהו העולם שלך שאת חוששת שאת אמורה להשאיר בצד? תעשי את הכל צעד צעד, דלת דלת. כל פעם שאת תהיי בטוחה שאת מוכנה לשתף אותו בעוד פיסה מחייך - עשי זאת...

 

[lemongrass]

העצמאות שלי היא הרבה דברים

בראשיתם זו הדירה שלי, שאליה עוד לא הכנסתי אותו ואני גם לא אכניס כל כך מהר. נשמע מטופש, נשמע שולי, נשמע מוגזם. אני יודעת. הדירה שלי זה המקום מפלט שלי מכל העולם, מכל הסובב אותי. אני לא אומרת שלא אכניס אותו לדירה שלי בעתיד. אולי אני פשוט רוצה להיות ממש בטוחה לפני שאראה לו את העולם שלי. אם ניתן לתאר אותנו כרגע אנחנו כמו שני גבעות שנהר עובר ביננו. אני רוצה אותו לא פחות ממה שהוא רוצה להיות איתי. הוא בחור שסומך על אנשים ביתר פשטות ממני. אולי בגלל זה נראה כאילו הוא מתאמץ יותר, רוצה יותר. מה שבעצם אינו נכון. אני פשוט מראה את זה בדרכם אחרות. קשה לו עם האיטיות בה מתנהלים העניינים, כאשר בעיניי הכל קורה מהר מידי.

 

[האלי]

שוב על אהבה.

אהבה באה ממקום של כוח. מהמקום שאת מעיזה להאמין ולסמוך על האדם, עד כדי הסרה של החומות המגינות על ליבך. עד כדי הסרת השריון שאת נושאת איתך כהגנה מפני החיצים של העולם שבחוץ. צריך המון אומץ כדי להעיז לאהוב. המון. אני יכול להציע לך כעזרה בגיוס האומץ הזה שכרגע חסר לך את המשפט "אף אחד לא יכול לפגוע בך יותר משתרשי לו לפגוע בך". כמעין תעודת ביטוח. כמו הרשת שפורשים תחתיהם אלו ההולכים על חבל בקרקס. גם הם בוודאי פוחדים פחד מוות כל פעם שהם יוצאים למסע הזה על החבל המתוח בגבהים. אבל הידיעה שגם אם יפלו, לא יתרסקו, מאפשרת את היציאה לדרך. מקווה שעזרתי ולו במעט. כי מגיע לך לצאת ממעגל הבדידות שפרשת על עצמך. שלך, האלי.

 

[Grimlock]

אני מכיר את הבעיה

חמודה גם לי יש את הבעיה הזאת ומה לעשות לא כולם מושלמים לא יודע אם כדאי לך לשמוע בעצתי כי אני באותה בעיה אבל תקשיבי לפחות כי אני מבזבז פה זמן יקר לדעתי הדבר היחידי שאת צריכה לעשות זה לתת לענינים לזרום מעצמם ומה שיקרה יקרה יכול להיות שתהיי לאט לאט יותר פתוחה ויכול להיות שלא אבל הוא חייב לכבד את זה ואל תתני לו לעשות קטעים של אני לא יכול ככה כי אם כן אז הוא לא שווה את המאמץ אני אומר מה שיקרה יקרה ואל תלכי בוקר אחד ותגידי זהו אני אעשה ככה ותכפי על עצמך משו שאת לא רוצה בהצלחה (מילותיו של אדם שתקוע באותו חרא)