זה תהליך, במידה מסוימת
עד לפני שנתיים בערך הייתי אנטי-שליטה באופן מוחלט. חשבתי שזה דוחה, סוטה, מגעיל, איך לעזאזל מישהו יכול להנות מזה ולמה לעזאזל שאנשים יעשו את זה לעצמם.
ולפני שנתיים התחלתי להתקרב לעולם הזה בגלל כל מיני סיבות וגורמים. ולאט לאט הבנתי שאני בעצם מתחברת למקום הזה, וככל שעובר הזמן ואני מגלה עוד דברים- אני מתחברת יותר.
כשהכרתי את האדון הקודם שלי שלחתי לו מייל עם רשימה אינסופית של גבולות ושל דברים שאני לא מוכנה לעשות ולא נמשכת אליהם.
כשהכרתי את האדון הנוכחי שלי הוא קיבל את אותו המייל, פחות או יותר. ומאז ככל שאנחנו מתקדמים אני מוחקת עוד ועוד דברים מהרשימה הזו, ואני מרגישה עם זה כ"כ טוב. גיליתי שעם האדון הנכון אני רוצה ומוכנה ללכת רחוק... וזה קורה בגלל שאני בוטחת באדון שלי, בגלל שאני יודעת שיש לו הרבה ניסיון ואני יודעת שהוא לא יעשה שום דבר שיפגע בי. והוא מצידו יודע מתי ללחוץ עלי ומתי להרפות, והוא גם יודע מתי אני מוכנה לנסות משהו חדש.
אני יודעת להגיד שיש היום דברים שאני נהנית מהם מאוד, ואם היית שואלת אותי לפני שנתיים הייתי נחרדת רק מהמחשבה עליהם.
גם היום יש דברים שאני לא מוכנה לעשות. באופן אישי אני יותר מנטלית, הכאב הפיזי פחות מושך אותי.
בעיניי עולם השליטה הוא כל כך רחב, וכל אחד מתחבר למשהו אחר.
לגבי עניין הפורנו- אני אוהבת לראות פורנו מדי פעם, אבל אני ממש נרתעת מרוב הסרטונים והתמונות בתחום הזה. התמונות היחידות שאני נהנית מהן- הן בסגנון אומנותי ואירוטי יותר. כשזה מגיע לפורנו זה פשוט יותר מדי בשבילי. אני נהנית כשהאדון שלי מצליף אותי, אבל אני ממש לא מסוגלת לראות את זה בסרטון.
בעיניי פורנו באופן כללי לא מייצג את המציאות, הסקס הונילי שלי ממש לא נראה כמו סרט פורנו. ולדעתי זה תופס גם כאן, הפורנו ממש לא מייצג את עולם השליטה נאמנה, או לפחות לא מייצג נאמנה את מערכת היחסים שיש לי עם האדון שלי