יש לי בעיה רצינית...
אני כבר שנה ושלוש כמעט בצבא - עושה שנתיים... יש לי קשים להתמודד עם לחץ ולאחר פניה לק. שלישות שלי כבר בתחילת השירות קבלתי חיילת שתהיה לי לעזר. ראיתי בה מעין מושיעה וגואלת וכל כך רציתי חברה שכל הזמן חיפיתי עליה ונתתי לה תפקידים קלים, בזמן שאני עושה את מרבית העבודה.. ראיתי בה את החברה הכי טובה שבעצם היא ניצלה את החולשה שלי. העיניים שלי נפתחו לאחר שנפרדתי מהחבר שלי והיא לא התנהגה כמו שחברה אמורה להתנהג, רק הכבידה עליי יותר ויותר, הסיטה נגדי את שאר החיילות במשרד... המפקדים נותנים לה יחס טוב יותר מאשר שהם מעניקים לי כי היא כריזמטית כזאתי, היא לא עושה דברים והם עושים במקומה אותם או שמפילים את זה עליי. הם באים אליי רק עם הצעקות והתלונות והעבודות ואני לא יכולה עם זה יותר... אני מרגישה חלשה, קטנה וחסרת כל יכולת. אין לי מוטיבציה להגיע למשרד בכלל. אני לא מסוגלת אפילו לדבר שם שמו שצריך ולהגיד לבוסית שלי שיש לה טלפון מבלי לגמגם.. אני לא יכולה לישון או לאכול נורמלי, אני כל הזמן אני חולה והרופא אומר לי שזה מלחץ, אני מרחיקה ממני אנשים שמנסים בסך הכל לעזור לי, אני בוכה, אני מדוכאת, בא לי ללכת לאיבוד ושלא ימצאו אותי... בנתיים נפרדתי מחבר שלי, פיטרו את אבא שלי, אח שלי יצא מהארון והעניינים בבית נורא לחוצים ואני מרגישה כל כך בודדה ושאין לי עם מי לדבר...סיימתי עכשיו סדרת טיפולים בת 10 מפגשים אצל הקב"ן ואני ממשיכה פסיכותרפיה באופן פרטי על חשבון הצבא. לאחר פניה למפקדת האישית שלי היא מינתה אותי לתפקיד שלא מתאים לי - להיות המפקדת שלה, בזמן שהבוסים בעצמם לא מסוגלים להשתלט עליה - כמובן שאני לא יכולה... פניתי לרמ"ד פרט והיא זימנה את החיילת לשיחה וזה לא עבד... אני לא יודעת מה לעשות יותר. אני משתגעת! בזמן שהם מבקשים ממני משהו - אני עושה ומשקיעה את הכי הרבה שאני מסוגלת ולפעמים אף מעבר לזה והם לא מעריכים בכלל. הבעיה עם החיילת ואיתם נורא מציקה לי ולא רוצים להעביר אותי תפקיד בגלל ותק ובגלל סיווג גבוה! חוץ מלאיים לפגוע בעצמי, להפקד או לסרב לפקודות - עשיתי הכל ואני לא רוצה להגיע לשם! מה דעתכם? כדאי לי להתחיל לסרב פקודות? לא להגיע? נמאס לי!!!!! סורי שזה יצא ארוך והאמת שיש לי עוד מה לכתוב ...ותודה על התגובה!
אני כבר שנה ושלוש כמעט בצבא - עושה שנתיים... יש לי קשים להתמודד עם לחץ ולאחר פניה לק. שלישות שלי כבר בתחילת השירות קבלתי חיילת שתהיה לי לעזר. ראיתי בה מעין מושיעה וגואלת וכל כך רציתי חברה שכל הזמן חיפיתי עליה ונתתי לה תפקידים קלים, בזמן שאני עושה את מרבית העבודה.. ראיתי בה את החברה הכי טובה שבעצם היא ניצלה את החולשה שלי. העיניים שלי נפתחו לאחר שנפרדתי מהחבר שלי והיא לא התנהגה כמו שחברה אמורה להתנהג, רק הכבידה עליי יותר ויותר, הסיטה נגדי את שאר החיילות במשרד... המפקדים נותנים לה יחס טוב יותר מאשר שהם מעניקים לי כי היא כריזמטית כזאתי, היא לא עושה דברים והם עושים במקומה אותם או שמפילים את זה עליי. הם באים אליי רק עם הצעקות והתלונות והעבודות ואני לא יכולה עם זה יותר... אני מרגישה חלשה, קטנה וחסרת כל יכולת. אין לי מוטיבציה להגיע למשרד בכלל. אני לא מסוגלת אפילו לדבר שם שמו שצריך ולהגיד לבוסית שלי שיש לה טלפון מבלי לגמגם.. אני לא יכולה לישון או לאכול נורמלי, אני כל הזמן אני חולה והרופא אומר לי שזה מלחץ, אני מרחיקה ממני אנשים שמנסים בסך הכל לעזור לי, אני בוכה, אני מדוכאת, בא לי ללכת לאיבוד ושלא ימצאו אותי... בנתיים נפרדתי מחבר שלי, פיטרו את אבא שלי, אח שלי יצא מהארון והעניינים בבית נורא לחוצים ואני מרגישה כל כך בודדה ושאין לי עם מי לדבר...סיימתי עכשיו סדרת טיפולים בת 10 מפגשים אצל הקב"ן ואני ממשיכה פסיכותרפיה באופן פרטי על חשבון הצבא. לאחר פניה למפקדת האישית שלי היא מינתה אותי לתפקיד שלא מתאים לי - להיות המפקדת שלה, בזמן שהבוסים בעצמם לא מסוגלים להשתלט עליה - כמובן שאני לא יכולה... פניתי לרמ"ד פרט והיא זימנה את החיילת לשיחה וזה לא עבד... אני לא יודעת מה לעשות יותר. אני משתגעת! בזמן שהם מבקשים ממני משהו - אני עושה ומשקיעה את הכי הרבה שאני מסוגלת ולפעמים אף מעבר לזה והם לא מעריכים בכלל. הבעיה עם החיילת ואיתם נורא מציקה לי ולא רוצים להעביר אותי תפקיד בגלל ותק ובגלל סיווג גבוה! חוץ מלאיים לפגוע בעצמי, להפקד או לסרב לפקודות - עשיתי הכל ואני לא רוצה להגיע לשם! מה דעתכם? כדאי לי להתחיל לסרב פקודות? לא להגיע? נמאס לי!!!!! סורי שזה יצא ארוך והאמת שיש לי עוד מה לכתוב ...ותודה על התגובה!