השעות סרט מעולה
אבל מכניס לדכאון ברמות מטורפות. מה גם שלסיפור נשים יתחברו הרבה יותר מגברים, שברוב המקרים לא יבינו למה לעזאזל הסרט אמור לעניין אותם (בתכלס הוא עוקב אחרי יום אחד אצל 3 נשים, ובאותו יום השינוי על פני השטח נראה כ"כ קטן וחסר משמעות, כשבעצם הוא משנה את כל חייהן... ככה שקל מאוד להגיד "אוי נובאמת היא כולה צריכה להכין עוגה"...). ואני עברתי את אחד מימי כיפור היותר מבאסים שקיימים- בהתחלה הכל היה נחמד, ראיתי הכוכבים של שלומי ואח"כ את תלמה ולואיז ובתשע ורבע יצאתי מהבית לפגוש חברים (במרחק של שעה הליכה מהבית שלי). הגעתי לשם עם עוד מישהו שגר באמצע הדרך ממני אליהם, לאט לאט אנשים התחילו להגיע, בערך כולם חוץ מחבר שלי שדווח שהוא לא מרגיש טוב אז הוא יקפוץ לכמה דקות, אבל אח"כ כשהתקשרתי אליו הסתבר שהוא בכלל הלך עם קבוצה אחרת ושהוא תיכף יבוא לכמה דקות... חיכינו וחיכינו, בנתיים אני השתגעתי והחלטתי שזה לא עובד ככה ואני חייבת לדבר איתו על זה שאנחנו בקושי נפגשים (הוא חורש לפסיכומטרי) ושאם זה רק הפסיכומטרי אז נסתדר, אבל אם לא אז אנחנו באמת חייבים להשתדל יותר... כשהוא הגיע (כמעט שעתיים וחצי אחרי השעה שקבענו) מסתבר שהוא גם שם לב לזה אבל החליט שאין מה להשתדל יותר ואחרי שיחהשל שעה בערך שכללה 10 משפטים ואיזה 55 דקות של שתיקה נפרדנו... ייאיי ואז רק רציתי ללכת הביתה אז חברה שלי וחבר שלה (שאותו כבר סינג'רתי קודם שילווה אותי כי הוא לא צם) ליוו אותי הביתה ונשארו אצלי קצת לעודד אותי (אותו חבר הוא גם החבר הכי טוב של מי שהיה עד אתמול חבר שלי, הווא מזה התעצבן עליו) ובסביבות רבע לארבע הלכו חזרה... והיום קמתי ב-12, ראיתי 2 פרקים של דוסון קריק מהעונה הרביעית, עשיתי שיעורים במתמטיקה (לא ממש הלך), עכשיו אני מקשיבה למוזיקה, כותבת פה ובמקביל מנסה לסדר לי את הקלסר ואח"כ אני אשב לי לכתוב חיבור של 2 עמודים על חשיבות הספורט- איזה כיף לי... הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שמעודד זה שאני לפחות לא צמה אז יכולתי לפחות לשתות אתמול בערב שוקו חם ולאכול ארטיק (וקצת שעשע לחשוב על זה שחבר שלי לשעבר צם...).