יש לזה עוד זמן- לא?

מירי,

New member
יש לזה עוד זמן- לא?

תזכירו לי - מתי ה"גיל הממוצע" של השתתחויות על הריצפה עקב סרוב למשהו? אני זוכרת שעברתי את זה עם דוד (שעכשיו בן 2 דק' לשמונה) לקראת גיל שנתיים, על הקטן (עכשיו 5.5~) זה בכלל דילג. ו'זאתי' עדיין לא בת שנה- וכשמסרבים לה (למשל מזיזים אותה מלנסות להוציא את הכיסוי לשקע החשמלי) והבכי לא עוזר, היא משתתחת.... אני יודעת מאיפה זה בא, בגילה המאוד צעיר היא כבר רצה, אבל נופלת המון- נפילה שגוררת השתתחות ומביאה אותי להרים אותה לחבק לנשק... אבל כשההשתחות מכוונת זה לא מספיק לה..... ומצד שני אני רואה שלמרות ההבנה שלה היא עדיין צעירה ולא ממש מבינה מסוכן, ומצד שלישי היא מבינה שאנחנו לא מסכימים עם מה שהיא עושה ומצד רביעי היא קטנה (לטעמי) להשאיר אותה לבכות אבל מצד חמישי- לא הייתי רוצה שהיא תפתח את הדפוס של השתתחויות משיגות לי 'דברים' (עם הגדול 2-3 התעלמויות היכחידו מצידו את השיטה-אבל הוא כאמור היה גדול יותר כשזה קרה...). מה אתן עושות עם ההשתתחויות?
 

kashke

New member
../images/Emo13.gif התשובה נמצאת ב../images/Emo35.gifשאלה

.."(עם הגדול 2-3 התעלמויות היכחידו מצידו את השיטה.."
עובד מעולה בכל גיל
 

מירי,

New member
אבל אבל אבל...

גם כתבתי שהיא (לטעמי) קטנה מדי להשאיר אותה בוכה- ואולי זו אני, בגלל שמול אחיה ה"גדולים" (8/5.5) היא ניראית לי ממש קטנטנה- אני מזכירה שהיא בת 10.5 חודשים.....
 

תּמר

New member
לא הייתי אומרת להתעלם לגמרי

אני מתייחסת בכך שאני מסבירה לה את האיסור - תוך כדי הזזה עדיף, אבל אפשר גם אחר כך. הקטנה שלי גילתה שעל כל מכה אני מניקה אותה, ולאחרונה זה נעשה לי קשה מידי (ומלבד זאת, היא כבר מסוגלת להביןיותר), לכן אם היא מקבלת מכה קטנה - אני נותנת לה את הנשיקה שגם אחיה מקבלים, מנחמת אותה עוד אם צריך, אבל כבר לא מניקה על כל בכי קטן. היא די מהר הפנימה את זה, ולא מתאכזבת מכך. (לסיכום: לא משאירה לבכות, אבל גם לא עושה צעדים ענקיים לניחום, אלא רק צעדים סבירים).
 
אנחנו בשיאה כרגע..שנתיים וחצי...

בגיל שנה?!?! איזו סיטואציה קשה... בדיוק חשבתי על זה כמה טוב שחיכיתי עם הרגלי השינה עד גיל שנתיים. אז כן, אולי הם מושרשים- אבל יש עם מי לדבר והיא תתמודד. זה לא כזה נורא... אצלך? לא יודע...רק מאחל שזה יעבור....
 

מירי,

New member
קשה? זו לא ממש ההגדרה...

אולי כי הילדה שלישית, ואולי כי היא עושה הכל כל כך מהר... אנחנו מסתכלים על זה די בחיוך, אבל בהחלט לא רוצה שזה ישתרש! בגיל שנתיים יש עם מי לדבר? לטעמי זה הגיל שהכי פחות יש עם מי לדבר- אז מה אם הם מבינים, הם מבינים הכל הרבה יותר מוקדם.... (זה בערך כמו לקבל שת"פ מבן 16....)
 
16 אני זוכר מהצד השני...ונכון

אין שת"פ... אבל אני חייב להגיד שאיה, על פי רוב. ממש מקשיבה לנו וכמו שאמרת- אם לא מזינים את ההשטתחויות- הן מאבדות את המשמעות שלהן... איה ממש מדברת איתי על דברים- כך שלפחות איתה- בהחלט יש עם מי לדבר- בעיקר על "למה היא רוצה את אמא ולא את אבא"...
 

לאה_מ

New member
גם על שני הגדולים שלי זה פסח

לחלוטין, ורק עם אורי חוויתי מספר לא גדול של התפרצויות זעם מהסוג הזה. אני חושבת שאת צודקת בכך שאין טעם בגיל הזה להתעלם. מה שכן הייתי עושה זה מרימה, מחבקת, וחוזרת על האיסור בטון שאינו משתמע לשני פנים, תוך הכרה באכזבה שלה "אני מבינה שאת כועסת שלא נתתי לך לגעת בשקע, אבל חשמל זה מסוכן!".
 

צימעס

New member
לנו היתה תקופה קצרה

בה היא סימנה "תרימי אותי" בעזרת השתתחות. זה נורא עיצבן אותי. לא יודעת למה. אבל גם מבחינת טכנית - היא זחלה, ויכלה לעזור עם הרגליים כשהרמנו אותה. אז למה להשתתח? זה כל כך לא פרקטי! השתדלתי, בכל פעם שהיא רצתה שניקח אותה, לבוא מהר, להגיד לה שלא תשכב, ולקחת אותה לפני ההשתתחות. ההרגל נגמר. זה לא בדיוק מה שקורה אצלכם, אבל אולי יתאים הרעיון של לנתק את ההרגל של שכיבה-->הרמה. עוד מחשבה: אולי מהשקע, את יכולה ישר לחבק אותה (אפילו משחק של נישוקים/השתוללות), ולא צריכה לעבור גם דרך בכי-השתתחות-הרגעה?
 

מירי,

New member
השקע היה רק דוגמה...

וההשתתחות היא לא רק על הריצפה- למשל? אני מזיזה אותה כדי שתפסיק לנשוך (מ'לשות, לה זה עוזר לי זה כואב, ולא! היא לא מוכנה לשנוך משהו אחר
) והראש נזרק אחורה. והרבה פעמים הסחות משחק עוזרות אבל לא תמיד האינסטיקט שלי קופץ למישחק (כשכואב אני קודם כל מרחיקה אח"כ חושבת על רעיונות יצירתיים...) והיא? ישר משתתחת. מה שאת מציעה זה לחזות את מצבי ההשתתחות ולמנוע אותם טרם...- נכון? נשתדל
 
למעלה