The Heretic
New member
יש לי בעיה (עם עצמי)
שאני לא מצליחה למצוא לה פתרון וחשבתי לנסות לקבל קצת חוות דעת.
הבעיה היא שבעבר, הייתי סופר חסרת ביטחון וביישנית, מין ילדה שקופה כזאת. עם זאת תמיד הייתי מאד אינטליגנטית ואותנטית אבל בגלל היותי ילדה לא דומיננטית ורגישה חוויתי המון כאב מדחייה שהתפתחו לבעיות ומחלות פסיכולוגיות קשות בנעוריי.
בסוף קרו לי כמה נסים,
והיום, אחרי ותוך כדי תהליך ממושך של אימוני כושר לנשמה שלי, התמודדות הדרגתית עם פחדים וכאבים,
אני ההיפך הגמור.
כמובן שיש עוד הרבה עבודה על עצמי, אבל אני פשוט ההיפך הקיצוני שלי.
אני אדבר בלשון עתיד... אני אהיה בחורה/אישה.. חזקה כמו שור עם בטחון עצמי גבוהה לא מפחדת מכלום יודעת מה אני שווה, עד גבול הנרקיסיסטית...בקיצור לגמרי הקיצוניות השנייה.
עכשיו הבעיה האמיתית היא,
שעכשיו, שגברים מתחילים איתי יש לי מין זעם פנימי כזה, ובעיקר האמונה החזקה (וזה הפאנצ'ליין) שלאהוב/לרצות אותי רק כשאני חזקה והכל ברוך השם טוב, זה לא נקרא אהבה אמיתית.
עכשיו אשנה את הניסוח של המשפט הזה-
אני לא יכולה להרגיש באמת נאהבת, בגלל שהילדה השקופה והלא רצויה זו עדיין אני ועדיין אף אחד לא אהב/רצה אותה.
אני רוצה למצוא לזה פתרון, אני מנסה. אני אומרת לעצמי שבעצם מי שאני היום זו כביכול אני באמת, שאז הייתי 'מוסתרת' מאחורי הפחדים שלי.
זה אומנם מתקרב... אבל זה לא פותר לי את הבעיה הזאת, את הזעם הזה שיש לי כשמישהו מראה כלפיי רגשות/מחוות שאני מאמינה שזה בולשיט.
אני מתנצלת שזה קצת ארוך, מאד אשמח לכל דעה/תגובה.
לילה טוב
שאני לא מצליחה למצוא לה פתרון וחשבתי לנסות לקבל קצת חוות דעת.
הבעיה היא שבעבר, הייתי סופר חסרת ביטחון וביישנית, מין ילדה שקופה כזאת. עם זאת תמיד הייתי מאד אינטליגנטית ואותנטית אבל בגלל היותי ילדה לא דומיננטית ורגישה חוויתי המון כאב מדחייה שהתפתחו לבעיות ומחלות פסיכולוגיות קשות בנעוריי.
בסוף קרו לי כמה נסים,
והיום, אחרי ותוך כדי תהליך ממושך של אימוני כושר לנשמה שלי, התמודדות הדרגתית עם פחדים וכאבים,
אני ההיפך הגמור.
כמובן שיש עוד הרבה עבודה על עצמי, אבל אני פשוט ההיפך הקיצוני שלי.
אני אדבר בלשון עתיד... אני אהיה בחורה/אישה.. חזקה כמו שור עם בטחון עצמי גבוהה לא מפחדת מכלום יודעת מה אני שווה, עד גבול הנרקיסיסטית...בקיצור לגמרי הקיצוניות השנייה.
עכשיו הבעיה האמיתית היא,
שעכשיו, שגברים מתחילים איתי יש לי מין זעם פנימי כזה, ובעיקר האמונה החזקה (וזה הפאנצ'ליין) שלאהוב/לרצות אותי רק כשאני חזקה והכל ברוך השם טוב, זה לא נקרא אהבה אמיתית.
עכשיו אשנה את הניסוח של המשפט הזה-
אני לא יכולה להרגיש באמת נאהבת, בגלל שהילדה השקופה והלא רצויה זו עדיין אני ועדיין אף אחד לא אהב/רצה אותה.
אני רוצה למצוא לזה פתרון, אני מנסה. אני אומרת לעצמי שבעצם מי שאני היום זו כביכול אני באמת, שאז הייתי 'מוסתרת' מאחורי הפחדים שלי.
זה אומנם מתקרב... אבל זה לא פותר לי את הבעיה הזאת, את הזעם הזה שיש לי כשמישהו מראה כלפיי רגשות/מחוות שאני מאמינה שזה בולשיט.
אני מתנצלת שזה קצת ארוך, מאד אשמח לכל דעה/תגובה.
לילה טוב